אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות שבועות › דף מז:

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

שבועות · דף מז:

דף מז.

תו' ד"ה א"א וכו' תימה למ"ד מנה לי בידך והלה אמר א"י וכו' וקשה לשיטת תה"ד סי' של"ג הביאו סמ"ע סי' רצ"א ס"ק י"ב ובסי' ש"ג ש"ך ס"ק יו"ד דאם טוען השומר שנאבד ממנו ואינו יודע אם בפשיעה או באונס חייב דמתוך שאי"ל משלם א"כ דילמא הך מ"ד מוקי הך קרא שבועת ה' וכו' ולא מן היורשים בשומר שטוען שא"י אם נאבד באונס או בפשיעה דאבוהו חייב ויורשים פטורים וכאן לא שייך ברי עדיף דהא המפקיד לא טען ברי ושוב מצאתי שהקשה פנ"י ונראה דבלא"ה קשה דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא למה לי קרא למיפטר יורשים והלא אם אפי' אביהם ודאי חייב היורשים פטור דמד"ת מלוה אינו גובה מיורשים אמנם הר"ן בחדושיו כתב דיש לאוקמי' במנה פקדון דכל היכא דאיתא ברשותי' דמפקיד קאי ולכ"ע פקדון גובה מיורשים וא"כ הקשה תוס' שפיר דליכא לאוקמי' בשומר שלא ידע אי נאבד בפשיעה או באונס דהא בכה"ג כשהפקדון אינו בעין אף אי בפשיעה נאבד אין היורשים חייבים לשלם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וכ"כ הרשב"א במס' גיטן דף י"ג ד"ה גירסת ע"ש וא"כ אמאי איצטרך קרא למיפטר יורשים דהלא אף אם אביהן ודאי פשע פטורים היורשים וא"ל דמ"ד ברי עדיף סובר כמ"ד שעבודא דאורייתא ת"ח דהא ר"ה סובר במס' כתובת דף י"ב ברי ושמא ברי עדיף ור"ה תלמידי' דרב וכמה פעמים מקשה ש"ס רב אדר"ה ועיי' ביצה דף מ' ועיי' תוס' דף מ"ב שדרך הש"ס להקשות מרבם על תלמידיהם ועיי' תוס' שילהי מס' מעילה והלא רב סובר שעבודא לאו דאורייתא ובאמת קשה לי על הש"ך ח"מ סי' ל"ט ס"ק מ"ט שכתב שדוחק לומר דר"ה סובר שעבודא לאו דאורייתא וקשה לי הלא מסתמא ר"ה כרב רבי' סובר ועיי' תשובת רשב"א סי' שכ"ג שכתב וזה לשונו אף ר"ה תלמידי' דרב לא קאי כרבי' ואפשר דשמע מרב רבי' דהדר ועיי' ב"ק דמקשה ש"ס מכדי ר"ה תלמידי' דרב וא"כ בשבועת שומרים לא איצטרך קרא למיפטר יורשים ובמודה במקצת קשה הא ברי עדיף גם במס' כתובת דף י"ג בעי הש"ס לומר דשמואל סובר ברי ושמא ברי עדיף והרי שמואל סובר שלהי בבא בתרא דשעבודא לאו דאורייתא וגם אביי סובר בפ' יש נוחלין דברי ושמא ברי עדיף ובפ' הנזקין כתבו תוס' דאביי' סובר שעבודא לאו דאורייתא אלא שתוס' נקטו בפ' השואל וכבר כתבתי דמסתמא ר"ה כרב רבי' והנה ראיתי בפ"י שתמה על תוס' שכתבו בפ' הניזקין דאביי סובר שעבודא לאו דאורייתא הלא אביי סובר ב"ח למפרע גובה וע"כ דשעבודא דאורייתא דאל"כ לא הקשה ש"ס סוף ב"ב רבה אדרבה ע"ש ולי לא קשה דבלא"ה י"ל מאי הקשה ש"ס שילהי ב"ב על רבה דאמר גבה קרקע דילמא מיירי שגבה קרקע מלוה עצמו דמני' דדי' לכ"ע שעבודא דאוריתא וכמ"ש תוס' שם אמנם אפ"ה מקשה ש"ס שפיר דאף מני' דידי' הוא מד"ת מ"מ אי שעבודא לאו דאורייתא לא הוה כמאן דאחזק בחיי אבוהן דהא שמענין לרבה במס' ב"ב דף קכ"ה דאמר מסתבר טעמי' דבני מערבא דאי קדם סבתא וזבין זבונא זבינא וא"כ אי שעבודא לאו דאורייתא ומד"ת אינה גובה מלקוחת ממילא מקרי ראוי דהא אם מזבין לא טריף מלקוחת וכך כ' הרמב"ן בחדושיו דסוגי' דשילהי ב"ב וסוגי' דהאי סבתא פריכינן אהדדי ע"ש ובזה מתירץ קושי' פנ"י דאביי אולי סובר כמ"ד בשמעתין דהאי סבתא דמיקרי מוחזק וכר"ה דאמר שם אפי' לירתי ירתי חשיב מוחזק וכ"כ הרשב"ם דהיה לי' זו הבת מוחזקת וכי כי ירית בעל שפיר ירית במוחזק ולא ס"ל הך סברא הואיל ואי קדים סבתא ושפיר למפרע הוא גובה אף דשעבודא לאו דאורייתא מ"מ מקרי מוחזק דמיני' דידי' ודאי שעבודא דאורייתא וסוגי' דפסחים מיירי שהלוה חי' ולא ס"ל אביי הך סברה דאי קדים וזבין וכו' אבל לרבה שפיר מקשה ש"ס דלדידי' אי שעבודא דרבנן לא מקרי מוחזק דהא איהו סובר הך סברה הואיל ואי קדים וזבין לא מקרי מוחזק:

תוס' ד"ה בהדי סהדי וכו' תימה דרבא אמר במרובה דעדים זוממין חידוש ונראה לתרץ דגם הך לישנא דמפרש משום חידוש סובר ג"כ טעם משום פסידא דלקוחת רק דלא ניחא משום האי טעמא דפסידא לחוד דכיון דמד"ת למפרע הם פסולים לא ניחא להאי לישנא דנימא דיכשירו חכמים מה שהוא מד"ת פסול ולכך מפרש משום דעדים זוממין חידוש ומד"ת לא פסילי והנה הריטב"א כתב דהא דאמר ר"ח בהדי שיקרא למה לי הוא רק מדרבנן דמד"ת שניהם כשרים דאוקי אחזקתייהו ע"ש וא"כ שפיר אמר הש"ס דעדים זומממין חידוש אף דר"ח פוסל שניהם הלא זה רק מדרבנן דבהזמה הוא דגלי רחמנא שהניזומים פסולים וזה חידש ואין בו רק חידושו אף דמדרבנן המה פסולים מסברת ר"ח דבהדי סהדי שיקרא וכו' מ"מ כיון דלא פסולים רק מדרבנן מהני הך סברה משום פסידא דלקוחת יש להכשיר למפרע ולישנא בתרא שם סובר דמשום פסידא לקוחת לחוד ג"כ יש להכשיר אפי' במקום דלא שייך חידוש כגון דאסהידו תרי לחד אבל ל"ק סובר דמשום פסידא דלקוחת אין להכשיר רק היכא דלא פסול רק מדרבנן:

בא"ד ובסמוך דמשני רבא אליבה דר"ח וכו' ולי נראה דרבא הוצרך לתרץ מטעם אחר דבירושלמי מס' יבמות פ' ט"ו הלכה ה' כ' דאם כת אחד מכחישם זה את זה כגון א' אמר במקל הרג וא' אמר בסייף כ"ע מודים דעדותן בטלה אבל אם יש ב' כיתות עדים וכת אחת אומרים במקל וכת אחת אומרים בסייף פליגי רב ור"י רב סובר דלא בטלה ור' יוחנן סובר דבטלה עדות וקשה לי לר' יוחנן הא דתנן א' אומר ב' מרדעת וא' אומר ה' עדותן בטלה קשה למה נקט מתניתן בכת א' הוה לי למינקט רבותא יותר דאפי' בשני כיתות וכת א' אומרת ב' מרדעת וכת א' אומרה ה' מרדעת דבטלה עדותן דהוא רבותא יותר דאף לפי דברי ב' כיתות נראת הלבנה אפ"ה בטלה עדות וכ"ש בכת א' שלא נשאר רק עד א' ובעבור זה משני רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוה תרי וחד וא"כ לא יוכל למינקט בב' כיתות דא"כ לא שייך סיפא דמצטרפין דהרי אף אם יבואו עוד שניים אחרים ויעידו כדברי כת א' לא מהני דהואיל ויש כת א' המכחישות ותרי כמאה ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ פ"ב ה' קידוש החודש:

הב"י בח"מ סי' ל"א הביא בשם משרים דאם אינם מכחישם זו את זו אלא במקצת נתקיים אותו מקצת שלא נתכחש וכנה"ג הקשה דהוא ש"ס ערוכה במס' ב"ב דף ל"א נהי דאיתכחש באכילה באהבתי' מי איתכחש ולדידי:

קשה על הר"ן במס' כתובת דף כ"ב תרווייהו באשת איש קמסהדי וכו' והקשה הר"ן הא כיון שמכחישן זה את זה ע"כ חד פסול היא ואיך מתוקמי' אשת איש אפומייהו וקשה לי דילמא איירי כמי שהעתיק הרמב"ם פי"ב ה' גירושין הלכה ט' חשה שלא הוחזקה א"א ובא עד א' ואומר נתקדשה ונתגרשה וא' אומר לא נתגרשה וא"כ דאיתכחשו בגירושין בא"א לא איתכחשו וס"ל לר"פ כר"נ אם לא דמסתמא ר"פ כרבא רבי' סובר במס' ב"ב דף ל"א דפליג על ר"נ:):

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה