אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף מז.
בסוגי' דנסכא דר"א נסתפקתי בעובדא דר"א אם יש עד א' שחטף והוא אומר דידי חטפת וגם יש עד שאמר ששלו הוא חטף אם גם דנין מתוך שא"י לישבע משלם ונראה דאף דכתיב הרשב"א הביאו ב"י סי' ע"ב מחודש כ"ד דשואל כלי מחבירו ונאבד והלה אומר סלע הי' שוה והנפקד אומר א"י כמה שוה ועד א' מעיד ששקל הי' שוה ופסק דעד א' לא מהני דגבי מתוך שאיל"מ לא מהני עד המסייע ע"ש מ"מ נראה דלא דמי דשם החייב לא בא מחמת העד רק שהודה מעצמו ששוה רק לא ידע כמה אבל הכא דחיוב לא בא רק מחמת עד הראשון שהעיד שחטף אם כן אם יש שוב עד שהעיד ששלו הוא חטף אמרינן אם העד יוכל לחייבו כ"ש שפוטר וכמ"ש הרא"ש ריש ב"מ ובזה י"ל מה שהקשה פנ"י במס' כתובת דף י"ט ד"ה גמרא ע"ש ובס' קה"ח הביא בשם השיטה מקובצת במס' ב"מ דאי ע"א אמר דידי חטף פוטר ובלא"ה י"ל דהפנ"י כתב שם דלכך אי בעי שתקי אמרינן אף בשניים שאם ישתוק אחד מהם אף אם חבירו יקיים השטר לא מהני אבל הש"ך בכללי מגו אות י"ט כתב בשם ספר הכריתות מגו דאי בעי שתקי מהני אפי' גבי ב' עדים אף דקשה לומר דב' בני אדם יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתקה אפשר דיסכימו להדדי וכתב הש"ך דלשונו מגומגם ע"ש ולהנ"ל ניחא דכוונת ס' הכריתות לתרץ קושי פנ"י דאם מודה הלוה שכתבו א"כ צריך כל אחד להסכמת חבירו ואפי' אם אחד יאמר שכת"י הוא א"כ יחייב הלוה דמתוך שאיל"מ ועיי' ש"ך סי' ע"ב ס"ק ס"א לכך כתב ס' כריתות דבשתקה מכווני אהדדי שוב מצאתי זה בס' אורים ותומים: