אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף מד.
תוס' ד"ה מאי. כתבו דבשטר מסתמא הוא שלא בשעת הלואה וקני מדר"י וקשה לי למה לא מפרשי כיון דהוא שלא בשעת הלואה הוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי וברישא דהוא בשעת הלואה לא שייך דתפיס אזוזי כמ"ש הש"ך דלא הי' לו להלות ולא יצטרך למשכון אבל שלא בשעת הלואה כיון דכבר הלוהו נעשה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ונראה דרש"י ותוס' לא ניחא להו לפרש כך דא"כ קשה להך תירוצא דמשני במלוה הצריך למשכון קשה ברישא אמאי ישבע ויטול מעותיו נהי דהוא שעת הלואה אכתי להוי ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואי דלא הי' לו להלות כלל ולא יצטרך למשכון הלא צריך המשכון להשתמש גם י"ל דתוס' ורש"י רצו לפרש אף להך שנוי' במס' ב"מ דף פ' כדמחליף ולא אסיק האי סברה בהאי הנאה דתפיס אזוזי ובזה ניחא גם בסוגי' דב"מ דמקשה ש"ס והא אידי ואידי הלוהו על המשכון קתני ומאי קושי' דילמא מתני' מיירי שצריך המשכון להשתמש וא"כ הוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואי דלא הי' לו להלות הא צריך המשכון להשתמש ולהנ"ל י"ל דסוגי' קאי להך תירץ במס' ב"מ דף פ' כדמחליף ועיי' ב"ש סי' כ' ס"ק מ"ה ובזה מיושב מה שהקשה תורת חיים על הא דמשני במלוה צריך למשכון א"כ מ"ט דסיפא בשטר אבד מעותיו דמאי פסקא דלקח לגוביינא דילמא לקח המשכון להשתמש ולהנ"ל י"ל דלהך שנויא סובר כאידך שנוי' דהוה ש"ש בהאי הנאה דתפיס אזוזי ואבד שטבע ספינה בים ולכך אבד מעותו דבשטר סתמא שלא בשעת הלואה ובהאי הנאה דתפיס אזוזי: