אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף מג:
גמרא אלימא אסיפא הקשה מהר"ם בר ברוך סי' רס"ד בשם רבינו בריך מגעניצא דילמא לכך איצטרך שמא יצא הלה וכו' אפי' אם ירצה המלוה להפך השבועה על הלוה ותירץ דלא מהפכנין בדאורייתא וקשה לי הלא ד' יוחנן ג"כ אמר אסיפא ואיהו סובל שעבודא דאורייתא והקשו תוס' א"כ מודה במקצת אמאי ישבע דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ותירצו דמיירי שמחל השעבוד וכתב הטור סי' פ"ח דאם לא מחל השעבוד ויש לו קרקע אין כאן רק שבועה דרבנן וא"כ היה לר' יוחנן לאוקמי' דקאי ארישא ויש לו קרקע ולא מחל השעבוד וליכא רק שבועה דרבנן ובדרבנן לכ"ע מהפכינין קמ"ל מתני' דא"י להפך שמא יוצא הלה הפקדון וחכם א' השיב דבימי המשנה לא נתקין שבועה זו:
אמר שמואל וכו' הנה ר"ח והרי"ף פסקו דלא כשמואל מדלא אמר הש"ס דכ"ע אית להו דשמואל א"כ ע"כ לא סברי סברת תוס' דמה שכנגד המשכון חשיב כפירש א"כ קשה קושי' תוס' דלוקמי' מתני' דפרק האומנין אפי' כר"א כן מקשים ונראה דבח"מ סי' ע"ב סעיף ג' איתא המלוה על המשכון וחזר והפקיד ללוה ונגנב חייב המלוה וכתב הש"ך אף דר"ב חילק הוא משום דלא סבר פרוטה דר' יוסף וגם לא שייך סברת שמואל דהוה כדפירש דזה לא שייך רק כשהוא רשות מלוה אבל משום פרוטה דר"י שייך אף כשהוא ברשות הלוה ע"ש ולכאורה קשה על תוס' שתירצו דמה שהוא כנגד המשכון חשיב כפירש הלא יש לאוקמי' הברייתא כשחזר והפקידו ללוה דלא שייך סברת שמואל אמנם ז"א דהא תוס' כתבו ריש ב"מ דהא דמשביען שבועה שלא שלחתי יד הוא רק ע"י גילגל ועיקר שבועת שומרין שלא פשע א"כ ע"כ לא מיירי הברייתא שחזר והפקידו אצל הלוה דא"כ איך אמר ר"א ישבע ויטול מעותיו איך שייך שישבע המלוה הלא לא נאבד אצל המלוה אף לשיטת רש"י דשבועה שלא שלחתי יד הוא העיקר השבועה וא"כ איך כתבו תוס' ולפי הקו' ניחא הלא גם לרש"י יוכל הש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל ומיירי שחזר והפקידו ללוה וישבע המלוה שלא שלח יד קודם שהפקיד ללוה ויטול מעותיו גם זה ניחא דליכא לאוקמי' בכה"ג דא"כ קשה סיפא הלוהו בשטר וכו' ופרש"י דודאי לגוביינא שקיל כדשמואל ואי כשחזר והפקידו לא שייך סברת שמואל כמ"ש הש"ך ורישא ודאי דומי' דסיפא ובזה ניחא הא דלא מוקי מתני' דב"מ כר"א דהא תוס' כתבו במס' ב"מ בד"ה במלוה צריך למשכון דסוגי' קאי לרבה ואיהו מוקי דפליגי ר"א ור"ע בדשמואל וא"כ ליכא למימר בדפירש מודה ר"א דא"כ ראוי שיפסיד כנגד המשכון דזה חשיב בפירש וא"ל שחזר והפקיד ללוה א"כ מ"ט דר"ע אבל לבתר דמסיק הש"ס דפליגי בדר' יצחק ע"כ מוכח דאין הלכה כשמואל מדלא קאמר דכ"ע אית לי' דשמואל ור"א מיירי בדלא פירש והא דלא מפסיד נגד המשכון יש לאוקמי' שחזר והפקיד ללוה וישבע שלא שלח ידו טרם שהפקיד ללוה וטעמיה דר"ע משום דר' יצחק דזה שייך אף כשחזר והפקיד דהא לעולם צריך להחזיר המחרישה ביום ובזה ניחא הריף דאיהו סובר דהא דבשטר דאבד מעותיו משום דקני מדר' יצחק וא"כ הוה להש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל רק ר"א מיירי בדלא פירש ואף דמה שכנגד המשכון הוא כפירש ואמאי יטול כל החוב יש לאוקמי' שחזר והפקיד ללוה וישבע דאמר ר"א היינו שלא שלח יד קודם שהפקיד ללוה:
עוד נראה בדברי הרי"ף דהפוסקים כתבו דשמואל לא אמר רק אבד אבל נאנס לא אבד מעותיו ויש להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס ממתני' דסלע הלויתך דילמא אבד באונס ועיי' ש"ך סי' ע"ב ס"ק י' שתירץ כן קושי' הרמב"ן דברייתא אבד משכון מיירי שטבעה ספינה בים וכן מוקי ש"ס במס' ב"מ דף נ"ח אבד שטבעו ספינה בים וצ"ל דבאונס לא מפסיד אף מה שכנגד המשכון והנה הש"ך כתב דהרי"ף סובר כרשי' דמדר' יצחק חייב אף באונס ומוקי הברייתא דאבד המשכון שנאבד באונס וא"כ כיון דהמתרץ מוקי שנאבד באונס הוה להש"ס לומר דכ"ע אית להו לדשמואל רק דהברייתא מיירי שנאבד באונס וע"כ דאין הלכה כשמואל: