אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף י.
תוס' ד"ה ואיתקש וא"ת הוה דבר הלמד בג"ש וכו' ופלוגתא היא ר"פ ומ"ז עכ"ל ונראה לתרץ דשם בזבחים דף נ' ע"א רצה ר"פ למיפשט מהאי דזאת תורת זבח שלמים וכו' דדבר הלמד בב"ש חוזר ומלמד בהיקש ודחי מר זוטרא דשאני מעשר דגן דחולין ונשאר שם הספק אי ג"ש חוזר ומלמד בהיקש ועיין שם תוס' ד"ה אמר וא"כ קשה קושי' תוס' דאכתי תיפשט דג"ש חוזר ומלמד בהיקש דאי אינו חוזר ומלמד בהיקש קשה מנ"ל לר"ש דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב ונראה לפמ"ש מהרש"א דפירכא דכפרתה מרובה אינו רק פירכא כל דהוא ולא פריך רק אמה הצד והא דהוצרך הש"ס למילף רגלים מהקישא דר"ח ולא יליף מב"א דחיצון לחוד משום דש"ס מספקא בזבחים אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א וחיצון גופי' לא נלמוד רק מהקישא דפנימי ולכך צריך ש"ס לומר דרגלים דמכפרי על טומאת מקדש דאיתקש רגלים לר"ח ע"ש ובזה מיושב קושי' תוס' דשפיר מספקא לש"ס וליכא למיפשט דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש דה"א דלעולם דאינו מלמד בהיקש והא דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב נראה דש"ס מספקא בדרך את"ל דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א א"כ יש למילף רגלים מחיצון מבנין אב דחיצון דזה בא בזמן קבוע וכו' מה זה מכפר על טומאת מקדש אף זה וכו' וא"ל מה ליה"כ שכפרתה מרובה הלא הוא זה רק פירכא כל דהוא וא"ל א"כ תיפשט דדבר הלמד בהיקש חתר ומלמד בב"א גם זה ליכא למיפשט דלעולם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א והא דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב היינו משום שמא דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש וא"כ רגלים בהיקש ילפי' מר"ח ור"ח מג"ש דציץ כי מר זוטרא לא אמר בהחלט דדבר הלמד בג"ש דאינו חוזר ומלמד בהיקש רק דמספקא לי' חיל הכא קמדחי' וזיל הכא קמדחי' וחכם א' הק' לי מד"ת מ"ס ב"מ דק"ד ע"ב וזה ודו"ק:
בא"ד אבל קשה לר"מ איך יליף ר"ח ורגלים מחיצון הא חיצון גופי' וכו'. ונראה דקושיתם הוא לפי מה שהוכיחו דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם דאל"כ לא איצטרך לה' וכל זה הוא לשיטת ר"ת דס"ל דאפי' ר"י אית לי' הקישא דמועדכם אבל לשיטת תוס' לעיל ד"ה כדאמר בתירץ קמא יש לומר דגם פנימי איתקש במועדכם ושפיר ילפי' ר"ח ורגלים מפנימי דמכפר על דבר שיש בו ידיעה ואפ"ה איצטרך לה' לר"י דאל"כ לא הוה ידעינן דמכפר על טומאת מקדש וכמ"ש תוס' לעיל דף ט' ד"ה ת"ט דר"י רק דהוה מוקמי' כפרת ר"ח בשאר עבירת ע"ש ואי דהוקשו מועדים הא ר"י לא ס"ל הקישא דמועדכם אבל ר"מ דס"ל הקישא דמועדכם י"ל דגם פנימי איתקש בהקישא דמועדכם וק"ל:
אמנם נראה לתרץ אפי' לר"ת דהרי לא מצינו שר' יודא בעצמו אמר הך דרשא לה' רק שמואל אמר דטעמי' דר"י הוא דכתיב לה' ונראה דשמואל איצטרך למיהב טעם זה לתרץ אף לר' ישמעל דאיהו ס"ל ג"כ דר"ח מכפר על א"ב וא"ב ואיהו ע"כ לא ס"ל דפנימי איתקש בהאי הקישא דמועדכם דהרי תנא דבי' ר' ישמעל יליף הואיל וזה בא בזמן קבוע וכו' מה זה מכפר על טומאת מקדש ולמה לא יליף מהקישא דמועדכם ואתקשו לפנימי ומה פנימי מכפר על טומאת תקדש אע"כ דתנא דבי' ר' ישמאל לא ס"ל הקישא דמועדכם ועיי' מגילה דף כ"ג דרתי ש"ס ר"י אתנא דבי' ר' ישמעאל וע"כ דר' ישמעאל לא ס"ל דפנימי לא איתקש אבל ר"מ י"ל דגם פנימי איתא בהקישא דמועדכם ודו"ק:
אמנם קשה בעיני להמציא פלוגתא חדשה לכן נראה לתרץ מה שמקשים לר"מ איך יליף ר"ח ורגלים מחיצון הלא חיצון גופי' לא נלמוד רק מהקישא נראה לפענ"ד דהא חיצון שפיר ילפי בהקישא מר"ח דכתב להדי' לה' וגם טהור שאכל טמא אף דילפי מג"ש דציץ הא כתבו דציץ הוא תכשיט ואין דינו כקדשים ועיקר קושייתם דאיך יכפר ר"ח ורגלים על א"ב ר"ב כיון דחיצון גופי' נלמוד מהקישא, ונראה דגם זה יש לתרץ דהא מסקינן בזבחים דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו ובם הכא יש ק"ו דמה חיצון דלא תדיר דהיא רק פעם א' בשנה מכפרי על א"ב וי"ב כ"ש ר"ח ורגלים דהמה ג"פ בשנה כ"ש שיכפר על א"ב וי"ב ואי מה ליה"כ שכפרתה מרובה כבר כתב מהרש"א דהיא רק פירכא כל דהיא והא דאמר הש"ס דטעמי' דר"מ משום הקישא דמועדכם הוא לתרץ דלמה יכפר חיצון על טהור שאכל טמא או על א"ב וא"ב דזה ליכא למילף מק"ו דר"ח דמה לר"ח שתדיר לכן אמר הש"ס דהוקשו כל המועדים להדדי אבל הא דמכפר ר"ח ורגלים כפרת חיצון זה איכא למליף מק"ו ול"ל הקישא לזה:
אמנם כבר כתבתי לעיל דמדברי מהרש"א בפסחים דף ס"ו משמע דרגלים לא לא חשיבי תדירי וא"כ מנ"ל דרגלים מכפרי כפרת חיצון ונראה כיון דר"ח יליף בק"ו מחיצון מי לא ילפינן רגלים מהקישא דאיתקש רגלים לר"ח ואף דבזבחים מספקא לש"ס אי דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש מ"מ נראה דודאי ר"פ דס"ל שם בזבחים דג"ש חוזר ומלמד בהיקש פשיט' ג"כ דדבר הלמד בק"ו חוזר והלמד בהיקש (ויש לפקפק ע"ז קצת), וש"ס לא מספקא רק למר זוטרא דשם דמספקא לי' ג"כ אי ג"ש חוזר ומלמד בהיקש ואולי לדידי' י"ל דגם פנימי איתקש בהקישא דמועדכם ובאמת לדידי' גם ר"י לא דריש האי לה' כמו ר"ש דלא דריש ג"כ האי לה' ושמואל דדריש אליבה דר"י האי לה' וא"כ מוכח דס"ל דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם מ"מ שמא סובר שמואל כר"פ דג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ ה"ה דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש, ואין להקשות דאיך נוכל למילף ר"ח מק"ו דחיצון נימא דהקישא דאיתקש חיצון לפנימי שלא יכפר אחר כפרתו דהוי מפקע ק"ו, בשלומא אי ר"ח ורגלים ילפי מהקישא י"ל כסברת ר"ת לר"מ עדיפא ני' הקישא דמועדכם, אבל אי ילפי מק"ו איך נימא דהקישא חטאת הכפורים מפקע לק"ו אבל יש לנו לומר כיין דיש לאוקמי' הקישא דחטאת הכפורים למילתא אחריתא דמכפר על דבר שיש ידיעה לא מבטלינן ק"ו אף דאין היקש למחצה אהני ק"ו ואהני הקישא ועיי' מנחות דף י"ט האי לא מצי אמרת ק"ו וכו' וכ"כ תוס' זבחים דף ס"ה ד"ה ת"ל ודלא כמהרש"א קידושין דף כ': והנה על מה שתירצו תוס' דציץ הוא תכשיט ולכך יליף ר"ש רגלים מהקישא דר"ח אף דר"ח גופי' ילפי מציץ וקשה לי דהא בזבחים דף נ' ע"א דבעי ר"פ למיפשט דג"ש חוזר ומלמד בהיקש מהאי דזאת תורת זבח שלמים ושלמים למדנו ממעשר ודחי מ"ז דבתר מלמד אזלינן ומעשר חולין בעלמא הוא ור"פ ס"ל בתר למד אזלינן, וקשה דר"פ דס"ל בחר למד אזלינן א"כ למה פשיט ר"פ מברייתא דזאת תורת זבח שלמים למדנו לתודה וכו' יותר הוה למיפשט ממתני' דהכא דס"ל לר"ש דרגלים מכפרי במילתא דקודש מהקישא דאיתקש רגלים לר"ח והלא ר"ח גופי' ילפי בב"ש לציץ ואי מציץ הוא תכשיט הא איהו ס"ל בתר למד אזלינן וצ"ע:
ונראה לתרץ דודאי אי פנימי איתקש בהקישא דמועדכם ליכא למפשט כלל די"ל דרגלים איתקש לפנימי במילתא דקודש ועל מה יכפרו אי על טהור שאכל טמא הא כתיב אותו ואי על י"ב וא"ב הא כתיב אחת וע"כ על א"ב וא"ב:
רק דתוס' הקשו דאי פנימי איתא בהקישא דמועדכם למה לי' לשמואל לומר טעמי' דר"י דכתב לה' תיפק דעל מה מיכפרי והי' צריך ר"פ למיפשט מדברי שמואל, ויותר ניחא לי' למיפשט מהברייתא ע"כ ויש לפקפק ע"ז: בא"ד ותירץ ר"ת בס' הישר כיון דהוה הקישא וכו' כדמוכח בסוף אתו מקומן עכ"ל כוונתם דשם איתא דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש והנה שם בזבחים דף נ"ז נחלקו בזה ר"ע כ"ל דהמיגו וד"א לא הוה היקש ור' ישמעאל ס"ל המינו ודבר אחר הוה היקש, וקשה הא לעיל מסיק הש"ס דר' ישמעאל ס"ל כר"מ דכל שעירים כפרתן שוה ואיהו ס"ל דהוה היקש, אמנם זה טעות דהא ר"י ס"ל א"ב וי"ב בר קרבן וחיצון לא מכפר רק על א"ב וא"ב ועל טהור שאכל טמא והרי א"ב וא"ב מפורש בהדי' בר"ח לה' וטהור שאכל טמא אף דילפי מג"ש דציץ הלא ציץ הוא רק תכשיט ור"ת לא הוצרך לתרץ רק לר"מ דס"ל דר"ח ורגלים מכפרי גם על ח"ב וי"ב וילפי החיצון וחיצון נלמוד מהקישא דפנימי לכן מתרץ ר"ת כיון דהוה הקישא לחדא מילתא הוי היקיש גמור ואולי ר"מ ס"ל כר"ע דהמיני ודבר אחר לא הוה היקש ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי לספר הישר למה הוצרך תנא דבי' ר' ישמעאל, למילף מב"א הואיל דזה בא בזמן קבוע וכו' הלא ר' ישמעאל ס"ל כר"מ דכולם כפרתן שוה ויליף מהקישא מועדכם א"כ הוה לי' למילף מהקישא ואין זה דבר הלמד בהיקש וכו' כיון דהוה הקישא לחדא מינתא, ולהנ"ל ניחא דהא ר' ישמעאל ס"ל המינו ודבר אחר הוה היקש א"כ נדחה סברת ר"ת כיון דהוא הקישא לחדא מילתא דהא איהו ס"ל דאפי בכה"ג לא ילפינן ולכך צריך למילף מב"א רק ל ויש לפקפק קצת:
שם בגמרא פריך בשלמא דרגלים ד"מ איו"כ וכו' ומשני דכי כתב אחת בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב:
וקשה לי לר"ת בס' הישר שכתב כיון דהוה הקישא לחדא מילתא הוי הקישא גמור והביא ראי' מאיזו מקומן וכוונתו להאי דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש כמש"ל וא"כ מאי הקשה ש"ס רגלים נמי יכפר אדיה"כ דילמא רשב"י ס"נ כר"י דסובר שם בזבחים דהמינו ודבר אחר הוה היקש ודילמא איהו סובר ג"כ הקישא דמעודכם ולכך רגלים ור"ח לא מיכפרי אחיצון כיון דחיצון גופי' נלמוד מהקישא דפנימי ואיהו ס"ל המינו וד"א הוה היקש ונ"ע רק ר"ש הוא תלמיד מר"ע כדאי' מנחות דף ע"ב: ובהך פלוגתא בזבחים בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש גרס הספרי ר"ש ור"ע ואמנם קשה בזבחים דף מ"ה דמקשה ש"ס וכי דבר הצמד בהיקש וכו' והלא המינו ודבר אחר הוא דר"ש גופי' יליף ספ"ק דתמורה מהך הקישא דתמורה אינו נוהג כקרבן ציבר ועיי' יומא דף נ"א תוס' ד"ה דוחה אבל לגירסת הספרי ניחא: