אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף קיד:
עיי' בט"ז א"ח סי' שמ"ג שכתב לתרץ קושי' רא"ם דאיכא למיפרך דמה לטומאה ודם דאיכא כרת דבטומאת מת נמי אשכחן כרת שאם נכנס למקדש או אכל הקדש חייב כרת ובס' דת אש סי' ח' הקשה הלא כתב בסיפא לנפש לא יטמא אין לי מת מנין לרבות דם וכו' והרי רביעית דם מבואר פ"ז דנזיר שאין נזיר מגלח והרי הרמב"ם פסק פ"ג ה' ביאת המקדש שאם נטמא בטומאה שאין נזיר מגלח איו חייב על ביאת המקדש כרת וגם פח"י ה' פסול המקודשין שאינו חייב כרת באוכל קדשים בטומאת הגוף צריך שיהי' טמא טומאה שחייבים עלי' כרת על ביאת המקדש ע"ש ולדידי אין זה השגה דרשב"א מס' שבת ד' קל"ב כתב דהפירכת סובבים על הכלל דבסוגי' דעלי' מקשה ש"ם מה למילה שהוא בכרת והרי במילת קטן ליכא כרת מ"מ אשכחן דחמורה שיש נד כרת א"כ גם כאן איכא פירכא אף שברביעת דם שנטמא ליכא כרת מ"מ אשכחן בשאר טומאת דשייכא כרת אבל שרצים לא אשכחן כלל ועיי': מ"ש לעיל דף ע"ז ע"ב ע"ש ועי' פסחים דף ס"ב שם טומאה קפריך ועי' זבחים דף ירד תוס' ד"ה חטאת:
שם תוס' ד"ה משום ול"נ דכוונת רש"י על ח' שרצים שהן במשהו כדמסיק הש"ס שהרי רש"י כתב כטומאתן ושאר שרצים אינם מטמאין ואף דהך אזהרה על שאר שרצים נמי קאי מ"מ שוב איכא פירכא דמה לשרצים שמצינו בם איסור במשהו כמ"ש לעיל בשם הרשב"א במס' שבת דזה מחשיב ג"כ פירכא וכ"כ בתוס' הרא"ש דכוונת הש"ס על ח"ש ועיי' יו"ד בט"ז סי ק"ד סק"א אלא דזה מחשב פירכא כ"ד:
סליק חרש פרק ארבעה עשר: