אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף קג:
מסוגי' זה משמע דוקא מוחלט איתקש למת ולא מוסגר והרמב"ם לא מחלק וכבר הרגיש בזה המ"ל ונראה דר"ש ס"פ י"א מס' נגעים הביא ת"כ דיליף מן צרעת ממארת תן בו מארה שאסור בהנאה ורמב"ם בפ' משניות יליף מדכתיב באש ישרף ונראה דרמב"ם דחה הת"כ וסמך עלתו על סוגי' דע"א ד' כ"ט דיליף שם ש"ס דמת אסור בהנאה מג"ש דשם שם מע"ע וע"ע כתיב לכפר וקשה למה לא יליף בפשטות דמת אסור בהנאה דהלא בגד מנוגע אסור בהנאה מדרשא דת"כ דכתב נחדת והרי מצורע איתקש למת וא"כ שוב נילף מת ממצורע ולא נצטרך לכפר על ע"ע דנילף עגלה ערופה ממת ומת נילף ממצורע היינו לתוס' רי"ד שכתב דהך דרשא לכפר פליג על דרשא וערפו שם ולכך יליף הרמב"ם מדכתיב באש ישרף ולא רצה הש"ס למילף מת ממצורע דמת הוא מנקברין והוא חמיר מנשרפין ועיי' סוף תמורה אמנם רמב"ם בחבורו רוח אחרת עמו דקשה לי' קושי' הנ"ל דלמה לא יליף הש"ס במס' ע"א דאיסור הנאה במת מדאיתקש למצורע ובמצורע כתב ממארת א"ו דסתמא דתלמודא לא ס"ל דרשא דממארת ובגד המנוגע דאסור בהנאה לא ידענין רק השתא דכתב שם שם דמת אסור הנא' א"כ ה"ה בגד המנוגע כיון דמצורע איתקש למת אמנ' קשה הא דתנן בנגעי' פ' י"א מוסגר שקצצו עשאו מוכין מותר בהנאה משמע דאם לא קצצו אסור בהנאה וקשה מנ"ל דמוסגר אסור בהנאה דהא לא ס"ל לש"ס דרשא דממארת וע"כ דס"ל לסתמא דתלמודא במס' ע"א דגם מוסגר איתקש למת וכשיטת הרמב"ם: