אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף קג.
אביי אמר מדסיפא רבנן וכו' ורישא במחופה בעור ובמס' יומא דע"ח הקשו וא"ת כיון דמעיקרא ס"ד דטעמי' דר"י דילמא מיפסק וכו' מחופה בעור אמאי שרי וכתב מהרש"א שכתב דכוונתם על אביי דמשני מדסיפא וכו' ואיהו ודאי ס"ל ג כדלא פסול רק משום דילמא מיפסק וקשה לי דאי נימא דאביי סובר דגם לר"י חשיב מנעול אף שאינה של עור ולא פסול רק דילמא מיפסק א"כ למה יהי' פסול אנפילא של בגד והלא באנפילא לא שייך דילמא מיפסק כמ"ש תוס' שם ביומא והלא אביי מוקי מתני' כרבנן ולמה יפסול אנפילא וא"ל משום דלא מגין הא אביי לא מפליג בין דבר המגין או לא וכ"כ מהרש"א גופי' הכא דאביי לא מחלק לדבר המגין ולולי דבריו אמינא דכוונת תוס' ביומא להקשות על אבוה' דשמואל לקמון ע"ב דמשני במחופה בעור וד"ה וכתב מהרש"א דאיהו נמי מפליג בין מגין ללאו מגין ומסתמא לא יחלוק על מסקנת הש"ס ביומא דמסיק לכ"ע מנעיל הוא וכוונתם להקשות למה מכשיר מתני' מנעול של עץ אף במחופה בעור ניחש דילמא מפסיק אלא שקשה להגיה בדברי תוס' ושוב מלאתי בש"ה שהשיג על מהרש"א ומגיה דברי תוס':
ומה שהקשה מהרש"א דלמה לא מוקים האי דלא יטייל באנפלי' כר"מ ומתני' כר"י נראה דאביי דאמר מדסיפא רבנן וכו' ש"מ דס"ל לר"י של עץ לא הוה מנעול ולכאורה קשה מה יענה לברייתא דמביא ש"ס במס' יומא ושוין שאסור לצאת ביה"כ הרי דהוה מנעול וצ"ל דאביי מוקי בדאית בה כתיתין ומשום תענוג ואפי' אם נימא דאביי קיבל מרבא דאי לאו מצא כתיתין לא משוי מנא מ"מ אולי סובר אביי כרמב"ם שם ביומא דאף אי לאו מנעול מ"מ אסור לצאת בי"כ וכדעת המקשה שם וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דהוצרך אביי לחדש הך סברה משום תענוג דאל"כ אף אי מוקי מתניתן כרי דלא חשיב מנעול מ"מ קשה הך ברייתא ביומא ושווין שאסור נצחת ביה"כ אמנם אכתי לא הי' צריך אביי לאוקמי' הך ברייתא דלא דעייל בדאית בה כתיתין רק דהוה לאוקמי' כר"מ וברייתא דשווין ביומא ה"ל בדאית בה כתיתין לכן נראה דלא רצה לאוקמי כר"מ דא"כ אמאי נקט אנפליא יותר הוה לי' למינקט לא יטייל בסנדל של עץ דאנפילא יותר מחשוב מנעול דמיקרי ג"כ תחש כמ"ש הב"ש סי' קס"ט ס"ק י"ג דהואיל ובא מצמר הבא מעור וא"ל דנקט אנפלי' לרבותא אף דאינו מנין ז"א הא אביי לא נחית לחלק הך סברא א"ו דאתי' כר"י ולכך בשל עץ מותר רק דקשה מאנפלי לכן מוקי דאית בה כתיתין ומשום תענוג: הרמב"ם פסק דבאונפלי' של בגד לא הוה חליצה אפי' לפסול על אחין וכתב המ"מ משום דהוא תרתי לגריעותא והקשה ב"ש סי' קס"ט ס"ק כ' דלמה לא כתב דטעמי' דרמב"ם דפסק כר"א בפ' ככל הגט ולי נראה דמר"א ר"פ כל הגט אינו ראי' דשמא ר"א סובר דטעמי' דר"י דחשיב מנעול אף שאינו של עור וכסוגי' דמס' יומא דף ע"ח ואנפליא היינו טעמי' דלא הוה חליצה כלל משום דאינו מגין וכמו דאמר רבא הכא אבל הרמב"ם דפסק דבשל שעם ושל גמי דפסול ש"מ דס"ל דלא הוה מנעול רק משל עור ואפ"ה אינו רק פסול וא"צ קהה למה פסק דבאנפליא לא הוה חליצה כלל לכן כתב המגיד דהואיל והוא תרתי לגריעותא דלא הוה של עור וגם אינו מגין:
עוד ראיתי להב"ש סי' קס"ט ס"ק י"ג שהקשה דלמה כתבו תוס' בפלוגתא בקב הקיטע דפסול משום דאין דרך מנעול כזה תיפק דבעור תחש ולי נראה דדא ודא אחת היא די"ל על ר"ת דמצריך עור דטהורה דתחש כתיב והלא במס' יומא מסיק הש"ס דבין לר"מ ולר"י של עץ חשיב מנעול ולחליצה הוא דפסול כתבו תוס' שם משום דאינו ראוי להלוך ונהי דביה"כ מותר בשל עץ כתב המלחמות דפסקינן כריב"נ במס' שבת דאמר כוורת של קש טהור משום דאין דרך לעשות הקש וה"ה מנעול בעינן נמי דוקא מידי דאורחי אבל עור בהמה טמאה דאורחי' לעשות מנעול מזה למה יהי' פסול ואטו כתיב גבי טומאה החשוב יותר קשה על רשב"א מס' שבת דס"ו מאן לא הודו ריב"נ דלדידי' לא הוה מנעל רק של עור כדכתיב ואנעלך תחש וקשה אטו גבי טמא' כתיב תחש לכן נראה דטעמי' דריב"נ דאזיל בתר אורחי' וכיון דאין דרך לעשות כוורת משל קש לכך מטהר וכ"כ גבי חליצה בעינן מידי דאורחי רק מי יודע בימי התורה אם הי' דרך המנעל משל עור לכן כתב רשב"א דכתיב ואנעלך תחש ש"מ דאורחי' דוקא משל עור ה"ה שיהי' טהור: