אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף צג.
בגמרא המוכר פירת דקל ורא"ש פ' מ"ש כתב דר"נ דאמר כשתלד קנה סבר איפכא מדר"ה דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם והקשה פנ"י דא"כ למה כתב הרא"ש בפ"ק דגיטין דמעמד שלשתן הוא הילכתא בלא טעמא הלא לר"נ הוא מילתא בטעמא דנעשה כא"ל משתעבדא לכל דאתא מחמתו ואפי' לנולדים מהני דומי' לכשתלד ול"נ דרא"ש סובר כמ"ש הר"ן בשם רמב"ן בפ"ג דגיטין דלמ"ד אין גרירה לא שייך לומר משתעבדנא לכל דאתא מחמתיך ע"ש וא"כ הרא"ש דפסק אין ברירה א"כ לדידי' בלא"ה לא שייך לכל דאתא מחמתיך דאין בריר' והנה המרדכי פי"נ הביא בשם ספר החכמה דאם אמר הנני מקנה לך לכשיבוא בעולם כ"ע מודים דמהני והמרדכי הקשה מסוגי' דסוף קידושין דמקשה ש"ס יכיר למה לי הא אי בעי יהיב לי' במתנה ומשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן והלא אכתי איכא מגו דאי בעי יהיב מתנה ואמר לכשיבוא בעולם ונראה דודאי ספר החכמה דפסק דאם אמר הנני מקנה לכשיבוא בעולם דקנה מ"מ צריך שיהי' כמו שכתב הרא"ש מס' ב"ב פ' מ"ש סי' ה' דמזכה לעובר לכשתלד דקנה היינו שתקנה במשיכה וישנו ברשות הזוכה כשנולד או קרקע בשטר ושטר ביד הזוכה אבל בקנין סודר לא מהני דהא הדרא סודר למרי' וכן חזקה לא מהני ע"ש וא"כ יש לאוקמי' קרא דיבור במטלטלי שנפלו לאחר מכאן ואי אפשר לקנותם במשיכה שהרי אכתי אינם בעולם וק"ס לא מהני דהא הדרא סודר למרי' וכ"כ חזקה לא מהני ואיירי דלית לי' קרקע כדי שיוכל לקנותם במטלטלי אגב קרק' ודכותי' אי' ריש הזהב והסוגי' אתי' כר"ל דאמר משיכ' מפורשת מד"ת ור"י דלא ס"ל משיכה מפורשת הנה לפי המסקנא דמוקי בגוסס ניחא וגם י"ל דר"י ס"ל כמ"ד ב"ח מכאן להכא גובה לדידי' מכירות שטרות דרבנן וא"כ לא מקשה ש"ס אי בעי יהיב במתנה דאיהו ס"ל כרבי דאמר פי"נ דבשט"ח נוטל הבכור פי ב' ולא הוה ראוי אי גבו קרקע או גבו מעות כדאי' שם ד' קכ"ו וא"כ לא שייך דליתבה במתנה דשטרות לאו בני מתנה ומכירה נינהו והאי דיצא דספר החכמ' לא משבחת רק כשמקנ' לו קרקע בכסף דאז אם אמר אני מקנה לך כשיבוא בעולם מהני כמו בקידש' בכסף לאחר למ"ד יום דמהני אפי' נתאכלו המעות ומיושב ג"כ מה שהקשה עוד המרדכי מהא דאומר שדה זו לכשאקחנו דתוקדש דלא מתני ולהנ"ל ניחא דנהי דאמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט מ"מ לא עדיף ממסירה גופי' והרי מסירה גופי' בכה"ג בהדיוט לא מהני דכבר פסקה משיכה בשעה שיחול הקדש אמנם מדברי תוס' דשמעתין יש סתירה ועיי' תוס' הרא"ם:
תוס' ד"ה כנוי ואר"י דר"י לטעמי' דס"ל דבמעכשיו ולאחר ל' אינו לא תנאי ולא חזרה וכו' עכ"ל ומכאן קשה לי על הכ"מ פ"ז היל' אישות שכתב דלהמסקנא טעמי' דר"י דאמר אפי' מאה תופסין דמספקא אי תנאי או חזרה וא"כ איך אמר ר"י כתובת ד' פ"ב משוך פרה וכו' אחר ל' דקנה אפי' בעומדת באגם ושוב מצאתי שהרגיש הלח"מ פ"ב ה' מכירה: