אור ברסלב

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף ע.

דף סט.

תוס' ד"ה מה תושב אבל קשה נילף מבכורים שילקה בטומאת עצמה ונראה דבמס' מכות די"ד ע"ב יליף הש"ס מן איש איש מזרע אהרן דאסור לאכול תרומה בטומאת הגוף וא"כ ע"כ ליכא למימר דילפי תרומה מבכורים שילקה בטומאה עצמה דאל"כ למה לי מזרע אהרן לאוכל תרומה בטומאת הגוף הלא איכא ק"ו דמה טומאת עצמה דקיל דליכא מיתה הוא באזהרה מג"ש דבכורים טומאת הגוף דחמיר במיתה מכ"ש שיהי' באזהרה ואי דמה לטומאת עצמה דחמיר דאין לו טהרה במקוה כדאי' חולין דק"א יש לומר אוכל קדשים (או מעשר שני בטומאת הגוף) בטומאת הגוף יוכיח ואי דמה לקדשים דבכרת או דמה למעשר ב' שטעון כ"צ י"ל תרומה בטומאת עצמו יוכיח ומדאיצטרך מזרע אהרן ש"מ דלא ילפנין מבכורים לענין זה וא"ל דמק"ו לא הוה לקי דאין מזהירין מהדין י"ל לפי מ"ש המ"מ בפ"ב מהמ"א דהיכא שכבר נאסר בלאו הבא מכלל עשה אפשר ללאו לבוא בק"ו וה"נ איכא עשה בשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר ודוקא בפסולי המקודשין שרי הכתוב בטומאת עצמן ובטומאת הגוף אלא שיש לפקפק בזה הרבה והמ"ל ה' נזירות הביא דעת כמה דיעות דבמה הצד מזהירין:

ועוד נראה בקושי' תוס' דע"כ הך ג"ש לא ניתנה אלא לענין פסול אדם האוכל וע"כ למועטי שיהיה דוקא לענין פסול האדם וממילא א"א למילף מבכורים דאל"כ קשה למי לי גבי קדשים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כיון דתרומה אסור מג"ש דבכורים ממילא גם פסח אסור מג"ש וכיון דפסח אסור ה"ה דכל קדשים אסורים מהקישא דזאת תורת העול' וזה המינו ודבר אחר הוא:

תוס' ד"ה מה לפסח ועיי' מהרש"א ובזה יש לסייע להרמב"ם שכתב בפ"ז ה' תרומה הלכה ג' דאם אכל תרומה טמאה הוא בעשה דכתיב ואחר יאכל בקדשים מדבר שהוא בקדושתו הוא שיאכל כשיטהר אבל טמא לא וכו' והמ"ל תמה דלמה לא הביא מבשעריך ונראה דנם הרמב"ם לא הי' גרס טמא והי' קשה לו דלמה לא פריך ש"ס גם כן מה לפסח שחייב בלאו אם אכל בטומאת עצמה אבל תרומה ליכא רק עשה לכן הי' נראה לו דסוגי' דהכא סובר כירושלמי דמפיק מואחר יאכל וא"כ לא ניחא להמקשה להקשות זה דדילמא ר"א ס"ל כר"י דאמר ס"פ כל שעה דכל היכא דכתיב לאמר בתחילת הפרשה ואיכא גם לאו הבא מכלל עשה הוא לאו וא"כ גם בטומאת עצמה איכא לאו:

גמרא אי דתרומה עיי' מהרש"א שכתב דתושב ושכיר גבי פסח א"א לאוקמי' לגופי' דשכיר ודאי משמע קנין שנים וי"ל דבתוספי הרא"ש הקשה בשם ריב"א הבחור דאיך אמר ש"ס נאני אומר קנין עולם וכו' הלא איכא למיפרך דמה לנרצע שאינה עובד הבן ובת ומתרץ בשם ר"מ דודאי אי הוה כתיב בהדי' נרצע לא יאכל לא הוה מצי למיגמר שכיר מני' כדפרכנין אבל השתא דכתיב תושב לא ידעינן במאי איירי יש לנו להעמיד מסברה במה דמסתבר טפי לומר שהוא תושב אצל כהן ומסתמא נרצע הוה תושב טפי משכיר וכיון דאפקי' בלשון תושב ולא כתיב נרצע בהדי' ע"כ שבא להשמעינו וליתן טעם לדבר אעפ"י שהוא מיושב אצלו לזמן ארוך ואין לו זמן קבוע ליצאתו אפ"ה אינו קנויה לו ואינה אוכל כ"ש שכיר והשתא ליכא למיפרך מידי ע"כ ואם כן מ"ש מהרש"א דשכיר וודאי משמע קנין שנים וכוונתו א"כ ליכתב שכיר ולא בעי תושב וקשה הא איכא למיפרך דשכיר הוא דאסור בפסח משום דעובד וקנוי לרבו גופו אבל תושב ה"א דלא קנה לי' רבו ואמנם י"ל במיעוט עיון ובשם הגאון ר' אברהם ברודא מתרצים על קושית מהרש"א דלהיפך ליכא למימר דא"כ קשה קושי' תוספת ד"ה אלא וכי בשביל לאפנוי כתיב שקר ולא שייך תירץ תוס' דהרי ערל גופיה אכתי לא ידעינן דאסור בתרומה:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה