אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף לח.
תוס' ד"ה וב"ה ופרש"י בכתיבת כי היכא דפליגי התם ה"נ פליגי במתני' דהכא והקשה הרשב"א דלמה לא בעי הש"ס הכא בחזקת מי כדבעי במס' ב"ב ונראה לתרץ דתוס' הקשו דאיך נימא בחזקת יורשי האשה הא אין אדם מוריש שבועה לבניו ותירצו שם במס' ב"ב דשם נפל הבית דמת פתאום אין צריך לישבע וליכא למיחש להתפסת צררי וא"כ מתורץ קושית הרשב"א דסוגי' דהכא לא מיירי במת פתאום הוא בודאי בחזקת יורשי הבעל ולא בחזקת יורשי אשה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ובמס' ב"ב דמיירי במת פתאום דליכא למיחש להתפסת נדרי יש סברא לומר בחזקת יורשי אשה אבל הכא דלא מת פתאום אין סברה לומר בחזקת יורשי אשה ואפ"ה שפיר כתב רש"י דמ"ד במס' ב"ב בחזקת יורשי אשה ה"ה הכא דהרי ר"א היא דאמר שם בחזקת יורשי אשה ואיהו סובר במס' שבועת דאדם מוריש שבועה לבניו:
באו"ד וא"ת לר"י דאמר בחזקת יורשי הבעל תיפק דאין אדם מוריש שבועה לבניו וקשה לי הלא בירושלמי פ"ז מס' שבועת הלכה ז' איתא מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב המלוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי ודברי הירושלמי הביאו הגה"מ פי"ז מה' מלוה ולוה ונראה דתוס' הוכיחו דע"כ ש"ס שלנו סובר דר"י סובר א"א מוריש שבועה דש"ך בח"מ סי' נ"ב פוסק דפוגם שטרו הוא חשוד נוטל בלא שבועה והקשה הפ"י א"כ ר"א דס"ל מת לוה בחיי מלוה דלא מפסדי היורשי מלוה א"כ תקשה מתני' דגיטין דל"ה נמנעו מלהשביעה משמע דבחשוד שאינו יוכל לישבע מפסיד ואף דהוא מיתומים הלא לר"א בפוגם שטרו נוטלין יתומים מיתומים א"כ מכ"ש חשוד דהש"ך יליף מהאי דפוגם ותירץ דשאני כתובה דהיא דרבנן וידוע דר"י אמר הלכה כרשב"ג ובסוף דכתובת בהאי דנשא בא"י וכו' ס"ל לרשב"ג דנותן מעות קפוטקיא ומסיק הש"ס דסובר רשב"ג כתובה דאורייתא א"כ ע"כ לא סבר ר"י כר"א דאל"כ קשה קושית פ"י הנ"ל ושפיר מקשים תוס' אבל הירושלמי לטעמי' דבירושלמי דכתובת שם איתא הדא אמרי שמטבעות א"י יפות מסייע למ"ד כתובה דאיתא מד"ס א"כ שפיר סובר ר"י כר"א ושאני כתובה דרבנן: