אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף לז:
בגמרא ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא כתב הרא"ש דמיירי שהסבא קיים דאל"כ מוקמינן הנחלה בחזקת היבם ומהרש"א כתב דלא שייך כאן הוחזקה הנחלה לאותה שבט הואיל לדברי האומר שהוא בנו תעמוד הנחלה בחזקת הבן ועיי' ב"ש סי' קס"ג ס"ק ד' ולדידי קשה על המהרש"א מדברי ירושלמי בפרקן ה"ב מת אמו של ספק הרי יש כאן בן וודאי והבעל ספק עיי"ש כוונתו שיורש הבן שהוא בודאי יורש אותה ולא הבעל ולדברי המהרש"א קשה קשה איך מוקמינן במת אמו של ספק הנכסים בחזקת הבן מפני שהוא יורש בודאי הלא צריכן אנו נעיין שמא הבן הוא משני ואז אין הבן יורש במקום אב אם לא שנימא דשאני ירושת הבעל דהוא דרבנן ומה שהקשה המהרש"א דא"כ בסבא וספק בנכסי היבם אמאי חולקין לימא הסבא אני יורש בודאי כבר תירץ הלבוש וז"ל דאם הסבא קיים עכ"פ חזקת היבם יותר ברור מחזקת הספק שכבר היו הנכסים בחזקתו משעת מיתת אחיו (וקרבן נתנאל הוסיף דהא אין עובר נוחל ומנחיל וכ"כ המהרי"ו) אבל בסבא וספק בנכסי היבם אין לאחד מהן חזקה יותר מחבירו שהרי היו שניהם בעולם בשעה שנפלה לפניהם הירושה ע"ש:
וחתני הרב החריף מ' מאיר ני' הקשה הלא מדברי הרא"ש פ' אלמנה לכה"ג סי' ד' משמע דיש ירושה לעובר ובזה מיושב שיטת הטור מה שהקשה מהר"י ווייל בתשובה סי' מ"א על הטור שפסק שהאשראות מה שהי' חייבים למת ג"כ מקרי ראוי' ואין היבם יורש והקשה מהרי"ו א"כ א אמר הש"ס סבא ויבם בנכסי ספ' או סבא וספ' וכו' אמאי לא אמר ספקו וסבא בנכסי מיתנא באשר אות דסבא אמר את ברי דיבם ונכסי דידי ולא נ"ל היכא דמית היבם הלא אפי' מחיים היה יוכל למצוא החילוק זה ולסברת הלבוש ניחא דלא שייך בזה חילוק דסבא ודאי יורש בנכסי מיתני וגם תיכף הנכסים בחזקת הסבא ובידו דאין העובר נוחל ושוב כשנולד הספק כבר יש להסבא חזקת השבט באיתן אשראות ועיי' תשובת ח"ל סימן ס"א:
עוד הקשה חתני הרב החריף מ' מאיר ני' על המהרי"ו סי' מ"א דחובת שחייבים למת לא הוה ראוי והיבם יורש מסוגי' דב"ב דף קמ"ד ע"ב הכא ביבם עסקינן הרי דמקרי ראוי ונראה דיש לדחות דטעם דמהרי"ו הואיל והי' המת אותן החובת בידו והוחזק בהן אבל האי דב"ב שלח האב שושבינות לא הי' ביד הבן: