אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף לא.
גמרא כיון דמצרכת חליצה פרש"י ידעו דקדושי אחיו וכו' וכתב בתוספי הרא"ש דמיירי דאיתה בת אחיו מאנוסתו והב' אחותו מאם דאלו היתה בת אחיו מאשתו גם השני' ערוה לו וממ"נ צרתה מותרת לשוק:
שם א"ה גירושין נמי הקשה בתוספי הרא"ש מה הוכחה יש מאיסור יבום בשלמא גבי גירושין החליצה היא הוכחה טובא דאי אמרת דקדושי ערוה הוה קידושין לא היתה צרתה צריכה חליצה ומדחולצת ש"מ דיש ספק בדבר אבל מה הוכחה יש שאינו מתיבמת יאמרו שאין חפץ בה ותירץ דאביי הקשה לפי סברתו דאיהו פריך לעיל חומרא דאתי' לידי קולא ובעי למימר שתיבם ולא נחמיר לאוסרה על יבם משום דאתא לידי קולא ולא אמרינן דהרואה שאינו מתיבמת יתלה בזה שלא חפץ לקחתה אלא קיל ק בדבר שאסורה להתיבם וחומרא בעלמא:
שם למאי הלכתא אי ערוה היא צרתה בעי חליצה מכאן קשה לי על הרמב"ן בחדושיו והביאו ג"כ הרשב"א דמוקי הא דאיתא לעיל אשה זו בחזקת היתר לשוק בכנס ואח"כ גירש וחולק על תוס' דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה וקשה לי א"כ מאי הקשה הש"ס למאי הלכתא דלמא הא דאמרינן אי ערוה צרתה בעי חליצה מיירי דלאחר שגירש הערוה בספק גירושין כנס הצרה דהיינו גירוש ואח"כ כנס ולכך בעי חליצה דלא שייך לומר דליסמך בחזקת היתר לשוק דבגירש ואח"כ כנס סובר הרמב"ן דליכא חזקת היתר לשוק וא"כ לא שייך לומר דא"א אומר חולצת מתיבמת אא דמד"ס בעי חליצה כמו ששנינו בכלהו מס' חולצת ולא מתיבמת רק היכא דמדינא פטורה מחליצה אז אסורה לחלוץ דא"א אומר חולצת מתיבמת ונראה לתרץ ונקדים לבאר הא דלא ניחא להרמב"ן סברת תוס' דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה ונראה משום דרבה הוא דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק ושמעינן לרבה דאמר בכתובת דף י"ג ע"ב לדברי המכשיר בה פוסל בבתה דבתה לית לה חזקת כשרות ולא מהני חזקת כשרות דאם דבשעה שאנו דנין על הבת כבר איתרע חזקת האם בשעה שזינתה ה"ה הכא לא מהני חזקת הערוה דכיון שגרש הערוה בספק גירושין קודם שכנס הצרה:
א"כ מעולם לא הי' לצרה חזקה ברורה כיון שכנס הצרה אחר ספק גירושין לכך לא מהני חזקת הערוה לצרה וכיוצא בזה כתב הרמב"ן הביאו הב"ש סי' ל"ה ס"ק למ"ד אבל לר"י דסובר שם בכתובת לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מודה הרמב"ן לסברת תוס' דגם בגירש ואח"כ כנס מהני חזקת הערוה שמעמידין איתה בחזקת שלא נתגרשה לצרה וא"כ הא דמקשה הש"ס למאי הילכתא תקשה הש"ס לר"י. והנה תוס' בקידושין דף ס"ו ד"ה מאי הקשו דתהני חזקת האם לבת ולכאורה מאי קושי' דלמא אביי סובר כרבה במס' כתובת דלדברי המכשיר בה פוסל בבתה ולא מהני חזקת האם לבת ונראה דכוונת תוס' דבמס' כתובת דף י"ד אמר רבא דר"ג אדר"ג לא קשה התם ברי וכו' ומדלא משני רבא דשאני אלמנות עיסה דלית לה חזקה דלא מהני חזקת האם לבת מכלל דסובר רבא כר"י דמהני חזקת האם לבת א"כ קשה נהי דלאביי שם בקידושין ניחא מ"מ קשה למה מוקי רבא שם בקידושין עובדא דינאי מלכא בעידי הזמה ולמה לא מוקי סתמא בתרי ותרי דהא רבא סובר דמהני חזקת האם לבת ושייך שפיר ויבוקש הדבר ולא נמצא וע"כ הוצרכו לתירוצם דביוחסין לא מהני תרי ותרי והגאון מ"הו משולם טיסמניץ זלה"ה השיב לי על מה שהקשתי לעיל על הרמב"ן דבלא"ה קשה למה לא מוקי הש"ס האי דמגורשת הוא לענין דאם נחלצה לאותה ספק מגורשת גם צרתה בעי חליצה ולא צריך לאוקמי בערוה כיון דבלא"ה מיירי שיש לו ב' נשים ושפיר איכא נ"מ בהאי דמגורשת וצ"ל דש"ס דמוקי אי ערוה וכו' לרבותא דה"א דבכה"ג לא תהי' צרתה צריכא חליצה דנוקמי' אחזקת היתר לשוק וממילא ע"כ לא איירי בגירש ואח"כ כנס:
תוס' ד"ה ואינו יודע וכו' ולכאורה קשה דמאי ענין זה לסוגי' דהכא ושמעתי מחכם אחד ממדינות ליטא ושמו נשכח ממני דיש לומר דמתני' סובר נשואין ראשונים מפילים ומשכחת כגון לוי נשא בת שמעון ונפל בית עליהם ואחר שנפל הבית עליו ועל הבת מת ראובן ויש לו אשה א"כ אם לוי מת תחלה הרי אשת ראובן אסורה לשמעון שהרי אשת ראובן היה צרת בתו בזיקה כדאיתא לעיל דף כ"ט אבל אם הבת מתה תחילה מותרת אשת ראובן לשמעון ודקתני צרתה קאי על אשת ראובן רק תוס' הוכיחו מסוגי' זו דנא מיירי בכה"ג דא"כ מאי הקשה שים אם אתה אומר חולצת מתיבמת מה בכך הא ליכא איסור תורה דזיקה הוא רק מדרבנן לכך כתבו תוס' בסוגי' דהכא ע"כ: ובזה מיושב קצת מה שהקשה במלחמות על בעל המאור דפסק נשואין ראשונים מפילין והקשה הרמב"ן הא סתם מתני' דנפל הבית הוא כמ"ד מיתה מפלת ולהנ"ל ניחא דסתם מתני' נוכל לאוקמי' צרתה בזיקה רק. דקשה מסתמא דתלמודא ועל זה יש לדחוק דמ"מ מקשה הש"ס אם א"א חולצת מתיבמת דהלא אעפ"כ איכא איסור דרבנן עוד הקשה המלחמות מסוגי' אשה זו בחזקת היתר לשוק וע"כ דמיתה מפלת והנה הרמב"ן לטעמי' אזיל דמוקי בחדושיו האי דאשה זו בחזקת היתר לשוק בכנס ואח"כ גירש אבל בעל המאור סובר כשיטות תוס' דמיירי אפי' בגירש ואח"כ כנס דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה ועיי' תה"ד סי' רכ"ג שתמה על הפוסקים שפסקו נשואין ראשונים מפילים הלא רבא סובר מיתה מפלת אמנם הבה"מ כתב דר' אשי סובר כר' ירמי' דפליג על ר"נ בזיקה ורב אשי מחמיר בשלשתן ואנן נקטינן לחומרא: שם למאי הלכתא הנה כתבתי לתרץ שיטת הרמב"ן מדפרש רבה טעמי' דר"י ש"מ ס"ל כוותי' ובכללי קרבן נתנאל כתב בשם דרישה ח"מ סי' רל"ה ס"ק י"ט דאע"ג דבכמה מקומות הוכיח הרא"ש דהלכה כפלוני מדמפרשי אמוראי היינו בברייתא אבל לא במשנה ולדידי קשה מדברי הרא"ש פ"ק דשבת המוציא מחנות לפלטי' וכתב דדרך האמוראים לפרש דברי תנאים ושם הוא ברייתא וגם הק"נ הקשה מדברי הרא"ש פ"ק דסוכה סי' כ"ח: