אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף כט.
גמרא והא ר"ש. הקשה הרא"ש איתא דעבדינן איסור מצוה דאיסור ערוה לחומרא להצריכה חליצה לאחותה משום דלא הוה אחות זקוקה ותירץ הרר משה דלא הקשה מאחותה אלא מאיסור מצוה דלמה תחלוץ ממ"נ אי לא משוית ערוה שתיהן פטורת ואי משוית כערוה היא פטורה ומשני משום דעלמא והדר תו פריך כיון דמצרכת חליצה ולא משוית כערוה אחותה מאי איכא למימר ע"כ: תוס' ד"ה ב"ש ומיהו י"ל דתצא משום אחות אשה לאחר שיבעול וקשה לי הלא ב"ש מתיר צרת ערוה וא"כ ע"כ מוקי לצרור כר"ש כדאי' לעיל בשני אחיות שנפלה לפני יבום אחד אסורים מד"ת וא"כ אי מאמר לא קנה מר"ת איך רשאי לבעול הא פגע באחות זקוקה ולב"ש היא ערוה גמורה גמורה דבשלומא אי מאמר קונה מד"ת שפיר רשאי לקיימא ראשונה דמיד כשעשה מאמר בראשונה קנוי' לו מד"ת והיא אשתו וכשנפלה שוב אחותה יוצאת משום אחות אשה אבל אי מאמר מדרבנן קשה והרי בהך מתני' קתני ג' אחין ומשמע דלא נפלו רק לפני יבם אחד וא"כ היא אחות זקוקה:
ונראה דהא דאמר אביי השתא ארוסה מאמר מבעי דמשמע דסובר אליבא דב"ש דמאמר דרבנן איהו מוקי קרא דלצרור כרמב"ח במס' קידושין דף נ' דהמקדש אשה ובתה וכו' או ב' אחיות כאחד דלא חלו קדושין ואף דרבא הקשה על דרשה זו מ"מ רש"י בחומש ורמב"ם בפי' משניות כתבו דרשא דרמב"ח ובודאי יש איזה תירץ על זה ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' מסוגי' דלעיל די"ח דמסיק הש"ס תנא מאמר לאפוקי מדב"ש משמע דלב"ש מאמר הוא מד"ת ולהנ"ל ניחא דסוגי' דלעיל קאי לרבא דאמר במס' קידושין דף נ' דהמקדש ב' אחיות כאחת דלא חלו הקידושין דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינה וא"כ ע"כ ב"ש דמתיר צרת ערוה מוקי לצרור על אחות זקוקתו ואם כן הא דאיתא ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות ע"כ משום דמאמר קונה מד"ת דליכא למימר מאמר קונה מדרבנן ותצא לאחר שתבעול ז"א כיון דסובר כר"ש אסור לבעול אותה דפגע באחות זקוקתו והוא איסור ערוה ואיך שייך אשתו עמו וע"כ משום דמאמר הוא מד"ת והא דמקשה הש"ס לקמן אלא הא דקתני ב"ש אומרים אשתו עמו וכו' ומה קושי' דלמה תצא לאחר שיבעול ונראה דהש"ס הקשה שם על רב אשי ואיהו סובר יש זיקה ומ"ד יש זיקה מסיק הש"ס לעיל ד"ח מאמר לאפוקי מדב"ש א"כ ע"כ לב"ש מאמר קונה מד"ת וא"כ ע"כ לא מפרש ר"א דתצא משום אחות אשה לאחר שיבעול:
תוס' ד"ה לא. קשא לי דאיך נימא דב"ש סובר דמאמר קונה מד"ת הלא לעיל דף ח' דרשינן תלתא דרשות מיבם ויבם ויבמה חדא בע"כ ואידך עדיין יבומין ראשונים עלי' ועוד ביאה גומרת ולא כסף ושטר ודוקא במקום יבום אסירא צרה ולעיל דף י"ג כתבו תוס' ד"ה מ"ט דב"ש דמתיר צרת ערוה דכתיב לגלות ערותה דלב"ש כבר נשמע דשרי צרת ערוה שלא במקום מצוה וא"כ ע"כ מוקים ב"ש הנך ג' דרשות על בע"כ ושיהי' יבומין ראשונים עלי' וביאה גומרת ולא מאמר הרי מוכח דלב"ש מאמר אינו קונה מד"ת בשלומא רבי דמוקי ויבמה למשרי צרת ערוה שלא במקום מצוה לא קשה דאיהו לא דרש האי לגלות ערותה אבל ב"ש שמעינן דדריש. שוב ראיתי בתוספי הרא"ש שכתב דאע"ג דאינו קונה קנין גמור מד"ת מ"מ בריש כיצד גבי האי דאם עשה בה מאמר דשני' יוצאת משום א"א שלהב"ע דמאמר קנה קנין גמור מד"ת רק דאי בעי לאפוקי בגט לא סגי ובעי נמי חליצה דדרשינן ויבמה ביאה גומרת ולא כסף ושטר:
תוס' ד"ה אלא בסוף הדיבור ולא מסתבר שיהי' שום תנא דמקיל לבטל מצות יבמין להדי' וקשה לי דלמה ב"ש סובר כר"ע לקמן דמ"ד דסובר דאחות חלוצה הוא מד"ת כאחות גרושה וא"כ אף אם יחל לבעלת מאמר מ"מ שוב אחותה לאו בת חליצה וכן כתבו תוס' לעי דף ח"י ד"ה משום. וגדול אחד השיב כיון דסובר אין זיקה א"ל דסובר כר"ע לקמן דמ"ד דהכתוב קראה ביתו אבל ז"א דהרי גם ר"ע סובר אין זיקה עיי' לעיל רי"ז ע"ב: