אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף כה.
הקשה הרשב"א על רש"י ושאלתות דסברי דכל מה שמוציאין מנטעון מוציאין ג"כ מהבעל א"כ הא דר"נ מתני' והוציאו תנן היכא משכחת ע"ש ונראה דר"נ סובר כהירושלמי דסובר אפי' אם זינתה באונס אסורה ג"כ לבועל כתירץ ב' דשמעתין דפתח פתוח דוד שנשא בת שבע גט כריתות כותב לאשתו והשתא משכחת הנטעון על האשת איש שזינתה באונס או בקטנה דפיתוי קטנה אונס והוציאה:
מיירי אפי' בקלא דלא פסק ובעידי כיעור ואפ"ה קתני הוציאה דב"ד אינו יכולין לכופו לגרשה דפיתוי קטנה אונס דשרי' לבעלה ומנטען מפקינן כשיטת הירושלמי ועיי' משנה למלך פ"ב מה' סוטה ואין להקשות מסוגי' דסנהדרין דמקשה הש"ס דלמא לאוסרה על בועל באנו ומאי קושי' דאי לאוסרה על בועל באו למה הגדילו לשקר לומר ברצון זנתה הלא אף אי אמרו באונס זינתה אסורה ג"כ על הבועל אלא ודאי דלחייבו מיתה באו. ונראה דסוגי' דסנהדרין קאי לתירץ אחד בשמעתין דפתח פתוח דמשני התם באונס הוה ומשמע התם דבאונס שרי' אף לבועל ובזה יש להצדיק דברי מהרש"א דהקשה שם בסנהדרין דף מ"א דלמה לא משני על הא דמקשה הש"ס לאוסרה על בעלה דלמה מיירי שמת הבעל ורבים מקשים דלמא קושית הש"ס לר"פ דמוקי ריש סנהדרין פלוגתא דר"מ וחכמים במוציא שם רע אי בעי כ"ג בפלוגתא אי אשה חברה בעי התראה ושם מיירי שהבעל חיי ולהנ"ל ניחא דאי כוונת הש"ס על ר"פ אכתי מאי מקשה הש"ס דלמא ר"פ מוקי פלוגתא דר"מ וחכמים באשת כהן דלא יוכל לומר לאוסרה על בעלה באנו או על בועל דא"כ למה הגדילו לשקר לומר דברצון זינתה הלא אף אם העידו שזינתה באונס ג"כ אסורה דאשת כהן אפי' באונס אסורה וה"ה לבועל כמ"ש הב"ש סי' י"א א"ו דלחייבי מיתה באו:
שם בגמרא ע"א תנינא הנטען על האשת איש אעפ"י שכנס יוציא. והנה יש פוסקים כהירושלמי דבהני דאם כנס לא יוציא מ"מ אם התרו בו שלא יכנס תצא וקשה לי א"כ מאי מספקא לש"ס בהאי דמוציא את אשתו משום שם רע הלא איתא שם להדי' בברייתא בפרק השולח דאומרין לו מתחילה הוי יודע שהמוציאה אשתו משום שם רע לא יחזור וא"כ הרי דבהתרו בו מיירי וצ"ע: