אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף כד:
תוס' ד"ה אמר רבי ובתשובת מיימוני ה' אישות סי' כ"ה הקשה על הפוסקים דסברי דבעידי כיעור אין אוסרין על בעלה הלא מדאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין משמע דבעידי כיעור אוסרין וא"ל דנקט יחוד לרבותא דרישא דאפי' על היחוד מלקין זה אינו דודאי אי הוה אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין הוה מני למידחי הכי אבל כיון דהדר ונקט רב על היחוד אלמא יחוד דוק א קאמר ע"ש ועיי' במהרי"ק שורש ק"ס שכתב כה"ג בשם התשב"ץ ונראה דהא דאין אוסרין בעידי כיעור על בעלה כתבו התוס' משום דהוא קלח דבתר נישואין לגבי בעל ותוס' בכתובת די"ג כתבו דהאי דאין אוסרין על היחיד מיירי בפנוי דאין אוסרין על בנו אם נתייחדה עם אביו לר"י דאוסר באנוסת אביו וא"כ שפיר נקט רב אין אוסרין על היחוד הא בעידי כיעור אוסרין על בנו אם ראהו עידי כיעור באביו דאז הוא קודם נישואין ולכתחילה שפיר אוסרין כמו האי דרוכל דהוא קלא מקמי נישואין אבל אשת איש היושבת תחת בעלה שפיר פסקו דאין אוסרין אפי' בעידי כיעור על בעלה דהוא כמו קלא דבתר נישואין ועוד נראה דהנה התוספי הרא"ש כתב במס' כתובת בשם רבינו מאיר דהאי דאין אוסרין על היחוד מיירי שנתגרשה ולנה עמו בפונדקי ונתיחדה עמו דתנא בפרק הזורק ב"ש אומרים אין צריך גט וב"ה אומרים הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומסתמא לשם קידושין בעל וקאמר התם אמר רבה בב"ח אמר ר"י מחלוקת בראוהו שנבעלה אבל לא ראוהו שנבעלה אינה צריך גט היינו גט שני והיינו דקאמר רב אין אוסרין על היחוד היינו דאין אוסרין אעלמא היכא דנתגרשה ולנה עמו בפונדקי ולא ראוהו שנבעלה ע"ש וא"כ שפיר נקט דוקא יחוד דבעידי כיעור חוששין לאסור לעלמא דשמא נתקדשה ובכה"ג הוא מקמי' נשואין אמנם קשה על הר"ת דמוקי האי דאין אוסרין על היחוד באשת איש ור"ת הוא מהאומרים קודם שחזר דבעידי כיעור לא תצא מבעלה. ונראה דר"ת סובר כמ"ש הת"ד בכתביו סי' רכ"ד שהוכיח דהאי דאין אוסרין על היחוד מיירי אפי' באומרת טמאה אני לך וכיון דמיירי באומרת טמאה אני נקט שפיר דוקא יחוד דבעידי כיעור כיעור ואומרת טמאה אני מודה ר"ת דתנא מבעלה כמו שהוכיחו תוס' משילהי נדרים וביותר מיושב לפי מה שהעלה תה"ד סי' רכ"ב דהאי דאין אוסרין על היחוד קאי ג"כ על הבועל וא"כ שפיר נקט דוקא יחוד ולא כיעור דלגבי בועל הוא מקמי' נישואין וכן הוא בתוס' ד"ה רבי דאע"ג דלא מפקינן מבעל דהוא קלא בתר נישואין ושוב נשא לבועל תצא דגבי בועל הוא קלא מקמי' נישואין הרי לגבי בועל חשיב קלא מקמי' נשואין וכן הוא בתשובת מהרי"ק סי' ק"ס דאע"ג דאין חוששין להוציאה מתחת בעלה משום דהוא קלא בתר נישואין אפי"ה חיישינן לענין נשואי כהן אחר משום דלדידי' הוה קלא מקמי' נשואין ע"ש ולא אמרינן כיון דכבר נתבטל הקול זה הוא סברא זר: