אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף כד.
גמרא ואימא בכור ליבם פשוט לא ליבם מקשים דאי נימא דפשוט לא ליבם א"כ לצרור דכתב רחמנא לחסור צרת צרה היכא משכחת והנה י"ל דקושי' הוא לב"ש דמתיר צרת ערוה. גם י"ל דקושית הש"ס הוא למ"ד לעיל די"ג נשואין ראשונים מפילים ואפי' אם מתה הערוה קודם שמת הוא צרתה אסורה א"כ משכחת כגון שמעון נשא לאה בת ראובן הבכור ויש לשמעון עוד אשה ושמה רחל ומתה לאה הערוה בת ראובן ושוב נשא שמעון עוד אשה אחת ושמה בלהה ואח"כ מת שמעון קמ"ל קרא דאפי' אותה אשה שנשא שמעון לאחר מיתת הערוה דהיינו לאה אפ"ה אסורה בלהה לאחיו ראובן הבכור משום שהיא דהיינו בלהה היתה נרה לרחל ורחל היתה צרה להערוה דהיינו לאה ובזה מיושב מה שהקשה בספר בית יהודה לר' יהודה דאמר לקמן דף מ' דיבום לאו בנחלה תלי' אם כן קשה לדידי' פשוט לא ליבום דהא הש"ס מקשה אימא למעוטי בוכרא מאם ומשני דיבום בנחלה תלי' והלא ר"י לא סבר זה ולהנ"ל ניחא דר"י סובר דמיתה מפלת א"כ מוכח דגם פשוט מיבם דאל"כ לצרור דכתב רחמנא על צרת צרה היכא משכחת ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הגאון: מהו' לעמל זלה"ה אב"ד דק"ק א"כ בסוגי' דב"ב דף קי"ט ע"ב בנות צלפחד חכמניות היו דאמרו אם כזרע נחשיב תנו לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו הלא אכתי לא נאמרה פרשת נחלת וא"כ אימא בכור ליבם ולא פשט וא"א שלא הי' בעולמו משכחת בבוכרא מאמא והלא ליתא שם דצלפחד הי' בכור וע"כ אחיו הי' פשוט ואי דכתיב יחדיו מיוחדן בנחלה הלא עדין לא נאמרה פ' נחליות ולהנ"ל ניחא די"ל דהך ברייתא שם סובר מיתה מפלת א"כ בלא"ה ליכא למימר פשוט לא ליבם דא"כ צרת צרה היכא משכחת. ואחד מתלמידים השיב דבלא"ה לא קשה כיון דע"כ מוכח דאם הוא בכור מאמו אע"ג שאינו בכור מאביו שייך בי' מנות יבום דאל"כ א"א שהב"ע היכא משכחת וכיון שכן י"נ דחפר אביו של צלפחד הי' לו שתי נשים רחל ולאה והוליד מרחל תחלה צלפחד וא"כ הוא הי' בכור מאב ולכך נטלו בנות צלפחד חלק בכורה ולאה הולד אחיו של צלפחד וא"כ הוא הי' בכור מאם ולכך שפיר אמרו תתיבם אמנו כיון דהוא הי' אחיו מאביו ובכור מאם:
עוד מקשים נימא פשוט לא ליבם הא איש כתב בפרשה למעוטי קטן ואי נימא דפשוט לא ליבם למה לי קרא למעט יבם קטן דאי דוקא בכור ליבם ממילא אחיו המת הי' קטן ממנו והלא אין קידושי קטן כלום ויש לתרץ דקיי"ל בן עשרים שלא הביא ב' שערות מחזקינן לקטן עד רוב שנותיו א"כ איצטרך קרא כגון אחיו הבכו' לא הביא ב' שערו' דהוא קטן לכל דבר ואחיו הפשוט הוא בן. שנים והביא ב"ש וקידש אשה ומת צריך קרא דאין אחיו הבכור רשאי לחלוק הואיל ולא הביא ב' שערות הוא קטן רק יש לפקפק דאם הוא בן י"ג שנים ולמעלה אף דלא הביא ב' שערות אולי לא נוכל למעט מאיש דבשלומא אם הוא אינו בן י"ג שנים לא ומקרי איש כמ"ש רש י במס' נזיר דכ"ט ע"ב ד"ה נדרי דלא מצינו בכל התורה שיהי' קרוי איש פחות מבן י"ג שנים אבל בן י"ג שנים מנינו שקראו הכתוב איש כדכתיב ויקחו שני בני יעקב איש חרבו וגמירי דבהאי אי שעתא בני י"ג שנים הוי אמנם אעפ"כ כך היא הלכה למשה מסיני דכל שלא הביא ב' שערות מקרי קטן כמ"ש מהרי"ל בתשובה סי' נ"א ועיי' במס' חולין דף כ"ד ע"א משיביא ב' שערות וגם רש"י רפ"ב דקידושין כתב דאין שליחות לקטן דכתיב איש. ועוד נראה דהא דמקשה הש"ס פשיט לא ליבה והא דכתיב איש למעוטי קטן י"ל דקושית הש"ס הוא לרשב"ל במס' קידושין די"ט מהו שמייעד לבנו קטן וא"כ משכחת שאחיו הפשוט יש לו אשה שמייעד לי אביו ואמאי מספקא לרשב"ל גם לפמ"ש המ"ל פ"מ מה' גרושין בשם הרי בר זילי דקטן שקידש לו אביו אשה זכות הוא לי הכין לאדם שלא בפניו וצריכה גט וא"כ שפיר מקשה הש"ס פשוט לא ליבם ואפ"ה איצטרך איש למעוטי קטן כגון שקידש אביו אשה לבנו הפשוט הקטן ומת הפשוט קמ"ל קרא דלא יוכל אחיו הבכור לחלוץ כל זמן בהיותו קטן דאיש ולא קטן וקדושי אחיו הקטן שפיר תפסי הואיל וקידש לו אביו ומשום זכות אמנם לפמ"ש מ"ו בנ"ב סי' ס"ב דהריב"ז לא חמר רק שקידש לו אביו דאז אינו מתחייב בשום דבר דכל שעבוד הבעל לאשה הוא דוקא בנשואה ולא משכחת נשואה לקטן דמשנשאה חייב במזונות וא"כ אכתי קשה דא"כ למה לי איש למעט קטן ואי כשקידש נו אביו א"כ שמעינן דארוסה בת יבום וא"כ ל"ל חונה לרבות ארוסה והרי כסות בוודאי מד"ת: שם א"כ א"א שלא הי' בעונתו היכא משכחת מקשים על הגהת אלפסי שנסתפק אם בנו הבא אחר המחזר היא בכור לנחלה קשה דאי הוי בכור לנחלה א"כ מאי מקשה הש"ס א"א שלא היה בעולמו היכא משכחת ה"מ שהוליד ממזר ונשא אשה ומת ואחר מיתת הממזר הוליד אביו בן כשר דהוא בכור לנחלה קמ"ל קרא דאפ"ה פטורה מחליצה הואיל ולא הי' בעולמו א"ו דלא הוה בכור לנחל:
ונראה דכוונת הש"ס על הא דאיתא לעיל די"ט ויבמה עדין יבומין הראשונים עלי' לאסור אפי' יבום ואח"כ נולד וא"כ כוונת הש"ס א"א שלהב"ע דאסרה התורה אפי' יבום ואח"כ נולד וא"כ אי נימא דפשוט לא ליבום האיך משכחת דהרי אח השלישי הנולד אחר יבם הראשון הוא פשוט וטפי מבכור אחד ליכא לאשכוחי ואף ר"ש דשרי ביבום ואח"כ כולד מ"מ נראה דגם ר"ש דריש האי קרא ויבמה ומוקי על נולד ואח"כ יבום דלא נימא זיקה ככנוסה ואם כן מוכח גם לר"ש דפשוט מיבם:
ובדרך אחר נראה דהנה הלח"מ כתב דבן הבא אחר הממזר אינו בכור רק הממזר הוא בכור משום דכתיב ב' פעמים בן השנואה מוקמינן בן השנואה השני' על בכור שנולד מחייבי כריתות דהוא ממזר דלחייבי לאוין שמעינן מרישא ע"ש והנה לרב דסובר אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ושיטת ר"ת הוא אף אם לא תפסי קידושין ביבמה לשוק מ"מ הוולד ממזר וא"כ נוכל לומר דהאי בן השנואה השנית בא להורות על בן הבכור שנולד מיבמה לשוק דזה הוא בכור לנחלה הואיל דאינו ממזר דמבן השנואה הראשון לא נשמע רק בכור הנולד מח"ל דתפסי קידושין אבל אכתי לא נשמע בכור הנולד מחייבי כריתות דהוא ממזר שיהי' בכור לנחלה וא"כ י"ל דלכך נסתפק הגהת אלפסי דזה תלי' במה דמספקא לש"ס לקמן דצ"ב אי תפסי קידושין ביבמה לשוק ואי תפסי קידושין ביבמה לשוק מודה הגהת אלפסי דממזר הוה בכור לנחלה משום דכתיב ב' פעמים בן השנואה דעל הבכור מיבמה לשוק לא צריך קרא דמי גרע מחייבי לאוין רק דלמא לא תפסי קידושין ביבמה לשוק מוקמינן בן השנואה על הבכור הנולד מיבמה לשוק:
והנה מקשים דמאי מקשה הש"ס פשוט לא ייבם א"כ איך משכחת צרת צרה ונראה דקו הש"ס הוא לר"א במס' גיטין דף פ"ב דבעי לרבנן דפליגי על ר"א במגרש על מנת שלא תנשא לפלוני דאינה מגורשת בקידושין האיך והשתא קושית הש"ס תיפשט דלא הוה קידושין דאי הוה קידושין קשה אימא פשוט לא ליבם ומשכחת צרת צרה כגון שמעון קידש בת אחיו ראובן הבכור ושוב קידש אשה אחרת ואמר חוץ מלוי אחי ומת שמעון וקידש לוי אותה אשה שהתנה שמעון חוץ מלוי אף דלוי הוא פשוט מ"מ תפסי קידושי לוי שהרי ללוי גם בחיי שמעון תפסי קידושין דהא שמעון בשעה שקידשה התנה חוץ מלוי אחי וללוי יש לו עוד אשה ומת נוי קמ"ל קרא דלצרור דאפי' אותה אשה שהי' ללוי לבדו אסורה לראובן הבכור משום צרת צרה ובאמת תוס' כתבו לעיל דף י' ד"ה לעולם דלא חשיב זה ערוה במקום מצוה אבל הרמב"ן הביאו הרש"בא בריש מס' יבמות נסתפק בזה אם צריכה חליצה ועל זה משני הש"ס דלעולם נוכל כומר דבקידושין מודה רבנן לר"א ולא נוכל למיפשט ואפי"ה לאקשה פשוט לא ליבם דא"כ א"א שלא הי' בעולמו היכא משכחת דאוני קידושין תפסי ביבמה לשוק וא"כ ע"כ נ"נ דבכור ממזר היה בכור לנחלה מיתור דבן השנואה וא"כ ליכא למימר פשוט לא ליבם דאם כן א"א שלהב"ע היכא משכחת וגם ליכא למיפשט דקידושין תפסי ביבמה לשוק דנוכל לומר דלא תפסי ואפ"ה ליכא למימר פשוט לא ליבם דשמא גבי קידושין אם חמר חוץ גם רבנן מודה וא"כ שוב ג"כ אין לומר פשוט לא ליבם דא"כ לא משכחת צרת צרה ותלי' ספק זה באידך ספק והש"ס לא משני רק דלא מצי למיפשט האי דמספקא לר"א בריש המגרש אי רבנן מודים לר"א בקידושין ובאמת להמסקנא דמסיק שם הש"ס דחכמים פליגי גם בקידושין בלא"ה לא קשה פשוט לא ליבם דא"כ לא משכחת צרת צרה אמנם כל זה לפלפולא אבל אכתי קשה לב"ש דלא דרים לצרור וא"כ לב"ש ע"כ ממזר הוה בכור לנחלה ומנ"ל דפליג בזה ב"ה וכבר כתבתי לעיל ישוב על הגהת אלפסי: