אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות יבמות › דף כא.

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף כא.

דף כ.

תוס' ד"ה א"ה עיי' במהרש"א מה שהקשה על המהרש"ל דא"כ תיפשט דשניות דר"ח אין להם הפסק ונראה דהרמב"ן כתב על הא דקתני אשת חרגו קמ"ל דשרי אפי' אם יש לה בת דה"א דלא משתרי אשת חרגו רק באין לה בת אבל ביש לה בת ה"א דנגזור אטו בתו קמ"ל דלא גזרינן דאף שבתו אסורה היא מותר. ומדברי הרמב"ן נשמע דיש סברא לומר דאשת חרגו אינה מותרת רק באין לה בת דאם יש לה בת איכא למיגזר אטו בתו ובזה הסברא יש לתרץ מה שהקשו תוס' דליתני אם אם חמיו דאולי באמת אסורה בחי' בת בתה דגזרינן איהי אטו בת בתה דאיהי אסורה משום אם חמיו והיא ערוה דאורייתא והא דלא גזרינן אשת חרגו אטו בתה יש לחלק דאשת חרגו לא מיקרב עד דאיכא תרי קידושין אבל חמישי שבחמיו ושבחמותו בחד קידושין הוא דמיקרב דמיד שקידש אשתו נתקרבו חמשה שבחמיו ושבחמותו ולכך גזרינן טפי וכמו שמחלק הש"ס לקמן ונראה דתוספת הוצרכו לתרוצם משום דלקמן מסיק הש"ס דר"י בר שילא לאתר אם אחי האם מן האם דכל שבנקבה ערוה וכו' והקשה הש"ס מ"ש הני ותירץ הש"ס ומחלק בין חד קידושין לתרי קידושין וא"כ המקשה דלא אסיק האי סברא בין חד קידושין וכו' טפי הוה להקשות אגופא דברייתא דחמישי שבחמיו נמי תימא אני מותרת ובתי אסורה דהא להמקשה ע"כ חמישי שבחמיו אפי' בחיי בתה מותרת כמו אשת חרגו דמותרת אפי' בחיי בתה דהא המקשה לא אסיק בין מיקרב בחד קידושין לתרי קידושין ותירצו התוס' דהמקשה לא רנה להקשות דלמא באמת שניות דר"ח אין להם הפסק וא"כ מתורץ קושית מהרש"א דליכא למיפשט בעי' דלקמן דכיון דכבר מסיק הש"ס ומחלק בין מיקרב בחד קידושין למיקרב בתרי קידושין שפיר מספקא להש"ס ה' שבחמיו אם מותרת וכגון שכבר מתה אם חמיו אם יש הפסק אבל בחיי אם חמיו אין הפסק הואיל והוא בחד קידושין גזרו ולא שייך למיתני ה' שבחמיו אני מותרת וכו' ודו"ק ועל דברי מהרש"א קשה לי דלקמן מקשה הש"ס למאן דאוסר אחות אבי אביו מברייתא דמאי הן שניות וכו' נמי שניות דר"ח א"כ המקשה דלא אסיק תני ושייר ממילא דלא סובר שניות דר"ח מדלא חשבה א"כ הוה להמקשה להקשות על גופא דברייתא דה' שבחמיו תאמר אני מותרת ובתי אסורה:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה