אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף יז.
בתוס' ד"ה א"א שלא הי' בעולמו וכו' וי"ל שחמותו מעוברת וכתב מהדורא בתרא דהוה מצי לתרוצי דאיצטרך אפי' כשאין חמותו מעוברת רק שמת חמי' של יבמה והא דצריכ' להמתין ג' חדשי' מד"ת דשמא היא מעוברת ותלד זכר ולי נראה דלא ניחא לתוס' דא"כ קשה ל"ל יחדיו למעוטי אחים מן האם תיפק דאי גם אחים מן האם זוקק למה לי קרא על א"א שלא הי' בעולמו תיפק משום דרכי נועם אף שמת חמי' הלא יש לחוש שתנשא ותלד זכר דהא השתא קיימינן דגם אח מן האם זוקק ולכן תירצו שחמותה מעוברת וא"צ להמתין עד שתלד:
ראיתי בספר חסידים סי' תצ"ב שכתב כי ישבו אחים וכו' פרט לא"א שלהב"ע שהרי אמר הכתוב להקים שם זרע והיא צריכא להמתין עד שיהי' היבם י"ג שנים ושוב אינה ראוי' לילד שאשה ששהתה אחר מות בעלה עשר שנים ולא ילדה שוב לא ילדה ואינו בכלל להקים זרע אף שאמרה חכמים שאם דעתה עליו כגון בת ר"ח לרבא זה לפי שהי' גדול אבל על קטן לא מהני שאין לה תאוה ע"ש ובספר פלפולא חריפתא הוכיח דאם דעתה עליו ילדה דאל"כ לא איצטרך קרא על אשת אחיו שלהב"ע והנה לספר חסידים קשה למה לי קרא על אשת אחיו שלהב"ע תיפק משום להקים שם ולא מהני גבי קטן אם דעתה עליו ובן אחותי הרב מ' אברהם פ"ש נרו תירץ דאיצטרך קרא כגון שיבם אחד אשת אחיו ואח"כ נולד עוד אח והגדיל ושוב מת היבם קמ"ל קרא דאסור לאח הנולד אחר מיתת הראשון דכה"ג ליכא למעוטי משום הקמת זרע שהרי לא שהתה אחר מיתת בעלה עשר שנים אמנם קשה לר"ש דשרי ביבום ואח"כ נולד ולא אסור (לחד תירץ) רק בחד אח ומת ונולד אח וקשה תיפק דבעינן להקים שם זרע ואיילונית לאו בת הקחית זרע ונראה דר"ש סובר כר"ע לקמן דע"ט דמתיר סריס אדם ליבום ולא ממעט מלהקים שם זרע רק היכא דלא הי' שעת הכושר א"כ גם יבמה ששהתה עשר שנים בת יבום היא כיון דהיתה לה שעת הכושר וליכא למעוטי כמו סריס אדם:
רש"י ד"ה מלוט. ותיבם אשת אחי אביו והא דלא מפרש"י ותיבם אשת בן אחיו ונראה דאכ"ק למה לי עלי' למיסר ערוה תיפק דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"ל כמו שתירץ הש"ס לעיל דה"א הואיל ואישתרי אישתרי והרי באשת בן אחיו ליכא איסור לכן פרש"י ותתיבם אשת אחי אביו דהיא ערוה:
שם איצטרך סד"א הואיל וחידוש אימא עד דמיחדי באבא ובאמא הקשה הרמב"ן והרשב"א אדרבה כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ואחים מאב ולא מאם אבל אחים מאב ואם לא שרי רחמנא כיון דתרי איסורי ותירצו דיבום בקורבה תלי' רחמנא וכל שקרובי' טפי מיבמי וה"א עד דקרובים לגמרי מאב ומאם ולדידי קשה על קושייתם שהקשו דנימא כיון דחידוש הוא חד איסורא שרי רחמנא ולא תרי הלא במס' בכורת דף וי"ו ע"ב איתא הואיל דחלב בהמה טהורה חידוש הוא דדם נעכר וכיון דחידוש הוא בטמאה נמי לשתרי ואמאי לא נימא כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וחד איסור שרי רחמנא ולא תרי:
שם רש"י ד"ה ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ופרש"י דהוא ר"ע דאמר אין יבמה מפר וקשה לי לפמ"ש הב"ש סי' קע"ג ס"ק ט"ו דאפי' מ"ד יש זיקה הוא רק מדרבנן והרמב"ן הביא ראי' מסוגי' דלקמן דף כ"ח ע"ב ס"ד משום מצוה עביד רבנן ועיי' שם ברש"י דלא העמידו איסור זיקה שהוא דרבנן הרי דזיקה הוא דרבנן א"כ אי הוה אמר הלכה:
כר"ע ה"א דוקא גבי נדרים הוא דאין היבם יוכל להפר כיון דמד"ת אין זיקה והרי היבם כאיש אחר ואף דמדרבנן יש זקה מ"מ לא יוכלו להקל על ד"ת ולחומרא אמרינן אין זיקה ולכך א"י להפר אבל יבמה שמתה ה"א דמדרבנן יש זיקה לחומרא ואסור באמה קמ"ל ר"י אמר רב דמותר באמה: והגאן מהור' משולם אב"ד דק"ק פ"ב זלה"ה השיב דאם מדרבנן יש זיקה מ"מ יוכל להפר כמו יתומה שנדרה בחיי בעלה דמיפר בעלה אן דנשואין דרבנן ע"כ אמנם יש לדקדק דהלא באמת במס' נדה דמ"ו הקשה ר' ירמי' למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מהאי דיתומה שנדרה בעלה מיפר איך נשואין דרבנן מבטל נדרא דאורייתא ומשני הש"ס כל הנודרת על דעת בעלה נודרת וא"כ אכתי קשה מאי הקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ה"א דוקא לקולא לא אתי' זיקה דרבנן ומבטל נדר דאורייתא וברייתא ששנינו יתומה שנדרה בעלה מיפר דילמא סובר ר"ה מופלא סמוך לאיש דרבנן ואתא נשואין דרבנן ומבטל נדר דרבנן ולא משום כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת שהרי גם ר' ירמיה לא אסיק דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת לכך אתא ר"ה א"ר לאשמועינן דאין זיקה אפילו מדרבנן ולכך מותר באמה ונראה דש"ס שפיר הקשה דהא ר"ה א"ר אמר האי דשומרת יבם שמתה מותר באמה ובכתובת דמ"ז אמר ר"ה אמר רב דמעשה ידיה דבת לאב דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מ"י לרבה אף בת מעשה ידי' לאבי' ומבנעורי' לא יליף דהאי בהפרת נדרים כתיב והקשה הלא כבר כתיב אשר הניא אבי' ותירץ רש"י דהאי הוה מוקמי בקטנה והקשה בספר ב"י בשם הרב מהר"ר איצק פ"ב הא אין נדר קטנה כלום ותירץ דמיירי בקטנה מופלא סמוך לאיש וא"כ מוכח אמר רב סובר מופלא סמוך לאיש דאוריית' ושוב קשה מהך ברייתא יתומה שנדרה בעלה מיפר לה ואיך נשואין דרבנן מבטל נדר דאורייתא וע"כ צ"ל דגם נשואין דרבנן מבטלין נדר דאוריית' דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וא"כ שפיר מקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה וכפרש"י דאין יבם מיפר נדרה וע"כ אין זיקה אפי' מדרבנן דאי יש זיקה מדרבנן אף שזיקה דרבנן מ"מ אתא זיקה דרבנן ומבטל נדר דאורייתא דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וכמו ששנינו בברייתא במס' נדה יתומה שנדרה בעלה מפר לה והיינו ע"כ משום כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת דהא ר"ה ע"כ סובר מופלא סל"א דאורייתא וע"כ צ"ל הא דקתני בברייתא יתומה שנדרה וכו' הוא משום כל הנודרת וכו' וממילא אי יש זיקה אפי' מדרבנן יוכל היבם להפר: ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א בסוגי' דקידושין די"ט דמקשה הש"ס ורבנן לאמה מאי עבדי והקשה בשם ל"א דהא איצטרך לאמה שמעשה ידיה לאב ולי נראה דסוגי' דקידושין אזלי להך תירוצי ואב"א במס' נזיר דכ"ט דכ"ע מופלא סמוך לאיש דרבנן וא"כ מעשה ידי' לאבי' ילפינן מבנעורי' דלהפרת נדרים לא איצטרך דכבר שמעינן מאם הניא אבי' ועל קטנה וודאי לא קאי דאפי' מופלא סמוך לאיש דרבנן ואין נדר קטנה כלום וע"כ אם הניא קאי על נערה וממילא מוקמינן בנעורי' על מעשה ידי' לאביה ולא איצטרך לאמה אבל ר"ה אמר רב סובר מופלא סמוך לאיש דאורייתא (וצ"ע על התוספי הרא"ש לקמן דף כ"ט ע"ב שכתב דהא דבעי למימר מעיקרא במס' נדרים דפליגי בזיקה לא מצי למימר דמ"ד אין זיקה הוא ר"ע דע"כ ר"א ור"י דאמרי יש זיקה ומיפר הוא מד"ת דזיקה ככנוס דאי זיקה דרבנן לא הי' אומרים שיוכל להפר אבל אפשר דיש זיקה מדרבנן ואולי כוונתו להא דנדה דף מ"ו יתומה שנדרה וכו':
עוד עלה בלבי לתרץ דלקמן ד' צ"ח איתא ברייתא גר שמתה אשתו מותר בהמותו ומסיק הש"ס דאתי' כר"ע הואיל דסובר חמותו אחר מיתת אשתו אינה בשריפה קלש איסור ולא גזרו דכיון דבחיי' אשתו הוא רק מדרבנן שוב לאחר מיתת אשתו לא גזרו וא"כ שפיר הקשה הש"ס ולימא הלכה כמ"ד אין זיקה ופרשי' דהוא ר"ע דאמר אינו יוכל להפר ומדאינו יוכל להפר ש"מ לכל הכחות מד"ת אין זיקה דאל"כ למה אינו יוכל להפר וא"כ ממילא נשמע דלאחר מיתת היבמה מותר באמה כיון דאפי' בחי' יבמה לא אסירא מד"ת וכשמתה ראוי' שלא לגזור כמו גבי גיורת דתנן מתה אשתו מותר בחמותו הואיל דקלש איסור ליכא למיגזר רק יש לדקדק דילמא סובר כאביי לקמן דאמר משמעות דורשין א"ב ולדידי' אפי' לר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו בשריפה וכמ"ש תוס' ד' צ"ח ע"ב ד"ה קלש' ובאמת קשה שכל הפוסקים פסקו דשומרת יבם שמתה אסור באמה ואמאי לא נימא כיין דבחיי יבמה לא אסור רק מדרבנן דזיקה הוא מדרבנן ולאחר שמתה למה אסור באמה נימא כיון דקלש איסורא ששוב אינו בשרפה ראוי' להיות מותרת כמו חמותו של גר אחר מיתת אשתו ומזה יש ראי' לשיטת ר"ח דפסק כר' ישמעאל דחמותו לאחר מיתת אשתו בשרפה:
תוס' ד"ה אבל מחיים אפי' ר"ג מודה שכבר נשאה הקשה הרשב"א הלא משמע דר"ג אמר אפי' בשאינה נשיאה מדאמרינן בפ' ב"ש קסבר ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה היבמה וקשה לי דשם כבר קידש אחות יבמה והרי היא אחות אשתו הרי הוא מעוות שלא יוכל לתקן ולכך נפטרה יבמה אבל לכתחילה אסור לישא אמה משום ביטל מצות יבמין והאי דר"ג אף דאפשר דהוא כלכתחילה שנוכל ללמוד שתמאן מ"מ שרי ר"ג הואיל וכבר נשאה ונראה דכוונת הרשב"א כיון דאיתא בר"פ ד"א דאם כנסו יוציאו הרי הואיל דעבר על ביטל מצות יבמין קנסו להוציאו א"כ אף במקדש אחות יבמתו ראוי' לקנוס שיוציאו וזה לא שמענו בשום מקום אמנם דילמא סובר ר"ג כא"ש וכר"ש דאמרי יקיימו ובתוספי הרא"ש כתב בשם ר' נתנאל דהא דר"ג אם מיאנה היינו טוב הוא המאון ואם לאו תמתין מלבעול ואולי מתוך כך תמאן: