אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף טז.
תוס' ד"ה בני' ואומר ר"י דלא תהי' משמע דאפי' ע"י הוי' וכו' וקצת קשה דלקמן דף צ"ב איתא ושמואל מספקא לי' האי לא תהי' אי ללאו הוא דאתא ולמה לא אמר דלא תהי' איצטרך דלא מפקע זיקה אפי' נתקדשה ע"י אחר:
תוס' ד"ה עמון ומואב בפרשת דרכים דרוש ח' הקשה דלמה כבש משה סיחן ועוג הלא המה בכלל ז' עממין והרי הוא יתברך אמר לא תביאו את הקהל הזה לארץ אשר נתתי להם ובספר דברי אמת דרוש ט"ז הקשה דהוא עצמו בהשגותי' לספר החינוך פ' משפטים כתב דסורי' ועבר הירדן לא נתחייבו רק מדרבנן וגם הביא במס' ב"ב דף נ"ו ותירץ ע"פ זה ספרי הביאו הרמב"ן פ' חוקת שדרש לך פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן וכתב הרמב"ן אע"פ שהיתה ירושתן של ישראל אם לא בקשו בני גד ובני ראובן לא הי' מניח שום אדם ושוב הקשה מירושלמי מס' בכורות דתני' חדא אשר נתתי לי פרט לעבר הירדן ועיי' בר"ש מס' בכורים משנה י' ע"כ:
שם בגמרא מקבלין גרים מן תרמוד קשה לי איך מוכח זה מהא דכתמים טהורים הלא מד"ת אין טומאה עד שתרגיש בבשרה וא"כ לכך כתמים טהורים דספק דרבנן לקולא דאפי' באו וודאי מישראל הלא טומאת כתמים דרבנן ושמא באו מעובדי כוכבים ושם לא גזרו כמ"ש תוס' שם אבל כאן אף דספק ממזר מותר לבוא בקהל מ"מ הלא חכמים אסרו ספק ממזר אבל לא מצינו שגזרו על ספק כתמים ואפי' אם נימא דדם עצמו הוא טמא דילמא מתני' אתי' כמ"ד מקור מקומו טהור ומזה יש סיוע להש"ך בכללי ס"ס שכתב דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד ונאבד אחד לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דאיתחזק איסורא וא"כ בתרמוד אם נימא יש שם ישראל הוה כאיתחזק איסורא אבל אינו מחליט דבר זה:
סליק חמש עשרה נשים פרק ראשון:
כיצד פרק שני: