אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף טו:
תוס' ד"ה למאי. ק"ק אמאי נקט וולד מחזיר גרושה דהוה ליה למיפשט וולד יבמה גמורה לשוק ונראה דסוגי' זה קאי לרב דס"ל אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ולדידי' הוולד ממזר מיבמה לשוק לשיטת רש"י לקמן דמ"ט ע"ב ד"ה אי כרב וא"כ לא נ"מ מידי דהא הוולד הוה אפי' ממזר אבל גבי מ"ג שפיר איכא נ"מ דהא ר"י אמר אין ממזר רק מחייבי מב"ד וא"כ כללא כייל דלא הוה ממזר רק מחייבי מיתת ב"ד ולא מיבמה לשוק ובוודאי לא ישיב רב יושע דב"צ הוולד ממזר דהא איהו ס"ל אין ממזר רק מחייבי מב"ד רק אם בנה פגום ואף דלגבי יבמה לשוק לא נ"מ מ"מ נ"מ במ"ג ויש לפקפק תוס' ד"ה מה לאלמנה וא"ת היא גופי' נילף בק"ו וכו' ולכאורה יפלא איך שייך למילף בק"ו כיון דקרא מפקע הק"ו דכתיב לאיש זר דאין מתחללת רק במי שזר מעיקרא וראיתי שהרגיש בזה תוספי הרא"ש וכתב דאיש זר לאו מיעוטא הוא דלגופי' איצטרך לומר דכל שזר אצלה מעיקרא פוסלה בביאה ולי נראה דעיקר קושית תוס' על הא דשאלו לר"י בני צרות דב"ה לב"ש ולמיפשט אי וולד מחזיר גרושה כשרה לכהונה ונסתפקו אי פירכא דהיא עצמה מתחללת חשיבא פירכא ועל זה הקשו תוס' דאיך נוכל למיפשט מ"ג מב"צ לב"ש הלא ביבמה לשוק לא שייך הך פירכא דהיא עצמה מתחללת דיבמה לשוק היא גופי' נילף בק"ו דהיא עצמה מתחללת ואף דכתיב לאיש זר דבעי זר מעיקרא ז"א דהלא האי קרא בתרומה כתיב דלאכילת תרומה הוא דלא מיפסל רק בזר מעיקרא אבל להנשא לכהן איכא למילף דאסורה להנשא לכהן מקרו וא"ל כיון דמותרת בתרומה שוב אף להנשא לכהן ליכא למילף מק"ו מאלמנה לכה"ג דאיכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג שאסורה אף בתרומה אבל יבמה לשוק אף אחר שנלמד מק"ו כשרה לתרומה דכה"ג חשיבא פירכא כמ"ש תוס' לקמן דנ"ז ע"ב י"ל גרושה יוכיח שמותרת בתרומה ואסורה:
להנשא לכהן אף וולד יבמה אף דכשרה לתרומה פסולה לכהן (ויש לפקפק קצת) וא"כ איך שאלו על צרת הבת דב"ה לב"ש למיפשט וולד מ"ג תינח אם ישיב ר"י דבת צרת הבת כשרה לכהונה ה"ה וולד מ"ג אבל אם ישיב פסולה אכתי תבעי וולד מ"ג דשאני בני צרות דהוא גופי' ילפינן בק"ו דהא דבעי זר מעיקרא אולי הוא לענין תרומה לחוד אבל מחזיר גרושתו לא שייך לומר דהיא עצמה מתחללת דלהנשא לכהן בלא"ה אסירא משום גרושה כמ"ש רש"י לקמן דט"ז ע"ב ד"ה למיפשט עיי"ש ולתרומה הא בעינן זר מעיקרא: באו"ד אין חללה אלא מאיסור כהונה ובתוספי הרא"ש הוסיף דלהכי אייתר חללה לומר דלא ילפינן מק"ו שתחלל אע"ג דילפינן מק"ו דבנה פגום היינו פסול זרע אבל פסול אשה היינו לשון חללה שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן:
באו"ד וי"ל דר"י סובר כר"ע ועיי' תוספי הרא"ש דלא שייך למילף מבינייהו כיון שאין פסולם שוה והנה מפשטות לשונם משמע דר"י סובר כר"ע דבכל חייבי לאוין אין קידושין תופסין ויש לדקדק דבסנהדרין דף צ"ג בעי ש"ס ג"כ לומר דר"י סובר כר"ע ומקשה הש"ס מהא דמחליף ר"י איסור מנוה ולמה לא מקשה בלא"ה אי ר"י סובר סובר כר"ע ל"ל קרא בגר עמוני נילף מחלל וכו' ותירץ תוס' לא שייך דאי קידושין לא תפסי בח"ל ליכא ממזר מעובדי כוכבים ועבד כמ"ש תוס' בכמה דוכתי ונראה לתרץ קושית תוס' דלכאורה קשה מה הקשו תוס' למה לי קרא בגר עמוני נילף בק"ו הלא איצטרך קרא למלקות דאין מזהירין מן הדין אמנה יתכן קושייתם לקמן דף ס"ח דאי' שם עובדי כוכבים ועבד פוסלין בביאתן מקרא דאלמנה וגרושה ושם קשה למה לי קרא נילף מק"ו ושם לא שייך מלקות דקרא דאלמנה וגרושה ליכא רק לאו הבא מכלל עשה וכך כתבו תוס' לקמן דף נ"ד ע"ב ד"ה הכא ולשיטת הרמב"ם בפ"ב מ"ה מ"א שכתב דבר שהוא בעשה יוכל להביאו לאו מק"ו ניחא אמנם לר"י בלא"ה ניחא דאיהו סובר סוף פ"ב דפסחים כל היכא דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו נאמר וכתבו תוס' שם היינו היכא דכתיב לאו הבא מכלל עשה וא"כ לר"י דילף עובדי כוכבים ועבד מאלמנה וגרושה שפיר לקי דהוה לאו מעלי' דשם כתיב לאמר בתחילת הפרשה אבל מק"ו לא לקי דאין מזהירין מן הדין ועיי' משנה למלך פ"ב מה' נזירות: ראיתי בתוס' מס' נדה ד"ע ד"ה היא' שהקשו למה לי קרא היא תעבה ואין בני' תעבה דמה ס"ד דאי מק"ו איכא למיפרך מה לאלמנה לכ"הג שהיא עצמה מתחללת שהרי ע"י פירכא זו הדר הש"ס בפרק החולץ מהא דאמר הש"ס ה"מ במחזיר גרושה ונראה דלקמן דס"א סובר ר"א פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ור' מתי' בן חרש סובר אפי' בא עלי' בעלה בדרך להשקותה נעשה זונה הרי דסברי הני תנאי דלהנשא לכהונה לא בעינן זר אצלה מעיקרא וא"כ י"ל מאן דדריש היא תעבה ואין בגי' תעבה סברי נ"כ דלהנשא לכהן לא בעינן זר מעיקרא וא"כ ליכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת דאף מ"ג נעשה זונה ותוס' כתבו לקמן דף מ"ד דזונה פסולה אף לתרומה משום דכללי' קרא בהדי' חללה ופסולה כחללה וסוגי' דהחולץ דהדר הש"ס משום האי פירכא משום דהש"ס בעי לומר מעיקרא דשמעון התמני מודה במחזיר גרושתו מק"ו דאלמנה שפיר מקשה הש"ס מנ"ל דלמא שמעון התמני אינו סובר כר"מ בן חרש וא"כ איכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה וכו' אבל מ"ג ליכא למיפסל מקרא דלאיש זר לכן מסיק הש"ס דמאן ה"מ ר' יושע דבח"כ דחמיר לא בעינן זר מעיקרא כמ"ש תוס' דף ס"ח אבל מאן דדריש היא תעבה ואין בני' תעבה סובר כר"מ בן חרש דנעשה זונה אף דאינו זר מעיקרא א"כ לא שייך למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת דכיון שבא עלי' עשאה זונה כדאי' לקמן דמ"ד ע"ב (אבל למאן דפליגי על ר"מב"ח ור"א לא שייך לומר כיון דבא עלי' עשאה זונה) לכך ה"א דבנה פגום לכך איצטרך היא תעבה ולא בני':