אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף יג.
גמרא ותמאן הקשה הרשב"א אמאי נלמוד אותה שתמאן הא אוקמי' מתני' כאבא שאול דאמר מצות חליצה קודמת ונראה דלעיל בריש מס' הקשה הש"ס וליתנא מן החליצה ומשני א"ש היא וכתבו תוס' שם דאי לא קתני אלא חליצה לחוד לא הוה נשמע מידי וא"כ שפיר הקשה ש"ס ותמאן השתא ואי דמצות חליצה קודמת א"כ הדרא קושית הש"ס לעיל ליתני מן החליצה דכבר נשמע דמ"ח קודם מסיפא כל שיכולה למאן דאל"כ קשה ותמאן השתא:
תוס' ד"ה לא. ותירץ הרר משה כהן דאיירי בשחלצה וזה לשון תוספי הרא"ש ולא נהירא דשאני הכא דעשה בה מעשה גדולה ולכך לא מהני מיאון בתר חליצה להתירו לאביו אבל מתני' דאין בה כי אם מיאון אמרינן בשעת נפילה נראה כצרת בתו ומדי דהוה כי הא דתנן לקמן נתן לה גט היא אסור בקרובתיה וכו' ואם מיאנה לאחר הגט לא מהני להתיר בקרובים כיון שכבר עשה מעשה גדולה אם לא שהחזירה לאחר הגט ע"ש וכוונתו דאיך אמר הש"ס כדתני רמי בר יחזקאל הא לא דמי' דשם שפיר נראה ככלתו הואיל ועשה מעשה ולי נראה דר' אושעי' מוקי בריית' דרב"י הא דאסור' לאביו ומות' לכ"ע שמת היבם אחר המיאון לכך מותרת לכ"ע דיבמ' יוצאת במיתת היבם ולאביו אסור' דנראת ככלתו ושפיר מדמי הש"ס אהדדי כיון דלא נעשה מעשה גדולה ובזה יובן דברי הרא"ש בפ' ב"ש שכתב דהלכה כעולא דרמי ב"י וכו' והכוונה מדאמר אסורה לאביו מכלל דלכ"ע שרי ש"מ דממאנת לזיקתו ולכאורה קשה דילמא הא דקתני אסורה לאביו אפי' אחר שנחלצה דאז לכ"ע שרי דפקע הזיקה רק הרא"ש לטעמי' אזיל דע"כ לא מיירי בשנחלצה דא"כ איך אמר הש"ס הכא כדקתני רמי ב"י הא לא דמי' אהדדי דשאני ברייתא דרמי ב"י דכבר עושה מעשה וע"כ דקים לתלמודא דרמי ב"י לא מיירי בשנחלצה: