אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף יא.
תוס' ד"ה ור"ש וא"ת לר"ח שרוצה לדקדק וכו' תקשה מתני' דסוטה ונראה לתרץ דשם במס' סוטה יליף הש"ס מקרא דלאיש אחר ולא ליבם ובמס' קידושין ד' ס"ז ע"ב יליף הש"ס דאין קידושין תופסין בח"כ מקרא דלאחר ולא לקרובים וכתבן תוס' שם דזה דוקא לר' יושיע אבל לשמעון התמני דסובר דיש ממזר בח"כ לא צריך על חייבי כריתות דלא תפסי קידושין דהא בהא תלי' דכיון דממזר מחייבי כריתות ה"ה דלא תפסי קידושין ומעתה י"ל דר"ח מוקי מתני' דפ"ק דסוטה כמ"ד יש ממזר מח"כ וא"כ לא איצטרך קרא על ח"כ שלא יתפסו קידושין ומוקי קרא לאחר ולא ליבם ולכך אסור להתיבם ור"ש דאמר ביאתו של אחיו הראשין פוטרת צרתה סובר כר"י דאין ממזר מח"כ ומוקי לאחר ולא לקרובים ואין לנו לימוד שתהי' אסורה להתיבם אבל רב דאמר צרת סוטה אסורה דטומאה כתיב בה ועיי' רשב"א שכתב דמשום טומאה אף בלא קרא דלאחר אסור להתיבם שפיר מקשה מר"ש ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו תוס' אבל מ"מ קשה ותיבם יבומי וכו' ונראה דש"ס שם בסוטה מקשה על ר"ח דמקשה הכא על רב מר"ש דאמר ביאתו של אחד מהן פוטרת צרתה ולא סבר האי דרב דטומאה כתיב א"כ תקשה לר"ח מתני' ומשני לאחר ולא ליבם ור"ש דאמר ביאתו של אחד מהן פוטרת צרתה סובר כר' יושיע דאמר אין ממזר מח"כ ומוקי לאחר ולא לקרובים שלא יתפסו קידושין מח"כ אמנם אכתי קשה על רבא דמשני התם ק"ו אם במותר לה נאסרה וכו' ואיהו לא בעי לשנוי' לר' חסדא דאיהו ע"כ לא סבר האי ק"ו א"כ איך שרי ר"ש צרה להתיבם ואפשר בעי לאוקמיה מתניתן דפ"ק דסוטה אפי' לר"י בן כיפר דלא קאי בלאו וכתבו תוספת דכל דהיכא כתיב בלשון לאו ליכא למיסרה מטומאה רק דהמקשה הקשה לר"ח:
עוד י"ל דהמקשה דהקשה בפ"ק דסוטה ותיבם יבומי בעי לאוקמיה ככ"ע אפי' לר"י ב"כ וגם מדנקט נכנסה עמו לסתר משמע דמיירי במפותה ואי משום טומאה הרי למנקט אפי' נאנסה ובאשת כהן א"ו דמתני' אתי' כר"י בן כיפר ולדידי' לא קאי ונטמאה רק על מ"ג אף דכתיב ונסתרה ונטמאה כתבו תוס' דוקא טומאה דכתיב בלשון לאו הוא דהוה כעריות משא"כ ונסתרה ונטמאה לא כתיב רק בלשון עשה אף דלחומרא עשה הכתוב כוודאי היינו לחכמים דמצינו ודאי בלשון לאו וממילא עשה הכתוב כודאי אבל לריב"כ לא מצינו טומאה בלשון לאו כלל ולא דמי לעריות דכתיב בלשון לאו דכתיב אל תטמאה בכל אלה:
ובזה מיושב מה שהקשה המ"ל על סוגי' דפ"ק דסוטה דמסיק אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל דמותר להתיבם והרי גם בנאנסה כתיב טומאה ונראה דשם קאי לרבא דמפרש טעתי' דמתני' אם במותר לה נאסרה וכו' ומדלא אמר הטעם משום טומאה והלא אף בספק סוטה הלא לחומרא עשה הכתוב כודאי ובודאי כתיב טומאה בלשון לאו וע"כ דרבא בעי לאוקמי' מתני' אפי' לריב"כ ולדידי' אפי' ודאי סוטה לא כתיב טומאה בכ' לאו וכיון דבעי לאוקמי' כר"י ב"כ שפי' מסיק הש"ס אשת כהן שנאנס' ויש לו אח חלל דמותר להתיבם דאיהו מוקי אשר הוטמאה על מחזיר גרושתו גם י"ל דבלא"ה יש לדקדק על אביי דמקשה אשת כהן שנאנסה וכו' לא תתיבם דלמא באמת לא תתיבם ונראה דא"כ אמאי נקט מתני' נכנסה עמו לסתר דמשמע דמיירי במפותה הוה למנקט רבותא אפי' נאנסה ובאשת כהן ועל זה משני הש"ס אונס בישראל וכו' ואי משום טומאה דילמא מתני' אתי' כריב"כ דלדידי' לא כתיב טומאה בסוטה כלל:
רק דלפ"ז יש לפסוק כריב"כ הואיל דסתם מתני' כוותי' רק הרן בפ"ב דמגילה ובר"פ ראשית הגז כתב דזה לא מקרי סתם דלא רצה למעול: נפשי' בפלוגתא והרשב"א שילהי ר"ה ורשב"ם ר"פ ערבי פסחים חולקין ע"ז ועיי' לעיל ד"ג שם כתבתי ג"כ בסוגי' זה: