אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף י:
באו"ד וא"ת כיון דמתני' כר"י דאוסר באנוסת אביו וכו' ונראה דתוס' הקשו לעיל דף ט' דנהי דלא תפסי קידושין מ"מ ליתי עשה ולדחי ל"ת ותירץ בתוספי הרא"ש דקים לי' לתלמודא דר"ע יליף מולקחה וח"ל לאו בני לקיחה וא"כ אולי ר' יוד' יליף כרת מערוה מעלי' וא"כ אף דלא תפסי קידושין מ"מ יבא עשה וידחה ל"ת (ויש סתירה לזה מסוגי' דסנהדרין ד' נ"ג) ובזה מיושב מה שמקשים בריש מס' דהקשה הש"ס מכדי כולהו מא"א ילפינן ליתני א"א ברישא דילמא מתני' אתי' כרבי דיליף מולקחה ולהנ"ל ניחא דאכ"ק קושית תוס':
שם גמרא סיפא אתאן לר"ע מכאן מקשים על הרמב"ם דפסק דחליצה לחולץ לא אסור רק מדרבנן ובאמת דלר"ע מודה הרמב"ם כמ"ש הרמב"ם בפירש משניות לקמן ד' מ"ט על הא דאמר ר"ע אין אחר חליצה כלום לפי כשנחלץ חזרה הערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו ע"ש ועוד יש להקשות להרמב"ם מהא דאיתא בת"כ פ' אמור גרושה א"ל אלא גרושה חלוצה מניין ודין הוא מה גרושה שמותרת למגרש אסורה לכהן חלוצה שאסורה לחולץ אינו דין שאסורה לכהן ולהרמב"ם קשה הא גם חלוצה אינו אסורה מד"ת לכהן (רק י"ל דאתי' כר"ע) ונראה דבת"כ מסיק שם צרה תוכיח שאסורה לחולץ ומותרת לכהן ושוב איתא שם הפרש גרושה עשה בה מעשה חלוצה עשה בה מעשה ואל תוכיח צרה שלא עשה בה תעשה ואם נפשך לומר ואשה לרבות חלוצה ומפרש ק"א דהאי ואם נפשך הוא דגרושה עושה מעשה בה אבל חלוצה היא עושה מעשה בו ולדידי צ"ע מסוגי' דקידושין ותהי' א"א יוצאת בחליצה ק"ו מיבמה והלא איכא למיפרך מה לגרושה שהוא עושה מעשה אלא דאולי זו לא מיחשב פירכא או דמכניסו לק"ו ע"כ נראה להרמב"ם כוונת הת"כ דמסיק אם נפשך לומר ר"ל אף אי נימא כב"ש דאמר בשילהי מס' גיטין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מנא ערות דבר וא"כ נדחה הק"ו שהגרושה גם להמגרש אסורה משום סוטה ולפ"ז הי' קשה להרמב"ם לדידן דפסקינן כב"ה דמותר לגרש אפי' הקדיחתו תבשילו א"כ קשה על הש"ס דמסיק דחלוצה לכהן הוא מדרבנן דנהי האי ואשה הוא אסמכתא מ"מ נילף בק"ו המבואר בת"כ דמה גרושה שמותרת להמגרש אסורה לכהונה חלוצה שאסורה להחולץ מקרא דלא יבנה מכ"ש שאסורה לכהונה א"ו דס"ל לסתמא דתלמודא דהאי לא יבנה שוב לא יבנה הוא ג"כ אסמכתא בעלמא גם י"ל דכוונת הת"כ ואם נפשך לומר דנימא כל חד וחד תקים אדוכתי' דהלא נוכל למילף גרושה שאסורה להמגרש מק"ו דחלוצת שמותרת לכהונה מד"ת אסורה לחולץ כ"ש גרושה והא דכתיב לא ישוב לקחתה למלקות ואין מזהירין מה"ד וא"כ נימא כל חדא תיקם אדוכתי כמ"ש תוס' בחולין דף כ"ג ע"ב ד"ה ותהא:
שם לפי שאינה בצרת צרה עיי' לעיל ד"ג ע"ב מש"כ:
תוס' ד"ה וליתני בפ' המדיר וכו' והרמב"ן כתב דעיקר הקושי' דהוי למיתני בדידי' דלדברי ר"ע החולץ וחזר וקידשה אין לה עליו כלום ואמאי רהיט ותני עמד אחד מן האחין וקידשה ומיהו משום דנא מפרש בהדי' לדברי ר"פ לא קשה ואשכחן טובא רישא חד תנא וסיפא חד תנא ופלוגתא דתנאי ובדעת תוס' נראה כדעת תוספי הר"אש ח"ל אמאי נקט אחד מן האחים ה"ה החולץ נמי ותירץ דאחד מן האחים היינו אחיו המת והחולץ בכלל ועיי' מלחמות פרק מצות חליצה סי' כ':