אור ברסלב

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף ט.

דף ח:

גמרא לאשמת העם משיח כציבר הקשה בתוספי הרא"ש בשם רבינו מאיר הא ציבר גופי' מגז"ש ילפינן והאיך חוזר ומלמד, בהיקש ועיי' במהרש"א ובמה הדורא בתרא ע"ש אמנם תוס' כתבו במס' זבחים דף מ"ח ע"א ד"ה מה דכה"ג לא חשוב למד בהיקש כיון דאי לאו הקישא הוי מוקמינן בכל דבר ולא אתא היקשא אלא למימר דלא מיירי רק ביש בו כרת וא"כ אין ענין זה לאחר ומלמד ועיי' שבועת ד"ט ד"ה הואיל:

והנה ראיתי בספר פ"י במס' שבת ד' ע"א דכתב דלמ"ד דאשם וודאי לא בעי ידיעה דהם חכמים במס' כריתות דפטרי אשם תלוי במעילה דילפי מעילה מגז"ש מחטאת חלב מצות מצות מה"ט גופי' ילפי אשם תלוי בעי ידיעה כדאשכחן בספ"ב דשבועת דפלוגתא דתנאי ואין גז"ש למחצה א"כ מה"ט אשם וודאי נמי בעי ידיעה דכתיב זאת תורת האשם תורה אחת לכל אשמות ע"ש וקשה לי דשם סוף פ"ב דשבועת לא נחלקו רק אי ידיעות ספק מתחלקות אבל לא שיהי' בעי ידיעה וצ"ע:

תוס' ד"ה והרי תימא לר"י וכו' ובתוספי הרא"ש כתב די"מ דקים ליה לתלמודה דר"ע סובר כרבי דיליף מולקחה וח"ל לאו בר לקיחה והקשה הרא"ש הא בפ' כלל גדול איתא דרבנן דמונבז הוא ר"ע דדרש תורה לדרי"בל וכיון דנפק חייבי כריתות מדרי"בל א"כ דרש:

עלי' לצרות ול"ל לדרבי ונראה לתרץ לפי מש"כ המהרש"א במס' שבת דס"ח ע"ב דהש"ס הוי מצי לשנויי דרבנן דמונבז דרשי האי תורה אחת להך דרשא לפי שמצינו שחילק הכתוב בקרבנות רק דסוגי' דשבת מסיק לכדרי"בל אליבא דרבנן דרבי דהתם ע"ש ונראה להוסיף דלא רצה הש"ס לומר דרבנן דמונבז מוקי האי תורה אחת להאי דנחלקו בקרבנותיהן והא דאין חייבים חטאת רק על דבר שזדונו כרת ילפי מגז"ש דעליה וצרת ערוה נצטרך למילף מולקחה דזה דלא כהילכתא דהא אי ילפינן צרת ערוה מולקחה ע"כ מוקי לצרור כר"ש דאפי' כשנעשו צרת לא יהי' לקוחין והלא הלכה כחכמים ודאי' סתם מתני' דריש פ"ד אחין כוותי' והרי גם הלכה כחכמים דמונבז וא"כ מיושב קושית הרא"ש דר"ע מוקי תורה אחת דלא נימא דנחלקו בקרבנותיהן וש"ס בפ' כלל גדול דמוקי לחכמים כריב"ל הוא כמ"ש מהרש"א וכמו שהוספתי דלא דלא תקשה הלכתא אהילכתא שיהי' חכמים דמונבז כחכמים דרבי:

והנה בספר מחנה ראובן הקשה אי ר"ע כרבי סובר א"כ מוקי עלי' לג"ש דאין חייב רק על דבר שזדונו כרת וכתבו תוס' דלרבי אין חייב קרבן רק על דבר שיש בו לאו והלא רבא אמר רפ"ג דמכות דלר"ע לוקין על ח"כ דלקרבן לא בעי אזהרה ונרא' דהני י"מ סוברים דאפי' לרבי דיליף מגז"ש דעלי' ושם כתיב לאו מ"מ מוכח דלקרבן לא בעי לאו דאיתא בת"כ ויקרא פ"א מצות ה' שומע אני אפי' עשה ת"ל אשר לא תעשנה ע"ש וקשה אמאי איצטרך קרא שאינו מביא קרבן על עשה תיפק מדילפי מגז"ש דפלי' ושם כתיב לאו אלא מדאיצטרך אשר לא תעשנו ש"מ דחייב קרבן אף היכא דלא כתיב לאו:

ובשם רבינו מאיר תירץ דשמא כיון דר"ע דרש לא יגלה כנף אביו על אנוסת אביו איתקש לאשת אביו דכתיב בהאי קרא ומה אשת אביו לאו בת חליצה ויבום אף אנוסת אביו נמי:

ולי נראה לתרץ דבירשלמי ריש מכילתן איתא אין לי אלא אחות אשה שאר עריות מניין ק"ו מה א"א שיש היתר לאיסורו אסור להתיבם שאר עריות שאין היתר לאיסורו לא כ"ש עד כדון כר"ע ור' ישמעאל יליף במה מצינו מה נפיק מנהון אלמנה לכה"ג למ"ד אין היתר לאיסורו הכי נמי אין היתר לאיסורו הרי דר"ע יליף ח"ל מק"ו וא"כ שפיר מסיק הש"ס לר"ע חייבי לאוין לאו בני יבום ולא שייך לומר דאתא עשה ודוחה ל"ת דא"כ ק"ו מאי אהני כיוצא בזה כתב הב"ש סי' קע"ד סק"ד דבמחזיר גרושה לא שייך לומר דאתא עשה ודוחה דאם כן ק"ו אם במותר לה נחסרה מאי אהני ע"ש: והנה על ר"ע בירושלמי דיליף ח"ל ק"ו מאחות אשה יש לדקדק מאי לא"א שכן כרת "ל צרת סוטה יוכיח דליכא כרת ואי מאי לצד השוה דכתיב טומאה ועיי' לקמן דט"ו תוס' ד"ה נעשה י"ל דלהירשלמי הי' איזה תירץ ע"ז ואולי לא חשיב הירושלמי זה לפירכא וגם לא שייך למיפרך מאי לא"א דלא תפסי קידושין הלא לר"ע גם ח"ל לא תפסי קידושין:

ועוד יש ראי' דבס' כריתות כתב דלהמסקנא עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת והא דט"ו נשים פוטרת צרותיהן רחמנא גלי' דכתיב עלי' א"כ גם לר"ע ח"ל פטירי משום דיש כאן ק"ו כדאי' בירושלמי אבל לחכמים ליכא ק"ו כיון דלא תפסי קידושין אמנם י"ל סוטה יוכיח דתפסי קידושין ופטורה מחליצה ואי דמה לנד השיה דטומאה כתיב א"כ שוב קשה על ר"ע דיליף מאחות אשה דמה להנך דטומאה כתיב:

ע"כ תוס' ד"ה בתו מאנוסתו וזה לשון תוספי הרא"ש פרש"י ראובן אנס אשה ואח"כ נשא שמעון וא"א לומר כן דא"כ אסור בשתיהן אחת משום בתו ואחת משום בת אשתו וצ"ל שמעון נמי אנסה:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה