אור ברסלב

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף ח:

דף ח.

גמרא א"כ לגלות ערותה דחדא היכא משכחת וקשה לי לר"מ ור"ע דחיישי' למיעוטא עיי' בכורת דף כ"ד ודעת הרשב"א בחולין דף י"ב דאפי' מד"ת חיישי למיעוטא א"כ משכחת שהערוה והצרה המה קטנות ולכך הצרה מותרת ממ"נ דאה אינה איילונית שפיר מתיבמות ואם היא איילונית א"כ לא היתה א"א מעולם דע"ד דהכי לא קידשה אחיו מעולם והערוה אסורה דשמא היא איילונית ואין כאן מצוה ופוגע באיסור ערוה שלא במקום מצוה ואפי' לשיטת תוס' שם בחולין דר"מ דחייש למיעוטא הוא מדרבנן מ"מ לשיטת הר"ן בסוגי' דלוקחין ביצים מעכ"ום דהיכ' דאיכא תרי מיעוטא לא אזלינן בתר רובה ומשמע שהוא מד"ת א"כ משכחת האי קרא לגלות ערותה כגון שהיבם הוא ג"כ קטן וא"כ חיישינן שמא היבם הוא סריס חמה ור"ע ס"ל לקמן ד' ע"ט סריס חמה לא חולץ ולא מיבם ולכך הערוה אסורה דשמא הוא ג"כ סריס ופוגע בערוה שלא במקום מצוה ואי דאזלינן בתר רובה ז"א דכאן יש לחוש לתרי מיעוטא דשמא הוא סריס אי היא איילונית ועיין נדה דמ"ו לאותן המיהרין ש"מ קטן אוכל נבלת וכו' הרי דאם ב"ד מצוין להפרישו מוקימינן הקרא לב"ד שאל יניחו לקטן לעבור ה"נ אתא להורת שאם היבם ייבמה קטנים, ימניעם הב"ד מלהתיבם אבל הצרה מותרת ממ"נ ונראה דר"מ ור"ע ילפי לאסור צרת ערוה מולקחה כר ובזה מיושב מה שהקשו תוס' לקמן ד"ט ד"ה והרי איסור מצוה תימא לר"י ליתי עשה ולידחי ל"ת ולהנ"ל ניחא כיון דר"ע ע"כ ס"ל כרבי דיליף מולקחה שפיר חייבי לאווין לאו בני יבום הואיל דכתיב ולקחה ותוס' ד"ח ע"ב כל כתבו ולקחה משמע תפיסת קידושין וכל היכא דלא תפסי קידושין לא קרינן ולקחה וא"כ גלי' קרא דח"ל לאו בני יבום נינהו:

אחר זה ראיתי בספר מחנה ראובן שהקשה דאי ר"ע ס"ל כרבי אם כן מוקי עלי' לגז"ש דרבי לחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכתבו תוספת דלדידי' לא מחייב קרבן רק בדבר שיש בו כרת ולאו והרי רבא אמר רפ"ג דמכות דח"כ לוקין לקרבן ולא בעי אזהרה ונראה דהא דאמר הש"ס לר"ע ח"ל לאו בני יבום קאי לרבינא (ועיי' לקמן דע"ט אמר רבא כגון שנפלה ולבסוף נפצע):

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה