אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף ז:
תוס' ד"ה מה עבודה וז"ל ועוד נראה עכ"ל ובתוספי הרא"ש הקשה דה"נ ניפרך מה לעבודה שכן צורך גבוה ואי נימא כיון דעבודה נדחה מפני רציחה אין לה להיות חומרא בשום דבר יותר מרציחה א"כ הדרא קושי' לדוכתי' היכא נדחת מפני רציחה בשב ואל תעשה דכה"ג לא תהי' רציחה קלה ממנו שנאמר מעם מזבחי וכו' ואפי' אין שם כהן ראוי' לעבודה שעבודה נדחי' ע"ש ובחדושי גלאנטי הוסיף דאיכא למיפרך מה לעבודה שכן תדיר ותירץ דמכניס הפירכא ע"ש וצ"ע אם נימא בזה שמכנים בק"ו דתוס' כתבו במסכת קידושין ד"ה שכן דחומרה הכתב בקרא אין מכניסן בק"ו דיש לנו לומר שהיא הגורמת מעלה ועי' פסחים דס"ו דבעי הש"ס למילף דפסח דוחה שבת מק"ו דתמיד דליכא כרת ודחי שבת והקשה הש"ס מה לתמיד שכן תדיר ואמאי לא מכניס בק"ו דתמיד אף שהוא תדיר וליכא כרת אפרה דוחה שבת כ"ש פסח א"ו דגם דבר זה אין מכניסין בק"ו והנה ל דליכא למיפרך מה לעבודה שצורך גבוה די"ל מילה יוכיח ועל קושית גלאנטי אין זה מספיק דגם מילה מקרי תדיר כדאיתא זבחים דכ"א ועיי' תה"ד סי' רס"ו שהקשה על תוס' מס' פסחים דס"ו ועיי' תוס' לעיל ד"ה על:
תוספת ד"ה ת"ל וא"ת אמאי איצטרך דרציחה דוחה קרבן תיפק מדאיצטרך לא תבערו ונראה דמהר"ם מלובלין הקשה דנימא דמישבת אתא להתירא דרציחה דוחה שבת ותירץ דלהתירא לא איצטרך קרא אח איכא ק"ו מעבודה ע"ש וא"כ מיושב קושית תוס' דאי ליכא קרא דרציחה דוחה קרבן ציבור הוה מוקמינן מושבת להתירא שידחה רציחה שבת ואולי ס"ל לתוס' כמ"ש בתוספי הרא"ש דליכא למימר מושבת להתירא דא"כ ל"ל קרא דפסח ומילה ותמיד דוחה שבת ניליף מהכא:
שם בגמרא רציחה דוחה עבוד שמעתי מקשים דבשלהי יומא יליף דפקוח נפש דוחה שבת ויליף ר"ע מדכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל זבחי אבל להחיות דוחה ועבודה דוחה שבת ע"ש וקשה דנימא רציחה תוכיח שדוחה עבודה ואין דוחה שבת ולדידי לא קשה דאיכא למיפרך מה לרציחה שאינו דוחה שבת שכן אין דוחה אם כבר התחיל לעבוד ואין מניח עבודה דמעל מזבחי ולא מעל זבחי אבל פ"נ דוחה אפי' אם התחיל בעבודה דלהמית כתיב ולא להחיות כדאי' שם ל"ש אלא להמית אבל להחיות לא וגם א"ל קבורת מת מניה תוכיח שדוחה עבודה ואינה דוחה שבת י"ל דריע סובר מלאכה שאינו צריכה לגופה פטור והרשב"א בפ' האורג כתב דבקבורת מת בשבת ליכא איסור תורה דהוא מלאכה שאינו צריכא לגופי':
גמרא ע"ב אלא סד"א תיתא במ"מ מאשת אח עיין בהרשב"א מה שכתב בשם הראב"ד ועיי' במס' יומא דל"ט ע"ב תוספת ד"ה ומה' דהיכא דליכא פירכא נוכל למילף אן דבר חדש ע"ש וא"כ ה"ה בהקישא נוכל למילף אף דבר חדש דהא הש"ס מסיק סד"א דאתיה בהקישא דר"י הרי דבהקישא אף החידש גמרינן דאין משיבין על היקש וקשה למה לא נילף מהקישא דזאת תורת האשם דגם שאר אשמות יטענו מתן בהונת דגם אשם מצורע איתקש בהאי הקישא כמ"ש תוס' זבחים דף מ"ז ע"ב ד"ה ומה. שוב ראיתי בהרשב"א דאיכא מעוטא: תוס' ד"ה וראה וז"ל כדתנן החיל מקודש שאין ט"מ נכנס לשם עזרת נשים מקודשת שאין ט"י נכנס לשם ולכל ט"י מיירי בין ט"י דבעל קרי ובין ט"י דמת ושרץ כדאיירי בהו התם לעיל עכ"ל הנה משמע לתוס' דהאי דט"י מיירי בכל ט"י אפי' בט"י דמת ושרץ כמו שכתבו כמיירי בהו לעיל ובמס' פסחים דף כ"ב כתבו תוס' ד"ה ט"י וכו' ובשאר טמאים לרבותא וכתב מהרש"א דלא ידע מהיכא פסיקא להו דט"י דשרץ נמי גזרו וקשה הלא תוס' כתבו הכא דבכל ט"י איירי אפ' בט"י דמת ושרץ משום דאיירי בהו לעיל וכ"כ תוס' זבחים ד' ל"ב ד"ה ור"י בסוף הדיבר:
שם בגמרא יבא עשה וכתב הרשב"א פרש"י דקסבר ט"י דב"ק כב"ק ואית בי' עשה ור"י דאמר אפי' עשה אין בי פליג וקשה לי איך פליג אברייתא ועיי' תוס' כתובת ד"ח ד"ה רב ובמס' זבחים ד"ה כיון כתב דברייתא סובר דט"י דזב כזב וא"כ תנאי היא ובדעת רשב"א נראה כיון דבזבחים דף י"ז מסי ק הש"ס דכ"ע סברי מחוסר כפורים דזב כזב ואין כאן מחלוקת ותוס' סברי כמ"ש הכ"מ פ"ג ה' ביאת המקדש דהא דאמר דכ"ע וכו' הוא דחוי אבל לקושטא דמילתא תנאי היא והנה תוס' בזבחים ד"ה ר"י כתבו ותני' נמי בתמיד בא וישב אצל אחיו הכהנים וכוונתם כמ"ש תוספי הרא"ש דאי מד"ת אסור איך מותר לישב שהרי במחנה לוי' שבבית שהי' ישנים הי' חציו בקודש וחציו בחול ומדחציו במחנה שכינה אידך במחנה לוי' אבל אי מדרבנן לא החמירו להזקיקו בלילה ועיי' זבחים רפ"ג תוס' ד"ה והטמאים: