אור ברסלב

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף ז.

דף ו:

תוס' ד"ה טעמא בסוף הדיבר הקשו אי בעלמא דחי' אמאי איצטרך קרא על מילה ופסח ותמיד דדחי שבת והנה על מילה כתב המהרש"א ה"א דשאני מילה דאינו שוה בכל רק דקשה מפסח ונראה למאן דדריש משמעות דמועדו דדחי שבת וטומאה וודאי לא קשה דאיצטרך במועדו שדוחה טומאה רק מאן דיליף במס' פסחים ד' ס"ו טומאה מאיש ומועדו קאי על שבת קשה ונראה דהך מ"ד סובר כהך מ"ד שם דף צ"א דנשים בראשון רשות וא"כ גם פסח אינו שוה בכל וגם תמיד לא ידעינן דדחה שבת רק דכתיב על עולת התמיד מכלל דדחי שבת והרי איצטרך קרא לגופי' שיקרבו מוספי שבת לבד התמיד וגם בילקוט רמז תשפ"ב כתב על עולת התמיד מגיד שאין קרבן אלא בינתיים:

גם י"ל דשאני פסח דיש לו תשלומין בפסח שני וכ"כ מתרץ הש"ס במס' חגיגה ד"ט:

בא"ד א"נ השתא נמי מדאיצטרך הקשה מהר"ם ברבי אימא מושבת להתירא כיון דסברא החיצונה דאסור ונראה דלעיל כתבו דמפסח ומילה לא אתי' שכן הכשר מצוה וכתב מהרש"א אע"ג דאכתי לא אסיק דאיכא למיפרך שכן הכשר מצוה וכו' היינו דלא נילף לחומרא אבל דנילף לקולא וכו' ומיהו המדחה קאמר דלחומרא נמי פרכינן ע"ש וקשה לי א"כ השתא דמסיק המדחה לעיל דאף לחומרא פרכינן האי פירכא שכן הכשר מצוה א"כ איך אמר הש"ס אח"כ ס"ד נילף מהבערת בת כהן דבעלמא דחי' א"כ קשה אמאי איצטרך קרא דפסח ומילה דדחי שבת הלא מוכח דדחי וא"ל נילף לחומרא מהבערת בת כהן ומכיבד אב הלא כבר דחי' הש"ס לעיל דאף לחומרא פרכינן וא"כ מה לכיבד אב והבערת ב"כ שכן אין רק הכשר מצוה אבל פסח ומילה ותמיד הם עיקר מצוה ונראה דהאי תירץ תוס' סובר כמ"ש הרמב"ן שהקשה האיך קס"ד גבי הבערת ב"כ דעשה דוחה ל"ת הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ותירץ דמיירי שפותח פיה ונותן האור תחת הפתילה והיא נתכת בתוך פיה ונמצא שהבערה וקיום מב"ד באים כאחד ע"ש וא"כ שפיר איצטרך פסח ומילה דלא נילף מהבערת ב"כ דנא דחי' דגם בהבערת בת כהן ג"כ עיקר מצוה וכמ"ש הרמב"ן וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דא"ל מיושבת להתירא דא"כ קשה למה איצטרך קרא על פסח ומילה דדחי שבת נילף במה מצינו מהבערת ב"כ אלא ש"מ דמושבת לאיסורא ומאחות אשה לאיסורא ליכא למילף דאיכא למיפרך מה לא"א שנא הותר מכללו אבל שבת הותר מכללו אצל קרבנות ציבר כדאיתא יומא דף פ"א והא דבעי הש"ס למידק מהא דכ"א לא דחי שבת ש"מ דבעלמא דחי דילמא שאני שבת דהותר מכללו י"ל דהתם נמי משום דעשה דקרבנות ציבר דוחה שבת ואין זה הותר מכללו כמ"ש תוס' ד"ה כולהו משעטנז:

שוב מצאתי בתוספי הרא"ש שכתב ג"כ דליכא למימר מושבת להתירא דא"כ ל"ל קרא דפסח ומילה דחי שבת נילף מהבערת ב"כ:

אמנם קשה לי דהא גם כי אתא לאיסורא א"כ מוכח דבעלמא דחי אם כן ג"כ קשה ל"ל קרא גבי פסח ומילה ולפמ"ש ניחא:

באו"ד ור"ש יליף חילוק מלאכות ממחללי' מות יומת מקשים דבכתובת דל"ד איתא מאן חכמים ר"ש וס"ל כר"י ומסיק הש"ס מ"ט דכתיב ושמרתם וכו' יכול אפי' בשוגג ת"ל מחללי' וכו' במזיד אמרתי לך הרי דר"ש מוקי קרא דמחללי' על מזיד ונראה לתרץ דהרשב"א במס' שבת כתב דאיצטרך תרי קראי גבי הוצאות שבת משום דהמה מלאכות גרועת חד להוצאה וחד להכנסה והוצאה חידוש ואין לך בו רק חידושו ואי לאו דגלי קרא בתרוויהו לא הוי ילפי חדא מחברתא ושוב כתב בשם ר"ת לסתור זה מירושלמי אר"י עני ועשיר אחד ומנו אותם בשתים ופי' א' הם דהוצאת שניהם מקרא חד נפקא רק חכמים במתני' מנו אותם בשתים שהם הוצאת משתים והקשה הרמב"ן א"כ רבנן דסברי תחומין דרבנן קרא דאל יצא איש ממקומו למאי אתא ולי נראה דירושלמי מוקי קרא דאל יצא איש ממקומו על חילוק מלאכות וכמו דיליף הש"ס מלא תבערו כ"כ יליף איהי מאל יוציא דהוצאה בכלל ל"ת כל מלאכה דהא הך ה"ד לא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה ולמה יצאת להקיש מה הוצאה שהוא אב מלאכה וחייבים בפ"ע שזו היא מידי בתורה ולא תבערו מוקי על מקלקל בהבערה ובזה ניחא קושי' הנ"ל דבכתובת דמוקי דחכמים הוא ר"ש וסוגי' דשם קאי לר"י ואולי סובר ר"י כהירושלמי דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן כמ"ש הש"ך ח"מ סי' ק"ס דלא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה וקושית תוס' דהכא בלא"ה מתורץ דר"ש יליף ח"מ מאל יוצא איש ממקומו ותוס' דהכא בשמעתין רצו לתרץ אף לפי תלמוד שלנו דהרשב"א הוכיח דסוגי' ר"פ הזורק שהקשה הש"ס דילמא בחול הוה אע"ג דהוה במשכן אפ"ה איצטרך קרא דהוה מלאכה גרועה הרי דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי וא"כ איצטרך אל יוצא איש על הוצאה דבה"ב דה"א דפטור הואיל והוא מלאכה גרוע ואין לנו למוד על חילוק מלאכות ולכך כתבו דיליף ממחללי' וסוגי' דריש פרק הזורק אולי באמת לא מוקי חכמים גבי גנב וטבח כר"ש רק דמיירי בטובח ע"י עצמו ופטרי דאין מת ומשלם ור"מ ס"ל מת ומשלם ודו"ק:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה