אור ברסלב

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף ו.

דף ה:

תוס' ליגמר ודייק התנא מדלא אשמעינן וכו' ובתוספי הר"אש כתב דתשמרו משמע לתנא טפי בשביתות גופו מבמחמר דהא לא כתיב בהמה הכא:

באו"ד והיכא מיגמר מהכא דשאני הכא דהוא עשה ול"ת והרשב"א בשם מורו כתב דכל היכא דליכא מיתת ב"ד לא קאי באיסור עשה דמסתמא דעשה דתשבות לא קאי רק על מלאכה שחייבים מיתת ב"ד א"כ ר"ע אף דסובר תחומין דאורייתא מ"מ ליכא עשה כיון דאינו במב"ד ובזה תרצתי מה שהקשה טורי אבן במס' ר"ה ד' ל"ב השתא דרבנן וכו' ופרש"י דתחומין דרבנן והקשה הנ"ל דילמא מתני' אתי' כמ"ד תחומין דאורייתא ואני מוסיף דשם מוקי מתני' כר"י והרא"ש בפ"ד דעירובין כתב דר"י ס"ל תחומין דאורייתא ונראה דע"כ מתני' ס"ל תחומין דרבנן דאי ס"ל ת"ד א"כ קשה אמאי אין מעבירין עליו את התחום דמפרש הש"ס משום די"ט עשה ול"ת הא כיון דאינו אב מלאכה לא הוי רק ל"ת גרידא כמ"ש הרשב"א (וכמ"ש המג"א דשופר כיון דהוא עשה דרבים לא בעינן בעידנא) אבל אי מתני' סובר תחומין דרבנן י"ל כמ"ש הר"ן הביאו מג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' דעשו חיזק לדבריהם כשל תורה ועשו כאותה מלאכה שיש בה עשה ול"ת אבל אי דאורייתא למה יעשו חכמים חיזק על איסור דאורייתא להוסיף איסור עשה:

הגאון מהו' משולם טיסמניץ תירץ בזה מה שהקשו תוס' במס' שבת דף כ"ה דהא רבא סובר י"ט עשה ול"ת ולמאי צריך רבא לשנוי' מקרא דלבדו ותירץ דרבא בעי לשנוי' אף למ"ד הבערה ללאו יצאת דלדידיה ליכא עשה: תוס' ד"ה שכן כתבו בשם ר"ח כשמטמא ומניח מלהחזיר אבידה וכו' ובמס' ב"מ ד"ל הקשה הש"ס כהן והיא בבית הקברות פשיטא וכו' והקשה הריטב"א הא בלא"ה לא דחי דאינו בעידנא דאינו מקיים עשה דהשבת אבידה עד שיחזיר לבעלים וכבר נטמא ומתרץ דלאחר שהתחיל להנהיג בה ולהשיב לבעלים הוצרך לעבור דרך בה"ק וליכא דרך אחר ותחילת השבה צורך סופה היא כמו מילה בצרעת שהמילה צורך פריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל ע"ש וזה סותר קצת לדברי תוס' כאן:

והנה התה"ד סי' ק"ב למד מדברי תו' דהכא דלכך מברכין בע"ש מבע"י להדליק נר של חנוכה אף דאכתי ליכא מצוה מ"מ כיון דא"א בענין אחר חשיבי הכשר מצוה וכמו שפרשו תוס' גבי ה"מ דכיבד אב דליכא מצוה עד זמן שמאכילו ולהכי בעי לומר דלדחי ל"ת שיש בה כרת הרי דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה ע"ש וקשה ני מה ראי' מהמקשה הלא המתרץ השיב דאפי' אי מוקמינן בלאו דמחמר ליכא למילף בעלמא דשאני כיבד דאינו רק וכו' ויש להביא ראי' מדברי רש"י ד"ה אלא ויותר הי' להתה"ד להביא ראי' מתוס' יבמות דף צ' ע"ב שכתבו דאיסור כלאים בשעה שלבש ושם כתבו דציצית לא מחייב עד אחר שנתעטף וקשה איך אמר הש"ס במס' ביצה ד"ח כי אמרינן דאתי עשה ודחה ל"ת וכו' וכלאים בציצית דבעידנא דמעיקר לאו וכו' וקשה הלא ליכא בעידנא דמיד כשלבש עבר אכלאים ובציצית לא מחייב עד אחר שנתעטף וע"כ כיון שא"א בלא לבישה הוה עיטוף אתחלתא דמצוה. וגם מסוף דברי תוס' שם שכתבו מדברכין להתעטף משמע דבשעת עיטוף עביד מצוה ואולי כוונת תוס' דהוה להו להתקן נוסח ברכה אחרת שהי' מורה על גמר לבישה ועיי' רשב"א ד"ה לא בסוף הדיבר שכתב דאינו דומה לכלאים בציצית שא"א להיות אחד קודם בזמן:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה