אור ברסלב
אהל דוד מסכתות שונות פסחים › דף מה:

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

פסחים · דף מה:

דף מג:

המבשל ג"ה בחלב הקשו ליתני ג"ה של נבלה ומ"ו בצל"ח תירץ דהאי תנא ל"ל כולל ואפ"ה משום בב"ח חייב כדאיתא בחולין דף קי"ד ע"ב דלהכי אפקי רחמנא אכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בשולו כך לוקה על אכילתו ואידך דאמר להיפך סובר כר"י מס' יומא דף ל"ו ואתי' הברייתא כריה"ג ואין לוקין על נבילה דהוי לאו הניתק לעשה וחתני מ' וואלף לייפניק ני' הקשה דאכתי קשה ליתני ג"ה של טרפה ונראה דוודאי להך גירסא שכתבו שם תוס' במסכת יומא שנמצא בספרים לאו דנבלה וטריפה איכא בנייהו א"כ ניחא אך להך גירסא דלא גריס טריפה אולי סברי דא"ה הוא מוסיף והאי תנא כולל לית ליה אמנם בב"ק הוי איסר מוסיף. ראיתי בספר אבן העוזר שכתב דלמאן דיליף דאין שורפין ק' ביו"ט מדכתיב עש"ב או מדכתיב והנותר ממנו עד בוקר אם עבר ושרף אינה לוקה דהוי רק עשה ולדידי מספקא דאיכא למימר אהדרינא קרא לא"ק כמו הגוזז בפ"ה ועיין ביצה דף י"ב ד"ה השוחט:

תוס' ד"ה ועייל תימה לר"י ליתנא ג"ה של נבלה והקשה מ"ו בצל"ח דלמא הך ברייתא לית לי' כולל והא דחל בב"ח על גיד הוא כדאיתא במסכת חולין ועיי' לעיל ד"ה המבשל וי"ל דהנה תוס' מסכת זבחים דף ע' הקשו למה לי קרא דנבלה חל על חלב תיפק דהוא איסר כולל ואי דיליף מיניה דלמא שאני חלב דהותר מכללו ובתשו' מנחם עזרי' תירץ דבאמת ילפינן מיניה ואי דמה לחלב שהותר מכללו זה לא מחשב פירכא דבבהמה קאמרינן ובבהמה לא אישתרי כדאיתא פסחים דף כ"ג ע"ש ור"ש דמחשב זה לפירכא איהו לא ס"ל כולל וא"כ שפיר הקשה הר"י ליתני ג"ה של נבלה ואי דלית ליה כולל היא גופי' קשה למה לא ילפינן כולל מהא דגלי' רחמנא דנבלה חל על חלב ואי דמה לחלב שהותר מכללו י"ל בב"ח יוכיח דמחידוש ג"כ מצינן למיעבד יוכיח כדאיתא ריש פ' א"נ ריבת יוכיח ועוד לר"ש לא קשה למה לא יליף איסר כולל מהא דגלי רחמנא דנבלה חל על חלב משום דאיכא למפרך מה לחלב שהותר מכללו ולר"ש ליכא למימר בב"ח יוכיח דהא דאיתא בש"ס להכי אפקי' רחמנא אכילה בלשון בישול הוא דוקא אי ילפינן איסר אכילה מג"פ לא תבשל אבל ר"ש יליף במסכת חולין דף קט"ז מג"ש קדש קדש ולא אפיק רחמנא אכילה בלשון בישל:

(והנה תוס' במסכת חולין דף קט"ו ע"ב ד"ה כלאי כתבו דלא מקרי הותר מכללו רק היכא דכתיב כל, ובמס' יבמות דף ה' ע"ב תוס' ד"ה כולה הקשו דילמא שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה והרי גבי כלאים לא כתב כל וגם קצת קשה מסוגי' דריש אלו נערות מה לחובל בחבירו שהותר מכללו וגם במסכת פסחים דף ס"ב ואל תוכיח טומאה שהותר מכללו לכן לולי דברי תוס' נראה דאיסי ב"י דיליף בב"ח מערלה סובר כר' יודה במסכת פסחים דף כ"ג לכם להוציא נטוע לרבים וא"כ גם ערלה הותר מכללו אצל נטוע לרבים):

וא"ל דמהאי דחל נבלה על חלב ליכא למילף כולל דשם הוא איסר מוסיף דמעיקרו מותר לגבוה ז"א דקרא סתמא כתיב וחלב נבלה משמע אפילו בעלת מום וגם בתמימה לא איצטרך קרא כיון שהוא מוסיף ובאמת תוס' במסכת חולין דף קי"ד כתבו דשאני נבלה דמטמא אבל הר"י אולי לא ס"ל הך סברא רק כשיטות תוס' זבחים הנ"ל דלא נחת להך סברא וגם נראה לתרץ קושי' הר"י הא דלא חשיב נבלה דודאי לר' ירמיה במסכת יומא דף ל"ה דמוקי פלוגתא דר"י ור"ע אי לוקין על לאו דנבלה א"כ מוקי הך ברייתא כר"י ומ"ד שם ביומא דלכ"ע לוקין ואפ"ה נוכל לומר דהברייתא לית לי כולל ואפ"ה חל בב"ח על ג"ה דשאני ב"בח דרחמנא רבי' דכתב גדי לרבות חלב ומתה ולא חשיבא ליה הך פירכא דהותר מכל ועיין חולין דף קי"ג ופסחים דף כ"ג אבל שאר אסורים ליכא למילף מבשר וחלב דחידוש הוא כמ"ש תוס' חולין דף ק"א וחכם א' הקשה על תשובת מ"ע הנ"ל הלא ריה"ג דמסיק שם בפסחים דף כ"ג לתירץ השני דיליף גיד מק"ו דחלב ולא חשיבא הך פרכא דהותר מכללו ולמה לא יליף מהא דנבלה חל על חלב ונראה דמהאי דנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף לא קשה דילמא להאי סוגי' דטומאת בשר חמירא דלית ליה טהרה במקוה וקל על חמור לא חייל בכובל והאי דאוכל ג"ה של נבלה כראה דכמו שכתב הרשב"א דסוגי' דחולין קאי לשנוי' בתרא דפסחים דלרי"ה ג"ה מותר בהנאה וע"כ צ"ל דהך שנוי' קמא באמת חכמים דפליגי על ר"מ באוכל ג"ה של נבילה לאו רי"ה הוא רק תנא אחר ס"ל לתשובה מ"ע להיפך דסוגי' דחולין קאי לשנוי' קמא דפסחים:

ובזה הענין נראה לתרץ מה שהקשה הריטב"א במסכת חולין דף קי"ג למ"ד מבשל חלב בחלב איבה לוקה דאחע"א א"כ חד גדי מיותר דלמעט טמאה לא איצטרך ול"נ דאכתי איצטרך גדי למעט טמאה באופן שהוא בבת אחת ועל דרך שכתבו תוס' מס' זבחים דף מ"ה ע"ב ד"ה אבל העצים כגון שהובא ב' שערות לאחר שנתבשל בשר טמא בחלב דזה מחשב איסר ב"א קמ"ל גדי להוציא טמאה והא דפוטר חלב בחלב היינו לאותן שהביאו ב"ש קודם שנתבשל החגב בחלב ועוד י"ל דמ"ד אינה לוקה מוקי חד גדי לרבות מתה דהוא מוסיף דאיהו סובר כאחרים במס' ע"א דף ס"ד איזו גר תושב שקיבל כל המצות חוץ מאכילת נבלה והשתא איסר בב"ח הוא מוסיף דמעיקרא כשהיא מתה מותר לגר תושב ועכשיו כשנתבשל בחלב אסור גם לגר תושב ומגו דאתוסף לגר תושב איתוסף לכ"ע אבל חלב בחלב אינה מוסיף ואפי' לשיטת רש"י דאיסר הנאה הוא מוסיף אולי ס"ל כר"ש דבב"ח מותר בהנאה וכה"ג יש לתרץ מה שהקשה מהרש"א בחולין דף ק"ב דלמה לי קרא דאב"ה לא חל על טמאה תיפק דטומאה קדים ול"ל כל שבשרו מותר ולהנ"ל ניחא דאיצט' קרא למ"ד לאברי' עמדת למי שהביא ב' שערו' אחר שנולדה הטמאה דלדידי אמ"ה ואיסר טומאה בהדדי קאתי גם י"ל דמ"ד לאברים עומדת ס"ל כר"ש דקלוט במעי פרה מותר וכשנולד אסור כדאיתא פ' בהמה המקשה וא"כ כל שבשרו מותר בקלוט מן הפרה דאז איסר אבמ"ה ואיסר טומאה בהדדי קאתי' קמ"ל קרא דלא מחייב משום אבמ"ה גם י"ל כגון שחישב לאכילת אבר ודע דקושי' מהרש"א לא קאי רק לאביי' שם בחולין דף ק"ב דלאינך ה"א דנוהג בטמאה דהוא מוסיף: עוד י"ל קושית מהרש"א במסכת חולין שהבאתי די"ל דמ"ד לאברים עומדת סובר כשמואל במסכת נדה דף נ"ד דשסועה הוא ברי' שיש לה ב' גבין דבמעי אמה שרי וא"כ איסר טומאה ואמ"ה בהדדי קאתי ואיצטרך קרא למעוטי ובהאי ענין קשה לי על מ"ו בצל"ח במסכת פסחים דף צ"ה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו זבין ומצורעין שייר' ובברייתא דקתני ואם אכלו פטורין ולמה לא חשיב מצורעין וכתב מ"ו דלא אתי איסר טומאת הגוף וחייל על איסר שלא למנוייו ע"ש ולדידי קשה הרי משכחת כגון מצורע שהובא ב"ש אחר שנזרק דם הפסח דקטן בן יומו מטמא בנגע וא"כ איסר שלא למנוייו ואיסר טומאת הגוף בהדדי קאתי וכה"ג כתבו תוס' זבחים דף מ"ה עיי' נדה דקטן ב"י מטמא בנגע גם מ"ש מ"ו בשם אחד דלכך לא חשיב המשנה מצורע דפסח נאכל בירושלים ומצורע משולח ל"ג מחנות שמעתי מאחד מן תלמידי (הוא ניהו בנו הרב מ' יחזקאל זצ"ל) דאכתי הוי לי למיתנא מצורע בימי ספורו דהיינו אחר שהביא ב' צפרים דאז מותר לכנוס למחנה ועיי' פי"ד דנגעים מ"ב וכן מבואר ברמב"ם פי"א מהל' ט"צ דלאחר שהביא ב' צפרים ותגלחתו טובל ונכנס לפנים מן החומה ומונה ז' ימים ובז' ימים הללו הוא אב הטומאה א"כ משכחת מצורע לפנים מן החומה:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה