אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
פסחים · דף מג:
כתב רש"י דלא ילפינן מן ו' דוכל משרת דא"כ מאי הקשה הש"ס והאי משרת להכי הוא דאתי וכו' והקשה הגאון בעל אשל אברהם דילמא קושי' הש"ס הוא דא"כ איך יליף הברייתא טכ"ע לכל התורה מק"ו דנזיר הא איכא למפרך דמה לנזיר שכן היתר מצטרף לאסור ונראה דאכתי קשה דמאי הקשה ש"ס דילמא הך ברייתא אתי' כר"ש דס"ל בכל התורה כ"ש למכות ואיהו בודאי ל"ד ו' וס"ל כשיטת תוס' דאפי' עי"ת ס"ל כ"ש למכות וביותר לפמ"ש הכ"מ בפ"א דר"י גופי' סובר דאפילו בנזיר אין היתר מצטרף לאיסור ולא אמר רק לר"ע ובאמת קשה על הכ"מ שכתב דר"י לא אמר רק לר"ע מנ"ל לר"י זה אליבא דר"ע דילמא ר"ע ס"ל ב"כ מלמדין ונראה דר"י סמך עצמו על מתני' דבכורת דף מ"ט ע"א ומסיק הש"ס דר"ע מספקא מדאיצטרך מעלה גבי עירוכין הוה ב"כ ש"מ דס"ל לר"ע דב"כ אין מלמדין:
בהג"ה אשר"י סוף ע"ז כתב דבאיסורי הכאה אפילו נטל"פ אסור ורבים הקשו דא"כ מאי הקשה שילהי ע"ז ולמ"ד נטל"פ מותר ג"מ היכא משכחת הא הוצרכו להגעיל שמא בישלו אסורי הנאה ול"נ לתרץ דהא אסורי הנאה המה שור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע בזה ודאי אין לחוש דמאין היו להם זה באותו זמן רק דילמא בישלו בב"ח דאסור בהנאה ג"ז אינו דהא קושי' הש"ס לר"ש דס"ל נטל"פ מותר והרי ר"ש סובר מסכת חולין דף קט"ז דבשר בחלב מותר בהנאה וגם אין לחוש שמא בישלו בהם גיד הנשה דאסיר בהנאה לר"ש הא לא יהיב טעם דהא ר"ש סובר אין בגידן בנ"ט וכלאי הכרם בח"ל הוא מדברי סופרים וחתני המופלא מ' וואלף לייפניק נר"ו אמר שבזה מיושב מה שמקשים תוס' במס' ע"ז דף ס"ו לרבנן בפסחים ד' מ"ד דאמרי ג"ע חידוש דקדירה ב"י כמי א"א דלא פגמה פורתא וא"כ נילף דנטל"פ אסור דיש לומר דהני חכמים סברי דבב"ח אסור בהנאה וליכא למילף מג"ע דשמא בשלו בו בב"ח ובא"ה גם נטל"פ אסור ומידי דברי בו אזכרנו עוד הקשה חתני הנ"ל על תוס' מס' מכות דף י"ג ד"ה ר"י שהקשו לר"י לאו דכל כריתות ל"ל והקשה חתני הנ"ל דילמא סובר ר"י כרבי דיליף דהא דעל זדונו כרת הוא מג"ש דעלי' ותוס' כתבו במסכת יבמות דף ט' ד"ה מה דלרבי דיליף מג"ש דעלי' לא חייב קרבן רק היכא דאיכא לאו וא"כ איצטרך לאו שיחייב על שגגתו קרבן והא דאמר לכך יצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ולא אמר משום דלאו ניתן לאזהרת קרבן דילמא סובר כר' ישמעאל דאמר אפי' לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין והיינו דלאו ניתן שאם התרו למיתה ממיתן אותו ואם התרו למלקות לוקין כ"כ ה"א דלאו ניתן על זדונו למלקות ועל שכנתו לחטאת לכך הוצרך לומר דיצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ע"כ: וליכא להקשות לשיטת הגהות אשר"י דילמא בישלו תקרובת ע"ז וע"כ צריך הגעלה ג"ז אינה קושי' דאולי הגה"א ס"ל כהרשב"א בחדושיו למס' קידושין דף נ"ח דתקרובת ע"ז מותר בהנאה דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקש ולא להנאה ותוס' מס' ב"ק דף ע"ב נסתפקו בזה ובדברי הרשב"א מיושב דעת רש"י מס' ע"ז דף ע"ג ד"ה רואין וכו' דרבין פליג אדר' דימא וקשה הלא רש"י כתב לעיל דלא מהני קמא קמא בטיל רק בהנאה וא"כ דילמא הא דבעי רבין קיתון של מים הוא להתיר באכילה ונראה דרש"י הוכיח דהאי דרבין ג"כ מיירי רק בהנאה דלרש"י היה ק' מה שהקשה הר"ן על רבין דלמה לא אמרינן חתיכה ענ"נ ותבעי רוב גם נגד היין א"ו דרבין לא מיירי רק לענין הנאה דהוא רק איסור דרבנן ואולי דעת רש"י כהפוסקים הביאו הפר"ח דגבי איסור דרבנן לא אמרינן חענ"נ ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ב"י י"ד סי' ד' על רבינו ירוחם ועיין לקמן בחדושי למס' חולין בדף ל"ט ע"ב ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ט"ז בי"ד סי' קכ"ג על ר"ת מסוגי' דחולין דף ק"ו ולהנ"ל ניחא דלכאורה קשה מאי הקשה הש"ס ודלמא מיין נסך הלא הוא רק הנאה דצלה בו כחלי ולרשב"א א"ה הוא דרבנן וס' דרבנן לקולא אמנם הלא בדשל"מ לא אמרינן ס"ד לקולא וכאן הוא דשל"מ דיוכל לשהותם עד אחר י"ב חדש וא"כ מיושב קושי' הט"ז שהקשה דמי הגיד לו שתמדן במים תחילה דלענין זה אמרינן ס"ד לקולא ולא שייך דשיל"מ כיון דאין היתר בא ממילא כדאיתא בי"ד סי' ק"ב בש"ך ס"ק ח' ע"ש וגם דהוא טרחא כמו כלי שנאסר בבליעת איסר דלא הוי דשיל"מ ע"י הגעלה אמנם קשה לי על רשב"א ותוס' במס' ב"ק דף ע"א שנסתפקו אי תקרובת ע"ז אסור בהנאה מד"ת מסוגי' דחולין דף ל"ט ע"א אלא זביחה דחולין דמיתסרא היכא משכחת ופרש"י דמיתסרא בהכאה וכוונת רש"י דאי אינו אסור בהנאה לא מקשה הש"ס דשפיר יליף ר' יוסי בק"ו ומה במקום שהמחשבה פוסלת בקדשים אפי' בהנאה דהא פיגל אסור בהכאה אין הולך רק אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחוץ דהיינו בהנאה א"ד שלא יהי' הולך רק אחר העובד לזה כתב רש"י בהנאה והשתא אי תע"ז אסור בהנאה רק מדרבנן מאי הקשה הש"ס דשפיר יליף ר' יוסי ק"ו מה במקום שהמחשבה פוסלת אפי' בהנאה דהיינו פיגל אינו הולך רק אחר העובד מקום שאין המחשבה פוסלת בהנאה מד"ת לשיטת רשב"א א"ד שלא יהיה הולך רק אחר העובד וחכם א' השיב דלכך נקט רש"י דמה מת אסור בהנאה דהוא שיטת ר"י בן בתירה ולדידיה ודאי אסור בהנאה מ"ה דטעמי' דרשב"א משום דלאכילה לבד איתקש והרי ריב"ב מקיש ג"כ לטומאה וא"צ מנ"ל להש"ס להקשות דילמא ר"י ס"ל כחכמים דפליגי על ריב"ב נראה משום דר' יוסי נימוקו עמו ור' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה ולחד לישנא מוקי בש"ס מס' חולין דף י"ג סתם משכה כריב"ב ועיין ע"א דף מ"ט ובזה י"ל כוונת הש"ס בחולין דף ל"ט הא מקמי' דשמעי' מר' יוחנן היינו הא דאמר ר"י הלכה כסתם משנה עוד קשה לי על הרשב"א מסוגי' דסוכה דף ל' והא אמר רבא לולב של ע"ז אם נטל יצא ומאי קושי' דהא רש"י כתב שישמשו לפני' וזה הוא תע"ז דאינו אסור אלא מדרבנן לכך אם נטל יצא אבל לולב של אשרה אסור הן התורה דכתיב לא ידבק בידך ונראה דביבמות דף ק"ג אמר רבא סנדל של תע"ז אם חלצה פסולה והקשה בס' כפות תמרים הא בעינן כעין פנים ונראה דרש"י סובר כר"ת במס' ע"ז דף ל"ב דריב"ב וחכמים פליגי אי בעינן כעין פנים וריב"ב לא בעי כעין פנים וסובר רבא כריב"ב דאשכחן כמה סתמא דמתני' כריב"ב ולריב"ב דמקיש למת אפילו לטומאה כ"ש דמקשינן לא"ה וכיון דרבא סבר כריב"ב ניחא סוגי' דסוכה ומיושב ג"כ מה. שהקשה בס' דברי אמת דמאי הקשה ש"ס בפסחים דף כ"ב ואימא כמים הנשפכין לפני ע"ז והלא אינו אסור מד"ת ולהנ"ל ניחא דקושית הש"ס הוא לריב"ב דודאי גם איהו ס"ל דדם מותר בהנאה וקצת קשה לי על ר"ת דכתב דריב"ב וחכמים פליג אי בעינן כעין עבודת פנים מסוגי' דע"ז דף נ"א דמקשה ש"ס על רב דבעי זריקה משתברת מהאי דפרכילי ענבים ומאי קושי' דילמא רב ס"ל כחכמים דבעי כעין פנים והברייתא דפרכילי ענבים אתי' כריב"ב אם לא שבועה יש ג"כ עכשיו בשאלה ע"כ והנה לאמימר דסובר אפי' אכלה כולה נשאל עלי' ג"כ י"ל דאותו חמור כבר מת ושוב אינה בשאלה וגם אולי סובר אמימר כרשב"ל דאיסר הבא ע"י עצמו לא חל ע"י כולל וגם א' מתלמידי הרבני בן בתי מהו' מנדל כהן כרו הקשה דאכתי הוי למיחשב שבועה שלא אחריש שדה זו בין בחול ובין בי"ט וחרש דשוב ג"כ ליתא בשאלה לרבא ולי נראה לתרץ שיטת רש"י דהנה בס' טורי אבן הקשה דלמה לא חשיב ג"כ לאו דבל תאחר דאיתא בריש נדרים אמר ר"א נזיר שטמא עצמו במזיד עובר בבל תאחר דהיינו אם נשתהה בטומאתו ג' רגלים וגם ע"ז הקשה הנ"ל הא הוי לאו שאין ב"מ [ולדידי לא קשה כמ"ש תוס' שבועות דף י"ז ד"ה או דתחילת לבישה היה ע"י מעשה ועיין במ"ל סוף פ"ג מה' ביאות מקדש וברשב"א ריש נדרים] ולא קשה דהא ר"א אמר להדי' במסכת זבחים דף כ"ט ע"ב דלאו שאין ב"מ לוקין וא"כ מתני' דיש חורש יש לאוקמי כמ"ד לאו שאין ב"מ אין לוקין ולכך לא חשיב לאו דבל תאחר וא"כ מתורץ קושית תוס' דהמקשה לא רצה להקשות מחמור דאיתא ג"כ בשאלה הייתי אומר דבאמת לא חשיב לאו דמעילה וחשיב נזיר בתרתי משום לא יטמא ומשום ב"ת ואתי' כמ"ד לאו שב"מ לוקין ורש"י דמפרש משום מעילה ולא מפרש משום ל לדמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין דא"כ מצינו סתם מתני' דסובר לאו שאב"מ לוקין וקשה הלא במס' שבועות דף ג' מקשה הש"ס במאי אוקמתא למלקות א"ה קשי' דר"י אדר"י וקשה דלמה מקשה הש"ס קושי זה במס' שבועות השנוי' בתר מסכת מכות כדאיתא שם מכדי תנא ממכות קא סליק ולמה לא מקשה ש"ס במס' מכות על מעני' דיש חורש דלוקה משום בל תאחר דהוא לאו שב"מ והלא ר"י אמר הלכה כסתם משנה ואיהו אמר לשב"מ אין לוקין לכן כתב רש"י דנוכל לומר דמלקות אחד הוא משום מעילה עוד י"ל דבמקדשין לא רצה להקשות דאיכא לאוקמי שהקדישו ע"ד רבים דליתא בשאלה וגם המקשה אסיק דבר שגם עכשיו בשאלה לא חשיב והא דמקשה מנזיר אף דאיכא עד"ר דליתא בשאלה כראה דהמ"ל פ"ו מהל' שבועות כתב בשם הרשב"א דאם כשבע עד"ר ועבר על שבועתו מתירן לו והיינו שנא יכשל להבא והכי במוקדשים של בדק הבית לא שייך שיתירו לו שלא יכשל להבא דכיון דמעיל נפקא לחולין ואין כאן מכשול עוד אבל נזיר אף שראינו שעבר על נזירתו מתירן לו שלא יכשל להבא גם י"ל דלכך מפרש רש"י דנקיט חמור של בדק הבית ולא מפרש כמו שפירשו התוס' דכלאי הכרם וכלאי זרעים חשיב בתרתי דאתי' כר' אושי' דא"כ היא גופה קשה למה לא חשיב ג"כ לאו דמעילה כמו שהקשה תוס' משום דאינו חייב רק בש"פ לא ניחא לרש"י לכך מפרש משים מעילה ומתני' לא אתי' כר' אושי' ועיין ריטב"א שילהי מכות אבל המקשה לא רצה להקשות מחמור דילמא באמת לא חשיבי מעילה וחשיב כלאים בתרתי והא דלא חשיב מעילה משום דאיתא בשאלה אבל למסקנא דחשיב אף מידי דאיתא בשאלה ניחא לרש"י דחשיב מעילה ולא חשיב כלאי זרעים וכלאי כרם בתרתי וניחא לרש"י לפרש ככ"ע אף למאן דפליג על ר' אושי' עוד י"ל דרש"י הוצרך לפרש משום מעילה דקשה לרש"י קושית עוס' דלמה לא חשיב שור פסולי המוקדשין א"כ לא רצה להקשות מחמור דהא דלא חשיב מעילה וחשיב כלאי זרעים וכ"ה יהיה צריך להביא הא דר' יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשין יותר ניחא להקשות מסיפא דמתני' וק"ל:
בשם הרב הגאון מהו' אברהם בעק זצ"ל שהי' אבדק"ק האליטש חותנו של הרב מ' יחזקאל זצ"ל בן המחבר זצ"ל:
הרמב"ם פ"ה מהל' תמידן ה' י' כתב אין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת ולא את היו"ט ובפ"ק לענין הלחם כ' ואין עשייתן דוחה יו"ט שנאמר הוא לבדו לכם ולא לגבוה עכ"ל והקשה בס' עולת חדש חדא למה לא הוקדם ליכתוב טעם זה דלכם גבי לחם הפנים ותו דגם בשתי לחם אין בו צורך דהא הש"ס לא הוצרך לטעם דלכם אלא לר"ח אבל אנן קי"ל כרבה דאמרינן הואיל בלא"ה לק"מ ואמר הגאון הנ"ל דבר נחמד דהנה במס' ביצה בסוגי' דמתוך דעת רש"י דלא בעינן צורך קצת רק מדרבנן והקשו עליו בתוס' מסוגי' דהכא דפליגי רבה ור"ח באופה מי"ט לחול אם לוקה ופלוגתיי' בהואיל תיפק לי' דבל"ה לא לקי מטעם מתוך א"ו דצריך צ"ק מדאורייתא ולישב שיטת רש"י תירץ הפר"ח דרבה דאתקיף שם דף י"ב ס"ל הכי גם להמסקנא ר"ח ס"ל כוותי' וא"כ לכ"ע לא אמרינן מתוך ולא קא מפלגי רק בהואיל והנה בדעת הרמב"ם אי ס"ל כרש"י או כתוס' פליגי הה"מ והפר"ח דה"ה ס"ל דרמב"ם סובר כרש"י והפר"ח הוכיח דס"ל כדעת התוס' ולפי"ז לא מיבעי לדעת הה"מ וודאי הוצרך הרמב"ם לומר הטעם דלכם ולא לגבוה דהא לכאורה קשה לס"ד דהמקשין דלא אסיק אדעתי' הא דלכם ולא לגבוה אמאי לא פריך רק לר"ח ולא לרבה ליפרוך אכ"ע דלידחי י"ט מטעם מתוך ואף דבעינן צורך קצת היינו רק מדרבנן ואין שבות במקדש אמנם זה אינו דהא הסוגי' קאי הכא לרבה ולר"ח דס"ל לתרווייהו לפי שיטת רש"י דלכ"ע לא אמרינן מתוך רק ב"ש וב"ה בעירוב והוצאה לי"ט קא מפלגי ומש"ה לא מצי פריך רק לר"ח ולפי"ז לדידן דמסקינן דפליגי במתוך וקי"ל מתוך אף דקי"ל כרבה דאמרינן הואיל אפ"ה קשה דלידחי אפיית שתי לחם י"ט משום מתוך והוצרך הרמב"ם לטעם דלכם ולא לגבוה אלא אפי' לשיטת הפר"ח דס"ל להרמב"ם כהתוס' ג"כ א"ש ויתישב ג"כ קושי' א' דהמג"א בסי' תמ"ו סק"ג כתב הטעם על המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו כלי דאסור לשורפו ואע"ג דקי"ל מתוך משום דבעי צורך היום קצת ומצוה לא הוי צ"ק וכתב שם וז"ל מיהו בתוס' פסחים דף ה' ע"ב משמע דמותר לשורפו דכיון דיש מצוה בשריפתן מיקרי צורך היום וצ"ל דזה להס"ד דאך ביום הראשון היינו בי"ט אבל להמסקנא דביום הראשון היינו מערב י"ט א"כ אסור לשורפו ביו"ט ועיין במחצית השקל שם היוצא לנו דמצוה שזמנה היום מיקרי צ"ק רק מצוה שאין זמנה היום לא הוי צ"ק ולפי"ז גם לשיטת תוס' תיקשה על המקשן למאי דלא אסיק אדעתי' לכם ולא לגבוה לפרוך לכ"ע לידחי שתי הלחם י"ט מטעם מתוך ואי משום דבעי' צ"ק הא שתי הלחם חובת היום נינהו והוי מצוה שזמנה היום והוי צ"ק בשלומא גבי לחם הפנים כשחל ע"ש בי"ט א"ש דלא פריך רק לר"ה דלידחו י"ט אבל לא לרבה ואי משום מתוך הא בעי' צ"ק ולחם הפנים בי"ט שחל בע"ש הוי מצוה שאין זמנה היום עד למחר ולא הוי צורך קצת אבל גבי ש"ה וודאי קשה ליפרוך אכ"ע מטעם מתוך וצ"ל דמטעם מתוך לא הוה מצי למיפרך דאיכא לאוקמא בת"ק דרשב"ג כר"ע דל"ל מתוך ולא פריך אלא לר"ח לפי"ז לדידן דקי"ל מתוך באמת אף דקי"ל כרבה קשיא לן בשתי הלחם אמאי לא דחי י"ט מטעם מתוך והוצרך הרמב"ם לטעמא דלכם ולא לגבוה ומתורץ גם קושי' א' דבלחם הפנים לא הוצרך לטעמא דלכם ולא לגבוה כקושיין דהא לא פריך הש"ס מלחם הפנים רק לר"ח אבל לא לרבה דקי"ל כוותי' ואי משום מתוך הא בעי' צורך קצת ומצוה שאין זמנה היום לא הוי צורך קצת:
ועוד יש לתרץ דהנה הפלתי בי"ד ק"ח הקשה אמאי אין ש"ה דוחה י"ט הא אין התנור מקדש וא"כ יוכל לאפות ש"ה עם איזה ככרות לעצמו ואז מותר משום דהפת נאפה יפה למאי דקי"ל כרשב"א בשלומא לשיטת תוס' בביצה שצריך גם לסברת הואיל דלא שייך התם בש"ה אבל לשיטת תוס' בפסחים קשה וי"ל דתוס' בפסחים לא הקשו אלא מצד מתוך וזה לא שייך בש"ה דכתיב לכם ולא לגבוה ואין מקום להקשות אלא למאי דקי"ל כרבא דהלכה כרשב"א דסובר פת נאפה יפה הוי צורך ממש אבל ז"א דהא לא סמכינן אסברת פנ"י אלא בצירף הואיל והואיל לא שייך בש"ה כמ"ש הפלתי ולפע"ד נראה למאי דס"ד דהמקשה דלא ידע מלכם ולא לגבוה אמאי לא פריך גם לרבה דלישתרי אפיית ש"ה בי"ט ע"י שיאפה לעצמו איזהו ככרות משום סברת פנ"י דלכ"ע זה מקרי צורך קצת ומטעם מתוך אמנם י"ל דאיכא לאוקמי כר"ע אבל לדידן דקי"ל מתוך הוצרך הרמב"ם הטעם לכם שלא תקשה לישתרי ע"י שיאפה לעצמו ג"כ איזהו ככרות ומשום דהפת נעשה יפה ודברי פי חכם חן: