אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
פסחים · דף ל:
תוס' ד"ה רב אשי ומ"מ שרי להסיק תחת תבשילו והקשה מהרש"א א"כ קשה לר"י ומתרץ דר"י פליג וס"ל דאפילו להסיק אין פודין ומ"ו בצל"ח כתב דר"י מוקי כגון שלהסיק אינה שוה פרוטה והנה בתוס' מסכת ב"ק דנ"ג ע"ב ד"ה ולענין כלים מבואר להדי' כדברי מהרש"א אמנם מדברי תוס' מסכת מעילה דף ט"ו ד"ה אפילו שכתבו דלהסיק פודין ומאי קושי' דילמא סובר עולא כרב דאפילו להסיק אסור א"ו דגם ר"י סובר דלהסיק מותר רק דמוקי דאינו ש"פ בלהסיק אמנם קשה מסוגין דשבועות דף י"א מתה תפדה והא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים ומאי קושי' הלא ראוי' להסיק תחת תבשילו בשלמא לשיטת תוס' מסכת ב"ק נוכל לומר דקושית הש"ס היא לר"י אבל לשיטת תוס' מסכת מעילה קשה ונראה דתוס' מסכת מעילה סברי כשיטת רש"י בשבועת דר"ש לחוד הוא דס"ל פרה קדשי ב"ה אבל לרבנן פרה קדשי מזבח היא והך ברייתא מתה תפדה לא אתי' כר"ש ובקדשי מזבח אפילו להסיק אסור ובזה מתורץ מה שמקשים על תוס' מסכת ב"ק דף כ"ג אש"כ דרבא כר"י ס"ל אבל לר"א שרי לפדות להסיק א"כ מאי הקשה רב אשי במסכת ב"ק דף י' ליתני חומר שור מבור וכו' ובור פטור פסולי המוקדשין הלא לרב אשי גבי בור חייב ושפיר קרינן והמת יהיה לו דראוי' לפדות ולהסיק תחת תבשילו ולשיטת מ"ו בצל"ח ניחא דכוונת רב אשי ליתני שור חייב דהיינו אפילו אינה ש"פ להסיק רק להאכיל לכלב ש"ע חייב וגבי בור פטור ותוס' שכתבו דרבא כר"י ס"ל דלא ניחא לאוקמי' דברי רבא דמיירי דוקא שאינה ש"פ להסיק דאמורא צריך לפרש דבריו ועיין מעילה דף י"ט ע"א רש"י ד"ה אמר ר"פ וסיפא דאין פודין וקשה הלא אכתי יוכל לפדות להסיק רק דגם שם יש לאוקמי' שאינה ש"פ להסיק וק"ל:
לאחר זמנו מותר כר"ש ודעת הטור דמותר היינו בס' והקשה המג"א סימן תמ"ז ס"ק מ"ד א"כ למה אמר רבא כר"ש הא אפילו לרב יודא שרי דלמה יהיה חמיר מכל שאר אסורין שבתורה ונראה דהמג"א גופי' כתב שם ס"ק ה' בשם מהרא"י דנוקשה אינה בטל בס' הואיל דלא בדיל אף דליכא כרת והמג"א צידד להקל הואיל דנוקשה הוא מדרבנן וא"כ אולי סובר הטור ג"כ דחמץ במשהו הואיל דלא בדיל וא"כ לכך צריך רבא לומר לאחר זמנו כר"ש דלר"י דסובר לא"ז אסור מד"ת ראוי' שיהיה במשהו דלאחר זמנו פשיטא דלא בדיל דהרי אוכל חמץ רק מה שנשאר לו לאחר הפסח אבל לר"ש מותר בס' כיון דהוא מדרבנן וכמו שפסק מג"א גבי נוקשה ומיושב ג"כ מה שהקשה המג"א דמ"ש מלפני זמנו דשאני לפי"ז דחשיב קצת בדיל וכמ"ש מג"א לעיל דחשיב קצת בדיל כיון דהוא זמן ביעור: