אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
פסחים · דף כט.
רבא אמר לעולם ר"ש היא והרמב"ם פסק לאחר זמנו כר"ש הואיל וסתם מתני' כוותי' אבל לפ"ז הדרינן לכללא ר"י ור"ש הלכה כר"י והראב"ד דעתו הואיל דמצינו סתם מתני' בלאחר זמנו ה"ה לפ"ז ובספר אור חדש ובספר שאגת ארי' כתבו דאיך נימא דסתם מתני' בלפ"ז כר"ש הלא איתא סתם מתני' לקמן דף מ"ט ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בביתו וכו' מבטלו בלבו וקשה האיך מהני בטול בלב הא ביטל הוא מצד הפקר והפקר צריך ג' ותירץ הר"ן כיון דחמץ אינו ברשותו ומסברא ראוי' שלא יעבור כיון דאסור בהנאה רק דהכתוב עשה כבילו הוא ברשותו לכך מהני ביטל כ"ד וקשה ניהו דבטיל זה מהני שלא יעבור על ב"י בי"ט דאז הוי אינו ברשותו אבל איך יוכל לשחוט את פסחו הלא הוא עובר על לא תשחט על חמץ ולא סגי' ביטל בלב ולשיטת הראב"ד דסתם מתני' כר"ש בלפני זמנו מותר א"כ הוי ברשותו ולצרוך הפקר גמור וא"א הרב מוה' מנדל זלה"ה תירץ דמתני' איכא לאוקמי' בעיסה מגולגלת וכמו דמוקי הש"ס לעיל דף ד' הא דקתני היה יושב בבה"מ ונזכר שיש לו חמץ דמיירי בעיסה מגולגלת כן י"ל הכא דקדים ומבטל מיירי דידע בשעה שישחוט את פסחו עדיין לא יחמוץ רק טרם שיבוא לביתו יחמוץ ויעבור על ב"י וא"כ שפיר מהני הביטל ול"נ בדעת הרמב"ם דיש הוכחה דמתני' לא סתם כר"ש רק לאחר זמנו ולא בלפ"ז דהא ר"י סובר לעיל דף כ"ט ע"ב דחמץ שלא בזמנו מותר כר"ש והבעה"מ כתב דחמץ לפ"ז לר"ש מותר באכילה דבאכילה משביתו ואכ"ק איך אמר ר"י לעיל דף ט"ו מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין וקשה איך יגרים טומאה הא מד"ת מותר לאכול ובפרט דר"י אמר הלכה כסתם מתני' וכהרמב"ם ניחא דלא סתם מתני' כ"א לאחר זמנו כר"ש ולא לפ"ז וא"כ הא דאמר ר"י לעיל דכ"ט דחמץ שלא בזמנו מותר כוונתו ג"כ הוא אלאחר זמנו אבל לפני זמנו אין הלכה כר"ש משום דלא סתם מתני' כוותי' ואין להקשות איך אמר ר"י אבל בשבע ד"ה שורפין דילמא ר"י דאמר אינו מן המידה סובר כר"ש בלפני זמנו ולשיטת בעה"מ מותר באכילה כל היום וכה"ג הקשו תוס' ר"פ אלו נערות י"ל דבה"מ סובר כתירץ הריטב"א שם דמתרץ הא דאמר הכל מודים הוא אליבא דרבנן דל"ל דר"נ ב"ה והאי הכל מודים קאי לר"ש ב"מ ולר"ש התימני וכה"ג צ"ל בסוגי' דיבמות דף ע"ד ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה וקשה דלמא ר"י כר"א דזונה כשמה אלא דקאי אדר"י ועיין שבת דף מ"ד ע"א תוס' ד"ה לדברי ור"א דסובר דזונה כשמה יבמות דף ס"א:
שם במהרש"א ד"ה יש טועים דקשה להו וכו' וקשה לי דילמא לכך פטור מקרבן הואיל ופטור מתשלומין פטור נמי מקרבן כמ"ש תוס' ד"ה וי"א דבמקום שאין קרן אין חומש וקרבן ועיי' במהרש"א ד"ה ר"נ וריב"א מקשה לרש"י מהא דמצניע אי מיירי בהזיד בחמץ א"כ גם לתירץ רש"י ז"ל הך סברא כיון דפטור מקרן פטור נמי מקרבן ונראה דרש"י מתרץ להך ברייתא דהמצניע אתי' כמונבז ר"פ כלל גדול דמקיש שוגג למזיד ואפילו לא שגג רק בקרבן חייב הרי דגלי קרא דמיתה לא פטרי מקרבן רק יש לפקפק הלא גם מונבז מודה דאם שגג בכרת ובלאו גם כן חייב ע"כ: