אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חולין · דף קג.
תוס' ד"ה מר סבר וא"ת כמאן ס"ל עיין במהרש"א שתמה למה לא הקשה על ר"י ונראה דעל ר"י ליכא להקשות דהיתי אומר דס"ל דהך דרשה כל שדמו מותר ואפ"ה אמר משום דלאברים עומדת דנ"מ אם אכל בשר מהחי מן הטרפה משום שדמו אסור לא נוכל לחייבו דהרי ר"י יליף במה"ח מקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו ושם לא כזכר דמו ואולי תוס' קאי כאן לשיטת רש"י ולא כשיטת הר"י דסובר דלכ"ע לאו לחתיכות בשר עומדת וא"ל מאי נ"מ הא לר"י אינו חייב רק על אחת הואיל דמחד קרא נפקי מ"מ י"ל דנ"מ באוכל במה"ח מן הטרפה והתרו בו משום בשר מחי לחוד ואי לאו לאברים עומדת וה"ה לחתיכת בשר לא הוי מחייב משום במה"ח דבמה"ח ילפינן מבשר בשדה טרפה ושם לא כתב דמו והא דלא נקיט אוכל במה"ח מהטרפה משום דקבעי לומר דחייב ב' ובאוכל במה"ח מהטרפה ליכא לחייבו ב' כיון דמחד קרא נפקי וא"ל מנ"ל זה דלמא טעמי' דר"י משום שדמו אסור ובאמת לא חייב על בשר מהחי מהטרפה משום במה"ח דא"כ למה לא נקט כלישנא דברייתא דאכל אמ"ה מהטמאים אלא מדנקיט טרפה ש"מ דמלבד דרשה כל שדמו אסור יש לחייב בטרפה משום לאברים עומדת וה"ה לחתיכות בשר אבל לרשב"ל שפיר מקשים דל"ל דקאמר משום לאו לאברים עומדת להורת על במה"ח מהטרפה דפטור ג"כ ז"א דהא לר"ל אבר מה"ח ובשר מד"ח אידי ואידי ילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר וק"ל:
עוד הקשה מהרש"א ל"ל כל שבשרו מותר ת"ל דאיסר טומאה קדים ול"נ דאיצטרך באופן שהוא בת אחת כגון שהביא ב' שערות אחר שנולדה הטמאה ואז לדידי' בא איסר טומאה ואיסר אבר כאחד כמ"ש תוס' מס' זבחים דמ"ה ע"ב גם י"ל דמ"ד לאברים עומדת סובר כר"ש דקלוט במעי פרה מותר וכשנולד אסור כדאיתא בפ' בהמה המקשה וא"כ איצטרך כל שבשרו מותר על תולש אבר מקלוט לאחר שנולד דאי משום אין אחע"א הי' חייב דהרי בהדדי קאתי' קמ"ל קרא דאינו חייב משום אמה"ח לפי שאין בשרו מותר גם י"ל דסובר כשמואל במס' נדה דכ"ד ומשכחת בשסועה שיש לה ב' גבין דבמעי אמה שרי וא"כ איסר אבר וטומאה בהדדי קאתי' וגם למ"ד לאו לאברים עומדת איצטרך קרא כגון שחישב לאכלה אבר אבר:
הנה לעיל דף מ' כתבו תוס' ד"ה חייב לא נחת למנינא דא"כ ליתנא ד' כגון שהוא יוה"כ והקשו האחרונים דילמא אתי' כרי"ה דס"ל כמאי דאפכן דאינו חייב רק אחת אמנם זה טעות דע"כ ס"ל להך ברייתא כולל דא"כ למה חייב משום שבת הלא קודם שבת אסור לשחוט לע"א ואח"כ כשקידש היום תו לא לחייב משום שבת ודומה לזה איתא בדף ל"ד ביבמות גבי זר ששימש בשבת דאיסר שבת לא חייל על זרות וע"כ דס"ל להברייתא כולל ושבת הוי כולל מגו דאיתוסף עליו לאסור שאר שחיטות איתסר כמי בשחיטה לע"א וכיון דס"ל כולל כ"ש בת אחת דשבת ויוה"כ בהדדי קאתין גם י"ל דע"כ לא מתוקים כדיה דתוס' הקשו הא אין מתקבל בפנים דק"י אינו דוחה שבת ותירצו הואיל ואם עלו לא ירדו והך ברייתא איירי בעוף מדלא קתני זבח ושמעינן לרי"ה בזבחים דפ"ג דבפסולי עוף אם עלו ירדו אמנם קשה דא"כ איך רצה לאוקי' כרי"ה דס"ל קדשים קלים ממון בעלים:
ועל קושית רש"י דף ק"א ד"ה ואני שמעתי וקשיא לי ולולי דברי רש"י נראה דסוברים כמ"ש הר"ן בחדושיו על הא דמקשים תוס' דהא ר"ע סובר ב"פ כ"ה דאחע"א ומתרץ הר"ן דס"ל לר"ע דשבת ויוה"כ חד שמא ניתהו דבתרווייהו שבתון כתיב וכחד איסורא דמיא וא"כ שפיר פריך רבא דאף רי"ה דפוטר אין הכרע לומר דלא מיחשב בת אחת רק דכחד איסורא דמיא ובזה מיושב נמי מה שמקשים תוס' ד"ה ואיסר כולל על שיטת ר"י דשתי היא למה לי ולסברת הר"ן ניחא דודאי יוה"כ היא איצטרך דחייב משום יוה"כ דה"א דיוה"כ לא חל על שבת וכיון דכתיב יוה"כ היא דחייב משום יוה"כ הא דאינו חייב משום שבת דשבת ויוה"כ חד שמא נינהו דשניהם שבתון כתיב וכחד איסורא דמי' קמ"ל שבת היא דחייב משום שבת ג"כ ובזה נדחה מה שהוכיח שאגות ארי' דאף להפוסקים דאין מצווה על שביתת בהמה ביו"ט מודים דמוזהר ביה"כ דאל"כ למה לי שבת היא נילף מדכתיב יוה"כ היא דחל על שבת דאינו רק כולל כ"ש שבת דחמיר וכולל ג"כ איסר שביתת בהמה ולסברת הר"ן ניחא דה"א דלא מחייב משום שבת דכחד איסורא דמי' (וגם אי נימא דבקרבן אין עונשין מהדין ניחא ג"כ) גם י"ל דאיצטרך שבת היא דאולי סובר כפלימי דאמר במס' ר"ה בזמנו אין מקדשין וא"כ אי איקלע בכה"ג דאז לא מקדשי בי דינא ובכה"ג שבת ויוה"כ איסר בת אחת הוא ומיושב קושי' תוס':
שייך לסוגי' זו בפסחים דף מ"ז תוס' ד"ה ועייל עצי מוקצה תימה לר"י וכו' והקשה אבן העוזר דבמס' מכות דכ"ב פריך וליחשב ומי שבועה שלא אחרוש בין בחול ובבי"ט ומשני דהאי תנא לית לי' כולל וא"כ בהאי ברייתא נמי קשה ליחשב שבועה שלא אבשל בחול ובי"ט וע"כ דלית לי' להאי תנא כולל וע"כ ליכא לחייב משום ג"ה של נבלה כיון דלית לי' להך ברייתא כולל אבל משום בב"ח מחייב דבב"ח מקרי מוסיף דהוא אסור בהנאה לרש"י ולתוס' הוי איסר חמור ע"ש והנה י"ל דתוס' מקשים לשיטת לוי דס"ל במס' מעילה דט"ו דנבלה חל על איסר טומאה אף דבעלמא אין אחע"א מ"מ שאני נבלה הואיל דגלי רחמנא דחל על חלב חל נמי על איסר אחר וא"כ שפיר מקשים תוס' אף דהך ברייתא לית לי כולל מ"מ שאני נבלה הואיל דחל על חלב חל נמי על ג"ה גם י"ל דתוס' מקשים לרשב"ל דס"ל במס' שבועות דכ"ד דכי אמרינן כולל באיסר הבא מעליו ולא באיסר הבא ע"י עצמו וא"כ נהי דלא מצי למיחשב שבועה שלא אבשל בחול ובי"ט היינו משום דאיסר הבא ע"י עצמו אבל ג"ה של נבלה הוא איסר הבא מאליו אמנם אם קושי' תוס' הוא רק ללוי או לר"ל מאי קושי' דילמא לוי ור"ל סוברים כר' ירמיה במס' יומא דל"ו דמוקי פלוגתא דר"ע ורי"ה אי לאו דנבלה הוא לאו מעלי' ורי"ה סובר דעל נבלה אין לוקין דהוא ניתק לעשה וא"כ דילמא הך ברייתא אתי' כרי"ה ולא מצי למיחשב נבלה כיון דאין לוקין עליו ע"כ כראה בכוונת תוס' דקשה להו דאף אי הך ברייתא לית לי' כולל מ"מ קשה ליחשב נמי שבועה שלא אוכל חצי שיעור בב"ח ולא שייך אין אחע"א דהרי כי אכל כ"ש חייב משום שבועה ואיסר גיד ובב"ח לא מחייב עד דאכל כזית והך ברייתא לא מתוקמי' כר"ש דכ"ש למכות דהא הך ברייתא ס"ל יש בגידן בנ"ט ושמעינן לר"ש דאין בבנ"ט לכן היה כראה לתוס' דלכך לא חשיב שביעה שלא אבשל בחול וביו"ט דהואיל ואיתא בשאלה לא קתני וכן משני שם במכות מעיקרא ואף דמסיק הש"ס עייל עצי הקדש והרי הקדש הוא מידי דאיתא בשאלה גם זה לא קסה דבמסכת ביצה מוקי הש"ס הך ברייתא כב"ש דלא ס"ל מתוך וב"ש ס"ל במסכת נזיר ד"ט דאין שאלה להקדש וק"ל ועיין בחדושי למס' פסחים בד' מ"ז: