אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חולין · דף קב:
אבל ציפור טהורה בחיי' בכ"ש במתתה בכזית ופרש"י אבל בלאו דנבלה ליכא לחיובי משום ברי' דכשנבראת לא היתה עלי' שם נבלה וכו' וכן הובא בש"ע סי' ק וקשה לי דבמסכת שבועות דף כ"א איתא היכן מצינו בכ"ש שהוא חייב ופריך והרי נמלה ומשני דהוא ברי' והרי מפרש ומשני מפרש נמי כברי' דמי' פרש"י שם דזיל בתר טעמא דבשאר איסורים ם מחייב אברי' בכ"ש משום דחשיבה מפרש נמי חשיב ולדעת רש"י קשה למה במפרש יתחייב כ"ש משום דחשיבא הלא לא נאמר מתחילת ברייתו והיכא דלא נאסר מתחילת ברייתו אף בשאר אסורים לא חשיב ברי' כמו נבלה עוד קשה לי מדברי תוס' מסכת פסחים דף ל"ו ד"ה האוכל אפי' נתנבלה ביה"כ לא חייל עלה איסר יוה"כ משום דאיסר שאינה זבוח הוי בה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מנה וא"כ קשה למה צא יהיה נבלת עוף טהור בריה דהא איסר ש"ז אית בי' מתחילת ברייתו ועדיין לא פקע ועל שיטת רש"י בכאן לא קשה דכאן מיירי לענין מלקות ואיסר ש"ז אינו רק עשה אבל על הש"ע קשה דמיירי לענין ביטל ע"כ נ"ל קושית תוס' דפסחים דתוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה איסר כתבו דאף דא"ל לר"ש איסר ב"א מ"מ אם בא על אשת אח והיא אחות אשתו אף דבאו בהדדי מ"מ אים חייב רק משום אשת אח דאיסר אחות אשה קיל דיש היתר לאיסורה לאחר מיתת אשתו א"כ י"ל דלכך לא חל יוה"כ על נבלה אף דבאו בב"א מ"מ קיל יוה"כ הואיל דיש היתר לאיסורו לאחר יוה"כ ובזה יש לישב דעת הר"ם הובא בהרא"ש מסכת יומא בשמעתין דמי שאחזו בולמס דמביא ראי' דמותר לשחוט בי"ט דידחה ל"ת ועשה והרי מוטב שיאכל נבלה דאין רק ל"ת לחוד והקשה מ"ו ב"ה נב"י דהא נבלה איכא ג"כ ל"ת ועשה כמ"ש תוס' כאן ולהנ"ל י"ל דהרם מתרץ קושית תוס' כמ"ש [ולי העני נראה לחלק דגבי יוה"כ לא חשוב היתר לאיסורו דיוה"כ יבוא בע"כ מעצמו לשנה הבאה ולא דמי לאחות אשתו ויש לדון דהא חמץ בפסח לא חשיב דשיל"מ לשיטת הר"ן שפי' כל שעה משום דחוזר לאיסירו בשנה הבאה והחולקין סברו מ"מ לאחר הפסח מיד יהיה מותר וא"כ שפיר מקרי חמץ דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסר תאכל בהיתר אבל מ"מ הסברא קיים בעולם שמה שחוזר לאיסור מעצמו לא חשיב קל נגד שאר אסורין נכדו מנחם דייטש]. ועיין באהל דוד יבמות דף ל"ג ע"א ד"ה תוס' ד"ה באיסור: