אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חולין · דף מ.
אמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז מזה הסוגי' יש לסייע להרמב"ם דפסק בפלוגתא דרב ושמואל במסכת שבת דף ע"ה כשמואל דשוחט חייב משום נטילת נשמה והקשה הל"מ למה לא פסק כרב דחייב אף משום צובע ונראה דהתוס' ד"ה לפני הוכיחו דע"כ לפני ע"ז לאו דוקא דאל"ם מאי פריך מהברייתא דהשוחט בשבת דלמא התם שלא בפני ע"ז ומקשים דהנה תוס' ד"ה השוחט כתבו דלא נחית למנינא דאל"כ ליתנא ארבעה וכו' וא"כ אי נימא דהברייתא מיירי שלא בפני ע"ז וא"כ א"י לאסור א"כ מאי אשמעינן דחייב בשבת דלא הוי מקלקל תיפק לי' דתיקן להתירו באכילה אץ י"ל דכוונת תוס' דלא שייך לומר אלא מאי דהא אי נימא אין אדם אוסר נמי קשה מאי אשמעינן דחייב משום שבת הא אינו יוכל לאסור כלל כיון דאינו שלו וא"ל דהיא גופי קמ"ל דא"א אוס דש"ש ז"א דמוכח ממילא מדחייב משום ש"ת כיון ששחט פורתא אסרה ולא לחייב משום ש"ח אע"כ א"א אוסר דש"ש וא"כ מאי אשמעינן בחייובא דשבת אע"כ דקתני לה אע"ג דליכא חידוש והא דלא קתני ד' כגון שהיה יוה"כ י"ל דהברייתא אתי כריה"ג דסובר לקמן ב"פ ג"ה בשבת ויוה"כ לא מחייב אלא חדא וא"כ מאי הקשה ר"נ על ר"ה די"ל דמיירי שלא בפני ע"ז וא"כ שפיר כתבו תוס' אך קושי' הנ"ל בק"ע וא"ל לטעמך ז"א דבשלמה על ר"נ לא קשה מידי מאי אשמינן שחייב משום שבת דהנה לכאורה קשה על רב דאמר שוחט חייב משום צובע ומשום נ"נ למה לא קתני ד' חטאת וע"כ צ"ל אליבא דרב דלא נחית למנינא וא"כ הכא קאי הקושי' לר"ה דהוא תלמיד דרב ובודאי סבר כוותי ואכ"ק למה לא קתני דחייב נמי משום צובע וע"כ צ"ל דלא נחית למנינא ואכ"ק כמי מאי אשמעינן דחייב משום שבת דהא שלא בפני ע"ז א"י לאסור אע"כ דאיירי בפני ע"ז אבל ר"נ י"ל דסובר כשמואל וסובר נמי כריה"ג לקמן א"כ שפיר י"ל דלח אשמינן שום חידוש רק נחית למנינא וא"כ מוכח מכאן דר"כ ובר כשמואל דאל"כ קשה קושית תוס' מאי מקשה על ר"ה דלמא הברייתא מיירי שלא בפני ע"ז לכך פסק הרמב"ם כשמואל וק"ל: