אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חגיגה · דף כג:
על אפר חטאת שנגע טמא וכתב הט"א הא דנקטי הכא טמא ולא נקט טבול יום כדנקט בעדות של ר"ע משום דטבול יום כשר בפרה יעויי"ש עיין יומא דף ג' ע"ב תוס' ד"ה ריב"ב שכתבו הא דט"י כשר בפרה ה"מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום וכו' שהוא דאורייתא דמ"מ רבנן גזור ועיין תוס' יו"ט מס' פרה פ"ג משנה שהביא ג"כ דברי תוס' ואולי דעת הגאון המחבר דנהי דבט"י מטומאה שהוא טמא מדאורייתא פסל מיהת מדרבנן גבי פרה כמ"ש תוס' שם ביומא מ"מ גבי אפר פרה לא גזרו הואיל דאפר פרה מד"ת לא מקבל טומאה ולכך לא נקט טבול יום:
הנה מה דאמרינן דכלי מצרף מה שבתוכו יליף ר' חנין ב"א מפסוק דכף אחת והנה כתב רש"י דפסוק זה גבי קדש כתב ולא ילפינן אפר פרה מינה והקשה הט"א למה גבי חבת קודש דמכשיר דמרבינן מהבשר דג"כ כתיב גבי קודש ואפ"ה ילפינן אפר פרה יעויי"ש עיין מסכת ב"ק דף ע"ב ע"א בתוס' ד"ה פרה כתבו אף דקדשי בדק הבית היא מ"מ שייך חבת הקודש כיון דחטאת קריי' רחמנא אבל קשה לי דהרי לר"ש קיימי שם במנחות ותוס' דמסכת חולין דף י"א ד"ה חטאת כתבו לחד תירץ דר"ש לית ליה חטאת קריי' רחמנא וטריפה דפוסל נפקא מתמימה וצ"ע:
סוף חגיגה כלי עץ העשוי לנחת הוא הראב"ד בהשגת פ"ג מהל' כלים מפרש דלא אמרו כלי עץ העשוי לנחת אלא גבי שלקן ומנורה דמקדש וכו' ומקשה הט"א דהרי אמרינן במגילה דף כ"ו גבי בה"כ דהוי פתיחא להאי אינדרונא ואמר רבא דלו תיבותא דהוי כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה יעויי"ש וי"ל דהראב"ד לא השיג רק על מ"ש הרמב"ם דאינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן ועל זה אינו ראי' מהאי דמגילה דאף דמקבל טומאה מדרבנן מ"מ חוצץ בפני הטומאה כמבואר במשנה למלך פי"ג מהל' טומאת המת והביא ראי' מתוס' פרק לא יחפור דף כ' ע"ש, וגם אולי האי תיבותא החזיק ארבעים סאה בלח דאז מודה ראב"ד והראב"ד לא השיג רק על מה שפסק הרמב"ם דכלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל רק דבר מועט אינו מקבל טומאה וע"ז כתב הראב"ד דמן מנורה ושלחן אין ראי' כיון דאיכא איסורא בטלטול ועיין בב"ב דף כ' תוס' ד"ה היא:
באבני שהם למסכת חגיגה בדף יו"ד הקשה הט"א על הא דאיתא במתני' יש חורש תלם אחת והקשה בגמ' ולחשוב כמי כגון דאמרי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט והקשו התוס' הא ליתא בלאו והן ותירצו וכו' וכתב הט"א דלא היו צריכין לתרץ דלענין מלקות לא בעי לאו והן יעויי"ש וראיתי בשם הרב מהר"ד סקאהל דכוונת התוס' הוא לפי מה שכתבו התוס' במסכת יבמות פד"א דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר דקל על חמיר אפילו בכולל לא חל וא"כ מאי הקשה הש"ס וליחשב שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט הא שבועה הוא קל דהוא איסור הבא על ידי עצמו, וצ"ל דשבועה מקרי חמור הואיל וחייב קרבן וא"כ שפיר הקשו התוס' הא ליתא בלאו והן ואינו חייב קרבן ושוב ממילא ליכא אפילו לאו כיון דהוא קל על חמור ואינו חל אפילו ע"י כולל רק יש לדקדק דמצינו קילא גבי שבועה דישנו בשאלה: