אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חגיגה · דף כג.
לא ישא אדם מי חטאת וכו' כתב הט"א צריך טעם כיון דאפר פרה אינו אוכל אלא אפר בעלמא אמאי מקבל טומאה והעלה משום חבת הקדש יעויי"ש. והנה בתשובת הרשב"א סימן כ"א הביא דעת הרב ר' יוסף הלוי שמפרש דפרה מטמא טומאת אוכלין אפילו אחר שריפתה והקשה הרשב"א דמי גרע מבשר חולין שנשרף והיה לאפר דשוב אינו מטמא ושמא סובר דחיבת הקדש מכשירו לשוויא כאוכל וליתא דהאי משוי אוכלא לאו אוכל ממש שמטמא טומאת אוכלין אלא דמקבל טומאה אע"ג דלאו בני אכילה נינהו ותדע דאמרינן במנחות דף ק"ב לר"ש פרה אמאי מטמא טומאת אוכלין עפרא בעלמא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי ומשני דחבת הקודש מכשרתן אלמא פשיטא דפרה אינה מטמא טומאת אוכלין לאחר שריפתה דאפי' קודם שריפתה הוי קשה היכא מטמא טומאת אוכלין משום דכל העומד לשרוף וכו' ובהא הוא דמהני חבת קודש דאע"ג דעומד לשרוף כשרוף דמי הכי משום חבת הקודש לא אמרינן עכ"ל הרי דגם הרשב"א סובר דלאחר שנעשה אפר שוב ליתא חבת הקודש וכמו"ש תוס' ג"כ בפסחים דף י"ט שאפר פרה הוא חיל. אבל מ"מ יש להליץ בעד הרב ר' יוסף הלוי דאיהו סובר דלא כדעת התוס' רק כמ"ש הטורי אבן דממעילה לחוד מיעט רחמנא אבל לשאר דברים דינו דקדשו וא"כ המקשה במנחות לר"ש פרה אמאי מטמא הא עפרא בעלמא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי ולא ידע מחיבת הקודש שפיר הקשה דעפרא בעלמא הוא אבל בתר דמתרץ חבת הקודש מכשרתן ממילא גם אפר של פרה ג"כ מטמא משום חבת הקודש: