אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
גיטין · דף כז.
תוס' ד"ה הא אמר תנו וא"ת אמאי לא פריך אהך מתני' ליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' כדפריך אברייתא דלקמן בפ"ק דב"מ ונ"ל דהר"ן כתב על האי דאיתא אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא קאמר בהדי' אלא לר"י משום דאיכא דאפיך להו והנה כתבו כל המחברים דגבי גט אשה לא שייך עדיו בחתומים זכין לו משום דגט חוב הוא לה אמנם איתא בפוסקים דלפעמים משכחת גט שהוא זכות כגון שזינתה תחת בעלה דאז אינה זכתה בשום דבר משל בעלה דאין לה מזונת ושום תנאי כתובה ואדרבה זכות הוא לה שמתירה אכ"ע וא"כ מיושב קושית התוס' דאמתני' לא רצה להקשות וליחש כי אולי ר"ל הוא דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ורשב"ל אפשר שסובר עדיו בחתומין זכין וא"כ י"ל דמתני' איירי באשה שזינתה תחת בעלה דאז זכות הוא לה ושפיר טרפה משעת כתיבה משא"כ על ברייתא דמצא גט אשה שפיר מקשה דליכא לאוקמי בזונה דא"כ באין הבעל מודה למה לא יחזור לבעל דרש"י כתב הטעם משום כשתבעה הכתובה יאמר פרעתיך הלא זונה לית לה כתובה כלל אבל ר"י כתבו תוס' במסכת ב"מ דאמוראי נינהו אליבא דר"י ואיכא דסברי דל"ל לר"י עדים בחתומין זכין לו ועיין לעיל בסוגי' דשמא יחפה וק"ל:
גם י"ל קושית התוס' שם דמ"ד יש לבעל פירות עד נתינה אפשר דסובר כר"ז דקאמר לקמן דכ"ז מי אמר תנו נותנין לזמן מרובה דילמא כדקי"ל לאלתר ובנמצא לאלתר לא שייך לאקשויי' הכי דדילמא ביום שנכתוב איירי וכ"כ תוס' ורבה דאמר דהא דאמר תנו מדדיק כמלך דמיירי לזמן מרובה מצינו לומר דרבה סובר דאין לבעל פירות משעת כתיבה ושפיר קטרפה אמנם מצאתי סתירה לזה דהרי"ף מביא בשם איכא מבר בותא דסוברים דהא אם יש לבעל פירות משעת כתיבה או נתינה תלי בפלוגתי אם מונין משעת כתיבה וא"כ איך א"ל דרבה סובר משעה שנתן עיניו לגרשה הלא כל מילי דמר עביד כרב ורב סובר משעת כנתינה בע"כ סובר דיש לבעל פירות עד נתינה ועיין לעיל בסוגי' דשמא יחפה וק"ל: