אור ברסלב
אגרא דכלה ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך › ביאורי תרגום ירושלמי

אגרא דכלה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב

ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך · ביאורי תרגום ירושלמי

ביאורי תרגום יונתן

פרק א

פסוק א

בחוכמא ברא ד' מפר ג"כ דנקרא ראשית היינו חכמה דאשכן בכתוב ראשית חכמה ועמ"ש בתרגום יונתן:

פרק ב

פסוק ב

וארעא הות תהייא ובהייא וצדו מן בני אנשא וריקניאא מכל בעיר ורוח דרחמין מן קדם ה' הות מנשבא על אפי מיא וארעא הות תהיא וכו' וצד"ו מן בני אנשא משמע מלשונו מדקאמר וצד"ו שאין זה פירוש לתהו ובהו רק הוא ענין אחר הוספה לדברי המקרא או ע"ד בדברי המקרא והביא מקודם תהו ובהו כפשוטו ואח"כ וצדו היינו דרך דרך דרוש המקובל וכן דרך התרגומים בכמה מקומו' לדרוש ב' פירושים עיין ברש"י פ' ויחי:

פרק ה

פסוק ד

ובהון בשניא הוה מוליד בנין ובנן הוסיף ביאור כי היכי דלא לישתמע שאחר הח' מאות הוליד:

פרק ח

פסוק א

בירושלמי ודכיר ברחמי טבא דאית עמיה. נ"ל שהוא גם כן בא לתרץ למה זכר אלקים שהוא הדין, לזה פירש דתיבת אש"ר את"ו שבפסוק קאי אדלעיל, וזה שיעור הכתוב (בראשית ח א) ויזכר אלקים את נח וכו', מה זכר אש"ר את"ו, ר"ל זכר את הרחמים אשר גנוז אתו גם בעת הדין, כי השם הוא האלקים, ובמה זכר בתב"ה, והבן:

פרק יב

פסוק ב

אמני יתך לאומה רבא ואברך יתך ואתק"ף. תיבת ואתק"ף אין לו ביאור. והנראה שצ"ל ואתקף:

ויהוי אברם לברכ"ן סגיי"ן. מפרש שוב והיה ברכה (בראשית יב ב), לפי פירושו שפירש על ואגדלה את שמך, ואתק"ף, ר"ל שאחזק את שמך, והיה ברכה ויהיה שמך לברכן סגיין, ר"ל שיתוסף בשמך הה' שהוא מקור הברכה, נ"ל והבן:

פסוק ג

ואברך מא"ן דיברך יתך, ומ"ן דלייט יתך יהו"י ליט. המתרגם הלז בברכה כתב מא"ן, ובקללה מ"ן. וגם בקללה תירגם יהוי ליט, משמע מעצמו והלא דבר הוא. אך הוא דקשיא ליה למה בברכה הקדים ברכת הש"י למברכים, ובקללה להיפך (בראשית יב ג). על כן אמר כי מדה טובה מרובה, ומיד שיעלה על לב אדם לברך אפילו קודם שיברך, יברכו (הקב"ה) הש"י, על כן תירגם מא"ן, ר"ל מי שהוא מוכן רק לברכה, אפילו עדיין לא יברך. אבל בקללה, עד שיקלל לא יקללו הש"י, על כן ומ"ן דיקלל, ר"ל כשיקלל תיכף יקולל אבל לא קודם, ועיין בפי' על המקרא. ועוד הוקשה לו תיבת אא"ר, הוה ליה למימר אקלל. על כן פירש יהוי ליט, כי מאת הש"י לא תצא הרעות, רק ממילא יהיה בכלל ארור, כיון שלא חפץ בברכה, הבן הענין: ויתברכון בזכות"ך. עיין בפירושנו לאונקלוס: עוד מעין הנ"ל. דר"ל שבאמת מאת הש"י לא תצא הרעות, רק הקללה תמשך לו ממילא, מחמת שקלל את אהבו ויאהב קללה ותבואהו. ולזה אמר מקודם ומקלל"ך ואחר כך אא"ר, ושיעור הכתוב הוא כך, ומקלל"ך במ"ם מ"ן, ר"ל מן קללך שהוא מקללך אא"ר אותו, על כן תירגם ומ"ן דליי"ט לך יהו"י ליט, והבן:

פסוק ו

משר"י חזוז"א. אין לי לפרש כעת רק כמו שפירש המתורגמן, שחזוז"א הוא תרגו"ם פנוי, ואיני יודע השורש. ואם הוא כן כוונתו כיונתן, שהיה מקום פנוי להורות לשם דרכי השם, וכעת איני יודע: ירושלמי עד דן דקסריון. איני יודע אם הוא מקום "בקסריון, מנין לו שהוא "הדן דקסריון דייקא. והנ"ל דכוונתו דהפסוק משמיענו בזה שלא יהיה נקמה גדולה בכל מלכי העולם כזו, שהם קיפלו כל העולם עד שיבוא העת שידון הש"י את הקסריון, ונקבצו כולם אל עמק יהושפט (יואל ד ב):

תוכן העניינים

אגרא דכלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה