אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן לד
מניקה שעברו עליה י"ח חודש משנולד הולד ושב בעלה מצבא המלחמה שהלכו בקרב אחר שהוגד עליו שמת במלחמה והנה במשך שנה תמימה שנשתהא בעלה לא חששה ליבדק עצמה כל עת היותה גלמודה מבעלה ונשאלתי אם טהורה היא לבעלה והנה מצד שלא שמה לבה ליבדק עצמה כל העת ההוא אין לחוש לענ"ד כיון שהיא מניקה בתוך כ"ד חודש ללידתה שהיא בחזקת מסולקת דמי'. אך מה שעלה ספק בלבי מכיון שבעלה ירד במלחמה ועתה שב לביתו בשלום שמא מחמת חימוד חדוה ראתה טפת דם כחרדל כי היכא דחשו חז"ל בתבעוה לינשא ונתפייסה אפי' במעוברת ומניקה במחזיר גרושתו וזקנה וקטנה. עי' שו"ת גבעת שאול (סי' ס"ה) משום דמחמת חימוד מחזקינן לה כרואה ודאית ולא מהני' לה אפי' בדיקה ה"נ מחמת חימוד חדוה שיצא בעלה מסכנת מות יש לחוש ולהחזיקה ברואה דם [וכ"כ מסתפק אני בהולכי מדברות ויורדי ימים וחולה שהגיע לשערי מות ונתרפא] ומסתברא לי שי"ל דמחמת רוב שמחה שיצא בעלה יש מסכנת מות לחיים עלולה לראות כמו שעלולה לראות מחמת חימוד דתבעוה לינשא גם במחזיר גרושתו ובזינתה ונתעברה ונתרצה לישאנה וה"נ חיישינן ומחזקינן לה לרואה דם אע"ג דקיימא בימי מניקתה:
ויש להעיר בעובדא דאורי' החתי (בשמואל ב' יא) שחזר ממלחמת רבה ואמר לו המלך דוד ע"ה רד לביתך וחזר וא"ל הלוא מדרך אתה בא וגו' והא לפמש"כ היה צריך לפרוש הימנה עד שתשב ז' נקיים:
איברא דעל גוף המעשה שהיה יש להעיר דהי"ל להצריכה ז"ל אע"ג שעתה זה התקדשה מטומאתה אמנם לפמ"ש הה"מ הובא בט"ז (סי' קצב ס"ק א) ניחא שי"ל שלא נגזרה עוד בימיהם [והט"ז הו"ל להרגיש שיש להקשות גם מעובדות הללו כמו שהקשו מתמר ורות]:
ואולם התי' השני של הט"ז לא יעלה לתרוצי הנהו עובדי:
ואיברא שעל דעת הה"מ הוה ק"ל דאע"ג דשלא בהרגשה טהורה מן התורה כל זה רק בידוע שלא הרגישה אבל הכא מחמת חימוד ורוב חדוה י"ל דארגשה ולאו אדעתה כי היכא דחיישי' להרגשת עד ושמש ובאיסור נדה דכרת גם לרמב"ם ז"ל ספקא דאורייתא מה"ת לחומרא כמ"ש המחברי' ז"ל ומסתברא לי שחיוב ז"נ בשביל חימוד הוא מה"ת דלא כדברי הה"מ. גם על התי' הב' של הט"ז עמד בס' חו"ד ודחאו. ואיברא שעפ"ד החו"ד ל"ק ממעשה שהי'. אכן בחי' למס' סוטה מתחלה כוונתי לדברי החו"ד מסברא דנפשאי ושוב דחיתי דבריו ז"ל דק"ל ביומא (דף יח:) ברב ור"נ דהוו מכרזי מאן הוה ליומא דפריך הש"ס דהא תבעוה לינשא צריכה ז"נ ומאי פריך והא י"ל כיון שהכריזו דליומא הוא ליכא חימוד נישואין כי אם דביאה בעלמא שאין חימוד הקידושין והכנסת חופה גורמים הראיי' רק החימוד שתנשא ותשב תחת בעלה כעין יבמות (דף קיח:) גורם הראיי' וכיון שהיו יודעים דלא הוה אלא ליומא ליכא חימוד נישואין וחימוד ביאה אין גורם הראיי' וכדמוכח מהכא:
והנלע"ד ליישב דלעולם חימוד ביאה בלא נישואין גורם ראיי' ומקשה הש"ס שפיר אדרב ור"נ. והכא י"ל דלעולם משהוגד לתמר שחמי' עולה יהבה דעתה להבעל לו וספרה ז"נ מחשש חימוד אולם יהודה שחשבה לזונה גמורה לא הי"ל לחוש שנטמאה ע"י חימוד דבזונה גמורה ליכא תו חימוד ביאה בעלמא רק חימוד נישואין גמורים יכולים לגרום לה ראיית דמים ומה דנקיט תבעוה לינשא ולא נקיט תבעוה להבעל י"ל דלשון צניעות נקיט ובעובדא דרות שהרגיש הט"ז נמי יש לדחוק שאותה הצדיקת לא נכנסה ח"ו למטה ע"ד לבוא לידי ביאה דהא עכ"פ היה בזה ביאה שלא בקידושין כיון שלא היה בה מצות יבום של תורה רק ענין גאולה של קרובים וצריכה קידושין בפני עדים אלא שנכנסה למטתו ע"ד לעורר אותו שיחמול עליה ויבוא לגאול אותה אח"כ בקידושין וסמכה עצמה שאותו צדיק לא יבוא עלי':
ואמנם במעשה שהיה מצינו לתרוצי דאע"ג דגם בזנות יש לחוש ודבכל ביאה שייכא חימוד כמ"ש בזה. מ"מ כיון שהיה באונס ליכא חמדה ונהי דמצינו בכתובות (דף נא:) דאחר דאלבשה יצר אפשר שתתרצה ויש לחוש שתראה בשעת תשמיש מחמת חימוד מצינו לומר דאע"ג דאפשר שתתרצה מ"מ לחימוד כל כך ליכא למיחש:
ואע"ג דקאמר רבא שם שאפי' אמרה אלמלא נזקק לה שוכרתו אמרינן יצר אלבשה דמשמע שגם בשעת תשמיש דאונס אפשר שתחמוד הרבה מ"מ שייך באונס התי' הב' של הט"ז דעל זמן מועט כזה אין לחוש שתראה מחמת חימוד:
וביישוב דברינו ממעשה דאורי' אפשר לומר דכששב אורי' עדיין לא התחילו להלחם ולא נכנס אורי' עוד בסכנת מות דעד אחר ששב לביתו לא נאמר כי אם וישחיתו את ארץ בני עמון ויצורו על רבה וכיון ששב לביתו בטרם שערכו העמונים מלחמה נגדם לא הי' מקום לחוש עלי' לחימוד ושפיר א"ל המלך דוד ע"ה רד לביתך:
גם י"ל שבמלחמות ישראל היו בטוחים להוושע בה' בהיות הארון הולך לפניהם וכל הירא מעבירית שבידו היה חוזר לביתו ע"פ אזהרת הכהן משוח מלחמה במצות התוה"ק ולא היה כל כך בסכנת מות שיגרום חמדה בשובו לשלום מן המלחמה:
ודע דלשיטת הר"ת בתוס' כתובו' (דף ט:) ד"ה כל היוצא שהיו גירושין גמורים בלאו דברינו קשיא הא מחזיר גרושתו צריכה לישב ז"נ. והוה בעי' לומר דלר"ת ז"ל חיוב ז"נ שמחמת חימוד דרבנן הוא דלא כמו שכתבתי ולא נתקנה עוד בימיהם:
איברא דלשיטת הר"ת ז"ל בלא"ה קשיא מה שא"ל רד לביתך בלא קידושין שניים שיקדשנה עתה אחר שגירשה כבר גירושין גמורים ועיין רמב"ם ריש הל' אישות בענין איסור פלגש להדיוט מיהו לקושיא זו י"ל דמה שירדה אחריו משאת המלך היינו כדי שיקדשנה בפני נושאי המשאת במשאת זו:
ובנ"ד שכבר אמרו לה שנשמע שמת בעלה אע"ג שלא היה כי אם קול הברה מסתברא לי דודאי יש לחוש לחימוד שע"י רוב חדוה בראותה אישה עומד חי לפניה מטעם חימוד טב למיתב ט"ד שכ' החו"ד:
ויש להעיר באדר"נ (פ"ח) לטבילה של ריבה זו במה חשדתוה א"ל שכל אותם הימים שהיתה שרוי' בין הנכרים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר ועי' שו"ת הרדב"ז (חלק ג' סי' תטו) בשם הריב"א שלמד מכאן שכל בעל תשובה צריך טבילה ולמה לא אמרו שמחשש חדות חימוד שנפדית מיד שוביה ראתה דם ואין לומר משום דריבה קטנה הואי דהא לענין חשש חימוד אין חילוק בין גדולה לקטנה כמבואר בגמ' נדה (דף סו):