אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק יורה דעה › סימן לא

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן לא

סימן ל

ראובן ושמעון היו שותפים בבית והיו חייבים ללוי על ריוח בצד ה"ע כתיקון מור"מ ראובן ט' מאות רו"כ ושמעון ה' מאות וביקש לוי לגבות מהם אשר נשה בהם והמה נצרכו למעות עוד זולת המעות אשר היו חייבים מכבר והתפשרו שיוסיף לוי להלות עוד שש מאות רו"כ עד תשלום ב' אלפים רו"כ ויבטיחו לו דמיו במה שיכתבו שטר בערכאות שמוכרים ללוי את ביתם בעד שני אלפים חמש מאות רו"כ ע"פ זכות החזרת הקניי' בכלות שלש שנים ושבאם לא יחזרו לקנות הבית מלוי בכלות ג' שנים ישלים הוא להם החמש מאות רו"כ שנשארו והשוו ביניהם שהם יתנו ללוי מדי שנה בשנה שלש מאות רו"כ בעד שכירת הבית לרווחים מן הב' אלפים רו"כ. אמנם בשעת מעשה לא נתן לוי להם כל השש מאות רו"כ רק נשאר חייב להם לפי שעה ע"ה רו"כ וחשבם אחר זה לרווחים לשכרו מהבית על רבע שנה גם מעות בעין נתנו לו אח"כ מ"ה רו"כ. ושוב מכר שמעון זכותו לראובן ונסתלק משותפות הבית וראובן לבד נשאר בעל הזכות של החזרת הקני' ושוכר הבית וברבות הימים העמיד ראובן שט"ח ע"ש לוי על שכר הבית משנה שלמה על סך ש' רו"כ וריוח ע"פ ה"ע [ולפי דברי לוי הניח אז לפני ראובן את הג' מאות רו"כ שהעמיד לו שט"ח עליהם במזומנים על השלחן בבית לוי וראובן כשהעמיד לו השט"ח השאירם לו לפירעון על שכר הבית משנה] באופן שבכלות הג' שנים היו מגיעים ללוי משכר הבית זול השט"ח על ש' רו"כ עוד ת"פ רו"כ וע"כ התחכם ראובן בטרם כלו אותם הג' שנים וכתב בערכאות זכות החזרת קניית על שם גיסו למען אשר לא יוכל לוי לעכב החזרת הקניי' עד שיפרע לו את הת"פ רו"כ המגיעים לו ואת השי"ן רו"כ המגיעים לו ע"פ השטר שהעמיד לו ראובן גם סך שש מאות רו"כ שהי' ראובן חייב ללוי ג"כ ממק"א. לפי שהי' ירא שיוחלט הבית ללוי בשביל שאין בכחו להמציא כל כך מעות לפי שעה. ואחר זה השתדל יהודה לפשר ביניהם שלוי ירחיב הזמן לגיסו של ראובן על החזרת הקניי' עוד לג' שנים ונגד זה יתן ראובן לשכר הג' שנים הנרחבות הבאות לכל שנה במקום ש' רו"כ סך ת"נ רו"כ ושלשים רו"כ גם שכר הבית מן חמשים יום יוותר לוי נגד ראובן וזולת זאת ישלם ראובן ללוי כל המגיע ללוי בעד השט"ח של ראובן עם הריוח העולה מהם ע"פ ה"ע ותקעי כפם זה לזה לקיים כן. ולוי הרחיב בערכאות לגיסו של ראובן זכות החזרת הקניי' של הבית עוד לשלשה שנים וכעת שליי תיבע מראובן שיפרע לו בעד השט"ח ט' מאות רו"כ עם ריוח העיסקא משיב ראובן שאין עליו שים חיוב לית ללוי כי כל אותן המעות הן מעות של רבית כפי מה שנודע לו אח"כ. ואל ישים אשם נפשו ליכנוס באיסור רבית ח"ו ותובע שיחזיר לו לוי השט"ח שיש לו ממנו:

ביו"ד (סי' קעד ס"א) מכר שדה לחברו וא"ל לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל ריבית קצוצה היא. ובש"ך ס"ק א' כתב שלדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוה רק אבק ריבי' ה"ה הכא ולדינא קיי"ל דאין מוציאין את הפירו' ועיין באחרונים ובחו"ד (ס"ק א) ושי"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד (סי' עה) ויש לדון על הע"ה רו"כ שנשארו ביד לוי מתחלת ההלואה גם על השט"ח שבידו מראובן על שי"ן רו"כ גם על השטר ערכאות שהוסיף לו במקום ש' רו"כ סך ת"נ רו"כ לכל שנה על משך ג' שנים חוץ מה שיש לדון בדבר שכירת הבית על הג' שנים הנרחבות לכל שנה ש' רו"כ. אמנם נלע"ד לחקור בדין זה:

א בהיות שלפי דברי ראובן הנה מכירת הבית היה המדובר ביניהם לפנים בעלמא לבטחון החוב ב' אלפים והעיקר הי' הלואה על ט"ו למאה ומסתמא הי' מדובר על צד ה"ע כי ראובן ושמעוו הלוים גם לוי המלוה אינם לוים ומלוה כי אם בצד היתר ובפרט שלפ"ד היו בסך ב' אלפים אלו הלואות ישנות על צה"ע ערך אלף ות' והשאר הוסיף להם הלואה מחדש מסתמא כי היכא שמתחלה הי' בצה"ע ה"נ גם מחדש עשו בצד התיר ולא באיסור דבשלמא אם המכירה הי' באמת רק שעפד"ת היא בטלה י"ל שטעו כולם בדין. משא"כ בנ"ד כיון שמעולם לא הי' שום ענין מכירת הבית באמת רק לפנים בעלמא על בטחון ההלואה פשיטא שלא טעו בזה לקציב ריבית על ההלואה ט"ו למאה לכל שנה אם לא שנדברו ע"צ ה"ע:

ב כיון שבסך ב' אלפים כלולים הלואת אלף ות' הקודמים שהיו בצד היתר [ובל"ס היו ביותר מט"ו למאה] אפי' נימא שלא הי' מדובר מחדש מצד ה"ע והנעשה מחדש אינו עפד"ת מ"מ הצד ה"ע הראשון נמשך עד היום [וממילא אין נפחת מט"ו למאה] ולא מיבעי' לדעת הט"ז (סי' קעז ס"ק ל"א) שסובר כן בפשיטות אלא אפי' להחולקים לקים שהביא הלבושי שרד בליקוטים שבסוף ספרו נלע"ד דדוקא היכא שנשארו המעות ביד המקבל בסתם פליגי על הט"ז. אבל היכא שנשארו ביד המקבל ע"ד שיקבל הניתן חלק בריוח רק שהי' המדובר ביניהם בטעות עפד"ת ומתברר שיש צד איסור בדבריהם אמרי' דמה שנדברו ונעשה מחדש בטעות בדין הוה כמא דליתא ולא נגרע הצד היתר שנעשה מקודם [וחכם א' השיב לי דכיון שקרעו השט"ח הראשונים ושינו קצבת חלק העיסקא נתבטלה העיסקא הראשונה לגמרי. ולענ"ד קריעת השטר כל שאינו בשביל פרעון אי מחילה אינו מגרע זכותי של שטר כלל כדין מי שנקרע שטרו גם שינוי הקצבה אינו מגרע כלל במה שנתחסד עמי להוסיף ליתן בידו מעות ע"ד שיקבל מכולם בזול כפ"מ שיש לו לקבל מן המעות שנתן בתחלה ולעולם כפי זכיתו מן העיסקא הראשונה יש לו לקבל גם עתה. ולענ"ד אין להתעקש כלל ולומר דגם לדעת הט"ז היכא שנשארו המעות ביד המקבל ע"פ מדובר מחדש כשהוא שלא כד"ת ע"פ טעות נימא שעיסקא הראשונה נתבטלה ואין לנותן חלק בריוח כיון שהי' מדובר מחדש ע"פ טעות דפשיטא דלעולם אמרי' טעותא כמאן דליתא הוא] והנה לכ"ע מה שנתן לא מצי להוציא ולכתחלה רשאי המקבל ליתן לנותן אלא דהכרעת הלבושי שרד דכיון דהוה ספיקא דדינא אין להוציא מן המקבל ובנ"ד צ"ע לענ"ד כיון שכבר נתן לו שט"ח על ש' רו"כ וכתב שטר בערכאות על הנשאר ת"נ רו"כ לג' שנים ק"נ רו"כ הוספה לכל שנה אם הב"ד יכולין לכוף הנותן לבטל השטר ערכאות ולפסוק שהשט"ח על הש' רו"כ הוא כפרוע ובפרט בשטר ממרנ"י עיין תקפו כהן (סי' ק"ל) הובא בנה"מ (סו"ס כ"ה אות כד) ופשיטא לי שכשקבלו ק"ס על פשרה שיכולים הב"ד לפשר ביניהם כיון דעכ"פ הוה מידי דספיקא דדינא ואין להם לחוש שנוגעים באיסור ריבית כיון שלכתחלה רשאי המקבל ליתן לנותן ויכולים לכוף על קיום הפשרה בספיקא דדינא ובנ"ד שכבר תקעו כפם זה לזה אחר פשרת יהודה לקיימה שיש להב"ד לחייב את ראובן ליתן ולקיים כפי הת"כ מכיון שרשאי ליתן לכתחלה:

ובפשיטות נלע"ד דנהי דמבואר ביור"ד (סי' רל"ט ס"ו) דאין שבועה חלה לעבור אפי' על איסור ל"ת דרבנן ומה"ט אע"ג שהי' הת"כ בכולל על כל מה שחייב ללוי קרן וריבית דרבנן אין הת"כ חל עלי' כמ"ש הש"ך (ס"ק כ) ממשמעות דברי הר"ן בתשו' (סי' עג) שהובא בב"י דאפי' בכלל בשטר קרן וריבית דרבנן אין השבועה חלה משום דאפי' ע"י כולל לא חיילא שבועה על עבירת ל"ת דרבנן. מ"מ בנ"ד כיון שעתה בשעת הפרעון ליכא שום איסור ריבית דרבנן לפי שאם יוחלט הבית ללוי לא יבוא לידי איסור כלל ממילא חייב עתה לקיים הת"כ ביו"ד (סי' רל"ט ס"ב) ואין זה דומה כלל לנשבע לעבור על ל"ת דרבנן כיון שאפשר שלא יבוא כלל לידי עבירה ובמה שאח"כ יחזור לקנות הבית מלוי לא יעשה הוא שום דבר עבירה ואיסור דרבנן:

ג בהיות ששמעון מכר זכותו לראובן וכעת גם ראובן מכר זכותו בהחזרת הקניי' לגיסו יש לעיין אם חשיב ריבית הבא מיד לוה למלוה דהא כי היכא שאם אינו חוזר לקנותו בכלות הג' שנים ליכא איסור ריבי' כמבואר בשו"ת שמש צדקה (חיור"ד סי' סב) ה"נ בחוזר אחר לקנותו אע"ג שבא מחמת הראשון לא חשיב ריבי' הבא מיד לוה גופו והיכא דעיקרו לא הוה אלא אבק ריבי' אם בכה"ג אסור מדרבנן ומה"ט יש לדון ג"כ על הג' שנים שהרחיב לגיסו של ראובן ואע"ג שבאמת מכירת ראובן לגיסו היה בהערמה להבריח מלוי יש לדון אם אין לומר שעל חוציית מעשיו דנין ואמרי' דעכ"פ אין הריבי' בא מיד הלוה למלוה ועדיף טפי מריבי' שע"י שליח:

ד ומה שראובן רוצה לנכות ללוי גם החצי שעלה לחלקו של שמעון מכח שחזר ולקח הזכיו' משמעון יש לחקור באם ראובן לבדו שכר הבית מלוי נראה דכיון שמתחלה הי' ראובן מחוייב לפרוע ללוי בעד מה שהשכיר לו חלק שמעין ג"כ וממילא חל על ראובן החיוב בכח השט"ח ובכח השטר ערכאו' לפרוע ללוי העולה לחלקו של שמעון ועתה עפ"מ שחזר ולקח הזכיו' משמעון במה יזכה להוציא מלוי ולבטל מה שנתחייב לו מכבר מכח השטרו' דבכה"ג חשיב שטר כגבוי כמש"ל בשם הש"ך בת"כ כיון שמתחלה הי' החיוב ע"פ הדין וע"פ חידוש מעשה שקנה הזכיו' משמעון יביא לבטל השטרו' וחשיב הוצאה מלוי. איברא דאפי' כשמתחלה שכרו שניהם ראובן ושמעון מלוי שלכל אחד נשאר זכותו משכיר' הבית ולא התחיל החיוב עליהם כלל וממילא גם מצד השטרו' שהעמיד ראובן ללוי לא נתחייב ע"פ הדין וכשחזר ולקח השכירו' משמעון מתבטלים השטרו' שהעמיד ראובן ללוי ולא חשיב הוצאה מיד לוי דבכה"ג לא חשיבי השטרות כפרועים כבר מכיון שמעולם לא התחיל שום חיוב על ראובן על דמי השטרו' גם על חלקו של שמעון עכ"ז יש לחקור באם כתב שמעון לראובן שמוכר לו זכותו מחזרת קניי' הבית וזכותו בחלק הת"ק רו"כ המגיעים עוד מלוי כשיוחלט הבית בכלות הג' שנים שבזה נראה דודאי אין ראובן זוכה בזכות חיוב הפירות שהי' לשמעון לנכות לעצמו אלא אפי' כשפירש שמקנה לו גם זכיותיו אלו יש לחקור באיזה צד הקנה אותם לראובן שיהי' קנין נתפס בזה כיון שאין כאן ענין להוציא מלוי או לנכות מהחוב רק לבטל השטרו' שביד לוי מראובן משום דלא חשיבי כגבוי והוו שלא כד"ת ע"פ אבק ריבית דאכתי באיזה צד יהי' נקנה הזכות של שמעון לראובן ואולי נוכל לומר שמטעם מחילה משמעון לראובן יתבטלו השטרו' שביד לוי ויש לעיין עוד:

ה ורגע אדבר דאפי' לפמ"ש הר"ן בתשו' (סי' כט) דאפי' החולקים על רש"י בההיא דחכירי נרשאי דהדר חוכרה מיני' דלרש"י הוה ריבית קצוצה משום שנראים הדברים שלדעת כן נתכונו והמפורשים ז"ל נחלקו עליו דכיון שלא פירשו אינו אלא אבק ריבית ע"כ לא פליגי אלא בסתם אבל בידוע שע"מ כן נעשית המשכונא ה"ז ריבית גמורה שהרי התנה שיתן לו מאתים דינר בכל שנה ודמי משכונתו לבסוף אין לומר דנידון דידן לא דמי להא (דסי' קע"ד ס"א) דכתב הש"ך דלהסוברים משכנתא בלא נכייתא לא הוה רק אבק ריבי' ה"ה הכא לא הוה אלא אבק ריבי' דשאני משכנתא בלא נכייתא דלא נעשה על דעת שיתן לו הממשכן דמים בכל שנה וכמו כן (בסי' קע"ד) הי' מכר באמת אלא שחוזר ומתבטל ע"פ הדין ולא נעשה ע"ד שיתן לו המוכר דמים בכל שנה משא"כ בנ"ד שלא הי' מכר באמת רק הלואה וע"ד שיתנו לו בכל שנה ושנה ש' רו"כ והוה ריבי' קציצה שכבר כתבתי שהדבר ידוע שאם באמת לא נתכונו מעולם על מכירת הבית ורק על הלואה בלבד ומכירת הבית נכתב לבטחון בעלמא בודאי שמו לבם לעשות על צד היתר עיסקא או שנמשכו אחר ההיתר עיסקא שנעשה על מה שהיו חייבים מקודם לזה ואם לא נעשה בשום צד היתר עיסקא פשיטא שהי' ענין מכירת הבית באמת ובתמים בעד סך ב' אלפים ת"ק רו"כ וע"פ תנאי החזרת הקניי' הרי הוא מתבטל ולא הוה ריבי' קצוצה כי אם אבק ריבית:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה