אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן כז
נשאלתי באחד שמתה אמו ולא ידע ממיתתה רק אביו ואחיו נהגו אבילות בעיר הזאת מקום מיתה וקבורה וביום וי"ו לאבילות אביו ואחיו נודע לו ג"כ והתחיל לנהוג אבילות ואח"ז בא אביו אצלו ושהה אצלו זמן מה וחזר לביתו למקום שאר בניו ושאר האבלים אשר היו במקום מיתה והוא נשאר בביתו ונהג אבילותו בפ"ע אם ביום ז' לאבילות גדול הבית יפסיק גם הוא אבלותו אם לא ויש לעיין בדבר הזה ששה חקירות:
א מי שבא אצל גדול הבית ביום וי"ו או קודם יום וי"ו לאבילותו ולא מצא אצלו מנחמים אם מונה עם גדול הבית אם לא מי בעי' מצא מנחמים בכל זיין או רק ביום שביעי בעי' מצא מנחמים:
ב מי שבא אצל גדול הבית ומצאוהו מתאבל בפ"ע ושאר אבלים מתאבלים במקום אחר בפני עצמם אם הוא מונה עמו די"ל נהי דקטן מצטרף בהדי גדול הבית היינו היכא ששאר הקטנים שמתאבלים במקום הזה מתאבלי' ג"כ עם הגדול הבית ובהכי חשיבא אבילות דידהו לצרף את זה הקטן עמהם וכן היכא דליכא כי אם גדול הבית לחוד גרירי הקטנים בתרי' אבל היכא שיש ביניהם אגודות אגודות מקצתם מתאבלים בפ"ע וגדול עם השאר בפ"ע יש לחקור אם חשיבא אבילות דגדול הבית לגרור הבא אצלו עמו:
ג מי שבא אצל גדול הבית וחזר אח"כ למקומו וסוף אבילות נהג בפ"ע אם מפסיק אבילותו בעת שמפסיק גדול הבית ואם גם מה שחזר אח"כ למקומו ומנה בפ"ע נקרא מונה עמהן או בעי' ממש מונה עמהן דהיינו שכל משך האבילות של גדול הבית יהי' הבא אצלו באותו מקו':
ד מי שגדול הבית בא אצלו אם גם זה חשיב כמו בא הקטן אצל גדול הבית או בעי' דוקא שהקטן יבוא אצל הגדול:
ה מי שנודע לו וחל עליו אבילות במקומו ונהג אבילותו ואח"כ בא למקום שאר האבלים ולמקום גדול הבית אם מונה עמהם אם לא די"ל כיון שכבר נודע לו במקומו וחל עליו אבילות של ז' היאך תפקע מיניה במה שבא אח"כ אצל גדול הבית והשאר אבלים:
ו מי בעי' שיבוא לבית וחדר ששם מתאבל גדול הבית ושאר הקרובים או בעי' רק שיהי' באותו העיר אבל אותו בית וחדר לא בעי':
א גרסינן במ"ק (דף כב.) אהא דא"ר שמעון אפי' בא ביום ז' מונה עמהן ארחב"ג כו' א"ר והוא שבא ומצא מנחמים אצלם ומדלא קבעו מימרא דרחב"ג אמילתא דרבנן כמו שקבעו מימרא דר"י והוא שבא ומצא גדול הבית בבית אמילתא דרבנן אף דאפסיק הלכתא כר"ש משמע דהא דרחב"ג דבעי' מצא אצלו מנחמים היינו רק באם בא ביום ז' אבל בשאר הימים אפי' לא מצא מנחמים מונה עמהן וטעמא דדוקא ביום ז' שמקצתו ככולו א"כ דוקא מצא מנחמין אצלו שעסוקין עוד באבילות מונה עמהן אבל לא מצא מנחמים אמרי' שכבר פסק אבילותם ולא שייך תו לומר שימנה זה עמהם כיון שהם כבר פסקו אבילותם וכ"כ הר"ן בטעמא דבעי' מצא מנחמים אצלו וכן מבואר ברש"י במ"ק דהא דבעי' מצא מנחמין קאי על הבא ביום ז' שפי' הא דוהוא שמצא מנחמים אצלו שבא בז' שחרית וכ"ה ברש"י שעל הרי"ף וכן מבואר ברא"ש שכתב דאפי' בא בזיי"ן ממקום קרוב בעוד המנחמים אצל גדול הבית מונה עמהן וכן נראה מדברי הטור ושאר פוסקים רובם ככולם ואף שמדברי הרמב"ם והמחבר (בסי' שעה) אין הכרע וי"ל שכל הימים בעי' מצא מנחמי' אצלו. המעיין יראה דאינו ורק בא ביום ז' בעינן שימצא מנחמין וכ"כ הש"ך ואין דבר זה צריך לפנים ולהאריך בו. ולפ"ז בנ"ד נהי שאביו לבדו הלך אצלו ולא הלכו המנחמין עמו הי' לו למנות עמו דהא ביום ו' הלך אצלו אביו ולא בעינן אז מציאת מנחמים וכמ"ש:
ב לכאורה נראה מסתימת לשון הגמרא מ"ק (דף כא:) בא ממקום קרוב מונה עמהם וכ"ה סתימת לשון כל הפוסקים בא אצלם ומונה עמהם דדוקא היכא שהגדול הבית יש בבית עם שאר האבלים שהם במקום הזה אבל באם בא אצל גדול הבית ושאר האבלים שבמקום הזה לא מצא אצל הגדול מונה לעצמו ותרתי בעינן שיהיה גדול הבית עם הקטנים ולא הגדול לחוד אם באותו מקום נוהגין הקטנים אבלות בפ"ע ולא אם בא אצל הקטני' ולא מצא הגדול אצלם אף שכל הקטנים אשר בעיר הזאת הם בבית זה שהאורח בא אצלם. אמנם לא מצאתי לשום פוסק שהעיר לחלק בזה ונראה דאין כ"כ קפידא בזה ולעולם בתר גדול הבית לחוד אזלינן ולא בדוקא נקטו כל הפוסקי' בא אצלם ומונה עמהם וא"כ בנ"ד י"ל נהי שאביו הלך אצלו ושאר האבלים נשארו ולא באו אצלו מ"מ אם חשבינן ביאת הגדול אצל הקטן כביאת הקטן אצל הגדול אף שאביו לבד הלך הי' לו למנות עמו:
ג מבואר בשו"ת הרשב"א סי' תע"ז והובא בבדק הבית וכ"כ הש"ך דכל היכא שהדין שימנה עמהם אף שאח"כ חזר לביתו קודם כלות האבלות אינו מפסיד והרי זה מפסיק אבלותו בעת שהם מפסיקין דמה שאמרו מונה עמהן לאו שצריך למנות עמהן ממש אלא שהוא כמונה עמהן ואין שום חולק על דין זה וא"כ בנ"ד אף שאביו חזר אח"כ לביתו באם חשבינן ביאת הגדול אצל הקטן כאילו בא הקטן אצל הגדול הרי הקטן מונה עם הגדול ופוסק עמו אבילותו כאחד. אמנם י"ל דהרשב"א אמר למילתיה רק היכא שמתחלה בא אצל הגדול אדעתא שיהי' עמו כל משך האבילות ואח"כ נתן אל לבו לשוב אל ביתו בההוא הני הוא דמונה עמו וטעמא כיון דמעיקרא גריר גדול הבית את הקטן עמו וחל עלי' דקטן אבילות כפי הזמן שיש למשוך עוד אבילות הגדול ושפיר אמרינן אפי' חזר אח"כ לביתו פוסק עם הגדול כאחד כיון דמעיקרא לא חל עלי' אבילות יותר וכפי הזמן שחל עליו בעת סתימת הגולל או בשעה שנודע לו כן יש לנהוג האבילות ולהכי בהלך גדול הבית או קטן לביה"ק וחזר תוך ג' אף שקודם סתימת הגולל לא חל עליו אבילות ואין אבילותו מתחלת עד שיסתום הגולל מ"מ הרי הוא מונה עם שאר האבלים לפי שבשעת סתימת הגולל חל עליו רק אבילות של ה' ימים ותו לא וכן נמי כשנודע לו בבואו אצל גדול לא חל עליו אבילות רק כמשך אבילות של הגדול ומה"ט אפי' חזר אח"כ לביתו מונה עם הגדול ופוסק בשעה שהגדול פוסק [ויש לחקור הקובר מתו בכ"ט באלול או בכ"ח אלול וחל עליו רק אבילות עד ר"ה דהיינו של יום א' או של ב' ימים ואח"כ עברו ב"ד את החודש דלפי הנראה ודאי אינו פוסק עד ר"ה אף שבשעת סתימת הגולל לא חל עליו אבילות רק של יום א' או ב' ימים מיהו י"ל דמעיקרא חל עליו אבלות ספק על ב' או על ג' ימי' וכדומה כפי מה שיש באפשרי להיות עד ר"ה ולחומרא יש ברירה ואמרינן כשנתעברה השנה הוברר הדבר וגם אבילות דרבנן יש ברירה ועוד דהו"ל תולה בדעת ב"ד וצ"ע כעת]. אבל היכא שמתחלה לא בא אצל הגדול אלא להתעכב שעה או שתים ולחזור י"ל דגם הרשב"א מודה שאינו מונה עם הגדול לפי שמתחלה לא גריר הגדול את הקטן עמו כיון שלא היה דעתו של קטן להשאר אצלו וא"כ בנ"ד כיון שמעיקרא בא אביו אצלו רק על זמן קצר יש להסתפק אם מונה עמו כיון שבא אדעתא דלחזור לביתו וחזר וי"ל דה"ה מונה לעצמו:
ד מבואר בשו"ת הרשב"א (סי' תקל"ב) דמה שגדול הבית בא אצל הקטן לא חשיב כאילו בא הקטן אצל הגדול והרי הקטן מונה לעצמו וטעמא דמילתא שלא מצינו אלא שהבא מונה עם הנמצא והנמצא גורר הבא אחריו ולא שהנמצא מונה עם הבא והבא יגרור הנמצא אחריו והגדול מסיים אבילותו והקטן מונה משנודע לו ודברי הרשב"א האלו הביאם בבדק הבית וא"כ בנ"ד שאביו גדול הבית הלך אצל בנו אשר נודע לו ג"כ ממיתת אמו אין הבן מפסיק אבילותו עם אביו כאחד. ואביו מפסיק אבילותו והבן מונה לעצמו אמנם ק"ל דלמה זה להרשב"א טעמא דאין הנמצא מונה עם הבא תיפוק לי' כיון שהגדול הוא במקום שאינו לא מקום קבורה ולא מקום מיתה. ובכה"ג אפי' הי' הגדול הנמצא והקטן בא אצלו לא הי' הקטן מונה עמו וכמבואר בהגהת אשר"י והובא בב"י ומחבר (סי' שעה) ואין שום חולק על דין זה דבעי' שיהי' גדול הבית או במקום מיתה או במקום קבורה אבל אם גדול הבית במקום אחר לא חשיבא אבילותו של הגדול למיגרר הקטנים בתרי' וצע"ג:
ה דעת הרא"ש דדוקא לא נודע לו עד שבא אצל האבלים וגדול הבית אבל אם נודע לו קודם וחל עליו אבילות תו לא פקע מיני' בשביל ביאתו אצל גדול הבית והרי הוא מונה לעצמו וכ"כ הרמב"ם (פ' ה') מהל' אבל ז"ל מי שמת לו מת כו' ולא ידע עד שבא כו' מבואר דעתו כדעת הרא"ש דבעי' לא נודע לו קודם בואו אל שאר האבלים וכ"כ הלח"מ דהרמב"ם כרא"ש ס"ל (ומה שהביא בשלטי גבורים לרי"ף שהרמב"ם חולק על הרא"ש הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן]:
אמנם הרמב"ן בתורת האדם שער ההתחלה (בספר דפוס ווארשא (דף לג: שורה טו טז יז) כתב שאין שום הפרש בין נודע לו במקומו ובין נודע לו בבואו אצל שאר האבלים ולעולם מונה עמהם. גם הריטב"א כתב כן והוסיף עוד דהא דבעי' מצא מנחמין אצלו היינו בלא. נודע לו מקודם אבל אם נודע לו קודם בואו אצלם לא בעי' אפי' שימצא מנחמין וקילא לי' להריטב"א נודע לו מאם לא נודע לו קודם שבא אצל האבלים וגדול הבית וטעמא דמילתא נ"ל דדעת הרמב"ן והריטב"א דכיון שתיכף בשעה שנודע לו הי' דעתו ורצונו לבוא אצל הגדול ושאר האבלים א"כ מעיקרא לא חיילא עלי' אבילות רק כפי הזמן שיש לגדול עוד להתאבל וכמ"ש למעל' באות ג' אבל היכא שמעיקרא כשנודע לו לא עלתה על דעתו לבוא אצל שאר האבלים א"כ חיילא עלי' אבילות של זיי"ן ודאי גם הרמב"ן והריטב"א מודים דבשביל ביאתו אח"כ אצל הגדול לא פקעה מיניה אבילות וכן נראה קצת ממה שהביא הריטב"א שכן נראה מדברי הרי"ף שכתב כיון דאי שמע מצי למיתי עיי"ש הרי נראה שאם הי' שומע הי' בא תיכף ועי' ברא"ש שהביא בשם הראב"ד דלהכי בעי' ג' ימים באם נקבר סמוך לחשכה ישארו ב' ימים וישלחו שליח ליום א' וליום ב' דהיינו ג' לאבילות יבוא בסוף היום הרי דמשערין שיבוא תיכף כשישמע וגם דברי הרמב"ן זצ"ל מתפרשי' כן יפה יפה. והכי מסתבר להשוות המחלוקת ומדברי רש"י שפי' על האיבעיא דהלך גדול הבית לביה"ק לענין מתי יתחיל אבילות של גדול הבית גם התוס' בריש דבריהם פי' כן וקשה לכאורה הא כבר חיילא עליה אבילות קודם שבא אצל הקטנים והיכא פקע מיני' אלא כיון שהי' דעתו בשעת סתימת הגולל לשוב אצלם לא חיילא עלי' רק כפי הזמן שיש להם עוד להתאבל. ומשמע ג"כ קצת כדברי הרמב"ן והריטב"א וע"ד שפירשתים אמנם מרש"י אין הכרע די"ל דהיינו טעמי' כיון שהי' שם בשעת מיתה אבל בנידון דהרמב"ן והריטב"א י"ל דרש"י כהרא"ש והרמב"ם ס"ל והנה בנ"ד שבשעה שנודע לו לא היה דעתו ללכת לגדול הבית נראה דאפי' הרמב"ן והריטב"א מודים דאפי' אם הלך אח"כ לגדול הבית דלא מהני ואפי' אם נאמר דהרמב"ן והריטב"א חולקים גם בנ"ד כיון דהמחבר והר"ב שלא השיגו והש"ך (בס"ק יג) הביא להלכה דבעי' לא נודע לו וכדעת הרא"ש והרמב"ם ודאי הכי נקטינן וא"כ אפי' הלך הוא אחר שנודע לו אצל אביו גדול הבית אינו מונה עמו אלא מונה לעצמו זיי"ן ולמ"ד [ודברי שו"ת הר"ש הלוי שהביא בלקט הקמח שנודע לבן קודם שבא אל אביו ואפ"ה העלה שמונה עם אביו לא זכיתי לראותו בגוף הספר ולא זכיתי להבינו] וא"כ בנ"ד מה"ט הרי הוא מונה לעצמו:
ו מלשון הגמ' מונה עמהם שבא ומצא מנחמין ומלשון רש"י מונה עמהן עם האבלים שבאותו מקום שבא ומצא גדול הבית בבית מונה עם אבילי הבית וכן באיבעי' דהלך גדול הבית לביה"ק מהו פירש"י מי חשבינן כאילו הי' בביתו ומלשון התוס' דנקטו ג"כ תמיד מונה עמהן הבא אצלם ומצאם אבילים ומלשון הרא"ש שהביא בשם הראב"ד וליומא אחרינא אתי לגבייהו נמצא משיג אותם כו' עד בואו אל אחיו. וביותר מלשון הרמב"ן הובא בטור בין אם לא שמע עד שמצא האבלים בביתם ומכל הפוסקים משמע דבעי' שיבוא הקטן לאותו חדר שמתאבלים שם האבלים האחרים וגדול הבית אבל אם הוא באותה העיר לא מהני ולא גרירי בתר הגדול האבלים הבאים ולמותר להביא ראיות על דבר זה אלא שבשם חכם אחד שמעתי אומרים דבנ"ד שהי' באותה העיר ג"כ מונה עמהן ויצא לו כן מלשון המחבר (סי' שעה) שכתב שבא למקום המת או למקום קבורה. ובאמת טעה בזה שדברי המחבר אלו נובעי' מהגהת אשר"י שהבאתי לעיל באות ד' אבל מקום מיתה או קבורה לחוד לא מהני ובעי' בא לאותו חדר שמתאבלים האבלים והגדול ואז הוא נגרר אחריהם ובלא"ה הרי זה מונה לעצמו ומכל הלין טעמא הוריתי בנ"ד שמונה לעצמו זיי"ן ולמ"ד: