אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן כו
נשאלתי באשה שמתה ומצאו אח"כ מעפר אה"ק צרור אצל תכשיטיה אם מותר לפתוח הקבר כדי לתת מעפר אה"ק לתוך הקבר:
א תשובה לכאורה נראה דדוקא בפינוי המת או כשיזיזו בו אבר מאברי' שייך חרדת הדין וכההוא דשמואל שהעלוהו לגמרי ולגמרי מקברו ע"י הבעלת אוב או בהזזה אפי' לאבר אחד דכבר שייך חרדת הדין דסבור שיעלוהו לגמרי אבל בפתיחת הקבר לחוד ולא יזיזו את המת ממקומו ליכא משום חרדת הדין וכן משמע בשו"ת שבות יעקב ח"ש (סי' קג) דבפתיחה ליכא חרדת הדין ומש"ה לא ערבינהו המחבר (בסי' שסג) לאיסור פתיחת הקבר עם איסור פתיחת המת ולפ"ז י"ל נהי דאפי' כדי לבודקו אם הביא סימני גדלות אסור לפתוח הקבר מ"מ כדי לתת מעפר א"י לתוך הקבר מותר לפתוח ובאבל רבתי שהובא ברא"ש מ"ק (סי' פ"ו) מאחר שנסתם הגולל אינם מזיזין אותו ממקומו משמע דוקא הזזה אסורה:
ב והנה לפי מה דמבואר דמותר לפנות כדי לקוברו בא"י י"ל דהה"נ כדי לתת העפר לתוך הקבר שהוא ג"כ מטעם שיהי' חשוב כאילו קבור בארץ ישראל. ועדיף מיני' דלא יזיזו את המת כלל וקצת יש להעיר במה דהביא הרמ"א הא דנוהגין לתת עפר אה"ק לתוך הקבר (בסי' שס"ג) ולכאורה מקומו ראוי לו (בסי' שסד) בדיני קבורה ולפמ"ש י"ל שהרמ"א השמיענו כזאת דכשם שמפנין כדי לקבור אותו בא"י הה"נ דכדי לתת העפר לתוך קברו נמי מותר ועיין שו"ת שיבת ציון ובחי' יו"ד שבשו"ת פרי צדיק (לסי' שס"ג) כתב דאפי' כבר נקבר מוליכין אותו קברות אבותיו:
ג ובנ"ד שמצאנו לה צרור מעפר אה"ק אצל תכשיטיה ונראה שהי' מגמתה שיתנוהו תוך קברה יש לדמותו להא דמותר לפנות כדי לקוברו בקברות אבותיו משום דמינח ניחא לי' וה"נ איכא גילוי דעתא דניחא לה בהכי ופשיטא דמותר לפתוח הקבר לחוד:
ד והנה לענין היכא שלא קברו המת כראוי וע"י כן תולין מיתת שאר ב"א ר"ל יש ללמוד מדברי הס' חסידים (סי' תנא) דאפי' על הספק מותר לפתוח ולחפש אולי לא נקבר המת כראוי ומכ"ש כשברור שלא נקבר כראוי ועיין בס' חכמת אדם (כלל קנ"ח סעיף יא) שכתב דאפי' בלא סכנה כשידוע שלא נקבר כראוי פותחת הקבר גם יש ללמוד מדבריו (סי' תנב) דאם שכחו שום בגד או חגורת המת מותר לפתוח ולהלבישו כראוי כמו שהביא בעובדא דבתולה שהיתה קבורה בלא מלבושים שהלבישוה כראוי ואף שיש לחלק דוקא כשקבורה ערומה לגמרי אבל בשכחו להלבישה בגד אחד אין לפתוח לא אדע לחלק בהכי וצ"ע למעשה ועיין בקונטרס אחרון של ספר לחם הפנים (סי' שנא):
ה והנה ברש"י סנהדרין (דף מד:) בעובדא דבעיא מנכסא הוה ק"ל למה לא חשו לדברי התלמיד שאמר שאין זה מטת הצדיק לראות בפרצוף פניו ולהכירו וע"כ צ"ל שהיתה המטה סתומה באופן שכבר הי' חשוב כקבור בתוכה וכמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל הכ"מ בחי' לפרק השוכר את הפועלים גבי ראב"ש שצוה לאוגיני בעלייתא דהרי זה דומה לאומר אל תקברוני וכ' דעשו לו ארון ותכריכין דהרי זה, כקבורה [ועיי' סנהדרין (דף מו:)] ומש"ה לא היו יכולין לפתוח ולראות אמנם לפמ"ש צ"ע דאכתי הו"ל לפתות ולראות דהא כל לכבודו מותר ובפרט באופן דליכא הזזת אבר. ואולי י"ל שחשו אולי המטה שנפתחה היא מטת הרשע ואיכא בזיון לו ונהי שרשע הי' ולא הי' ראוי לכבוד אבל לבזותו לאחר מיתה לית לן ואפי' בשביל כדי שיבוא כבוד לחכם אין לבזותו. ועי' סנהדרין (דף מז.) שגירר עצמות אביו וברש"י שם שיש לחלק כדי שיתייסרו אחרים אית לן לבזות רשע לאחר מיתה אבל בשביל שיבוא כבוד לצדיק לית לן ואולי י"ל כיון דסוף סוף כל הכבוד הנעשה אפי' אם יקרה שהיא למטת הרשע הרי הוא בשביל החכם והוה כל הכבוד. רק לחכם מש"ה אין לפתוח המטה דהא לא יתחדש שום כבוד לחכם ע"י הפתיח':