אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן כה
ספר תורה כתיבה בהידור נפלא וסידור נאה ונחמד מסופר מפורסם ירא וחרד על דבר ה' מרבים לב"ת שנפלה טיפת רוק על הא' הראשונה של השם הנכבד והנורא ועי"כ נטשטשו ונמשכו ממנה ב' קוים ובצד ימינם וביניהם טשטושים ונראת כצורה זו ולפי ראות עיני בהניעי ראשי להביט מקרוב מאוד וכ"כ כאשר העמדתי הס"ת להביט בה נגד השמש אדמה שהקו הנמשך מגג הה"א לצד ימין הרגל אינו נוגע ממש עד הרגל והקו שנמשך מהרגל לצד שמאל למעלה אינו נוגע ממש עד הגג והטשטוש שבין הקוים אינו נוגע לא בגג ולא ברגל אמנם לפי ראות אנשים אחרים הקוים נוגעים מגג לרגל ולא אוכל להחליט שבל אשגה ברואה:
תשובה הנה הטור או"ח (סי' לו) סתם ברגלי ההי"ן וקופי"ן שנוגעים לגגיהן שפסולין והשמיט מה שכתב הרא"ש עד שיתקן ועיין שו"ת חינוך בית יהודא (סי' עה) שהראה פנים בפי' דברי הרא"ש ומדברי הטור נראה דמפרש בדבריו דעד שיתקן קאי על הס"ת ומצריך גרירת כל הה"א. אמנם גדולי האחרונים בתשובותיהם נחלקו בדין ההי"ן וקופי"ן שרגליהן נוגעות בגגיהן. ודעת הריב"ש בתשובה (סי' קכ וסי' קמו) לפסול אפי' בקופי"ן ומכ"ש בההי"ן והתשב"ץ (ח"א סי' נ' וסי' נ"א) מכשיר בקופי"ן וגם בההי"ן דעתו נוטה להקל באם אין הנגיעה בעובי כל הרגל עד שיהא נראה כחי"ת ומהרי"ק (שורש ע"א) מכשיר בגיטין ולא ביאר דעתו בדין ס"ת אמנם (בשורש צה) העלה דפסול ועיי' שו"ת רמ"ע מפאנו (סי' לו) דאין בזה חזר וחדא לכתחלה וחדא בדיעבד ועיין בב"י דלהלכה נקטינן דפסולין:
ולולא דמסתפינא להכניס ראשי ובשגם שאין למדין הלכה מן האגדות הי' אפשר לומר דבנדבק בתחלת הכתיבה הוא דפסול ולא בנדבק אח"כ דכיון דתליית כרעייהו דה"א וקו"ף הוא להוראת פתחי תשובה והרי פתחי תשובה ליחיד נמי בתחלת השנה הוא דנפתחין ולא בכל ימות השנה ולמה שלרבים פתוח בכל ימות השנה לא בעי רמז דתליית כרעייהו דה"א וקו"ף דתשובת הרבים כבר נתקבלה מקודם שהוריד משרע"ה הלוחות השניות שלא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים ולא הוה בעי עלה רמז בצורת האותיות ואולי י"ל עוד דלא שייך ברבים לא מסתייעא מלתא למיעל בפתחא תתאה ויש לדחות דכיון דבתחלת הכתיבה בעי למתלינהו לכרעייהו ממילא בנדבק אח"כ תו אין צורתם עליהן ויש מקום לפסול:
ולהלכה נקטינן ביור"ד (סי' רע"ו סעי' יא) בהג"ה בכרע של ה"א שנגע לגגה שאם נוגע ממש ועי"כ נראה לכל כחי"ת מותר לתקן בגרידה אבל אם לא נגע כי אם מעט יש להסתפק כיון שניכר לכל שהיא ה"א והנה הב"י בשם הר"י אכסנדרי הביא שנסתפק באם אינו נוגע אלא כחוט השערה והרמ"א שינה וכתב אבל אם לא נגע אלא מעט ולכאורה רצ"ל דהרמ"א נמי נגיעה בחוט השערה קאמר וקרי לה נגיעה מעט אבל ביותר מחוט השערה הו"ל נוגע ממש ומותר לתקן בגרידה. אמנם נלע"ד דכל ספקו של הרי"א והרמ"א הוה לחוש לחומרא לשיטת המכשירין בנגיעת ההי"ן וקופי"ן כל שאינו נוגע בכל עובי הרגל עד שהוא נראה כח' ומש"ה אע"ג דנקטינן כשיטת הפוסלין מ"מ לענין מחיקת השם יש להחמיר ולהסתפק אולי שיטת המכשירין נכונה ועכ"פ אסור לתקן בגרידה וממילא אין לחלק בין נגיעה כחוט השערה ובין נגיעה יותר מכחוט השערה רק בין נגיעת כל הרגל ובין נגיעת מקצת עובי הרגל וע"כ שינה הרמ"א מלשון הרי"א שהביא הב"י:
ועפמ"ש נתיישבו קצת השגות שהשיג הרדב"ז (סי' תקצו) ע"ד הר"י אכסנדרי ז"ל ונסתר כ"כ הועוד ממ"נ שכתב מוהר"ל מפראג בשו"ת חינוך בית יהודא (סי' עה) כמו שאבאר דמתחלה נסתפק בכוונת הרא"ש אם ר"ל שיתקן בגרירת כל האות או בגרירת הדיבוק בלבד ור"ל שמסתבר לפרש דבגרירת הדיבוק קאמר אם לא שנפרש שר"ל בגרירת כל הרגל בלבד ושוב הק' דכי היכא דבנפלה טפת דיו לא מהני נטילת הטפה ה"נ בנגיעת הרגל לא יועיל גרירת הרגל דהיינו כגרירת הטפה [ומ"ש ואיך נאמר בה"א וקו"ף שנוגעים ר"ל הרגל דהיינו כטפת הדיו] וכ"כ יצא להקשות על גרירת החרטום בלבד שבמ"ס פתוחה שנדבקה ומה ישתנה מטפת דיו שנפלה והחזיק הקו' מדברי הרא"ש דבמ"ם פתוחה דלא מהני גרירה משום חק תוכות מה תיקון יש לה"א שנגע כרעה לגגה ומכח זה רצ"ל דמ"ם פתוחה אין עליו צורת אות לאחר הדיבוק משא"כ ברגלי ה"א וקו"ף שנגעו איכא עלה צורת אות אלא שפסול לס"ת ומהני גרירה והיינו גרירת הדיבוק ומרדכי דס"ל דלא מהני גרירה ס"ל דליכא עלה צורת אות וממילא לא מהני גרירה ושוב חזר בו ושיש לפרשו דעל ס"ת קאי עד שיתקן ולפי זה אפילו גרירת הרגל לא מהני ובההי"ן של שם דעתו דמותר כ"כ לגרור משום דמתחלה לא נתקדש והיינו גרירת כל האות כדס"ל השתא. ונראה דאפילו בנגע לאחר הכשירו אע"ג דחלה עליו קדושה ס"ל דכל שנגע פקעה קדושתו דאי לאו הכי לא הוצרך לומר דהמרדכי בשאר אותיות הנוגעות. הא י"ל בה"א ולאחר שנגמר בהכשר מיהו י"ל דלא ניחא לי' לומר דהמרדכי בנגע לאחר שנעשה בהכשר דבכה"ג לא בעי רק גרירת הנגיעה בלבד ולא הוה חק תוכות וכשיטת הסמ"ק ושוב הביא דיש מי שאמר דבנגיעה כחוט השערה כיון שכ"ע קורין הא' אין למחוק בשם ודוחה דבריהם דכיון דבעי כרעה דה"א תלוי' אין חילוק בין נוגע הרבה לנוגע מעט סוף סוף אין כאן צורת אות ועוד ממנ"פ אם אין לו צורת אות מותר למחוק ואם יש לו צורת ה"א משו' דנקרא ה"א לכ"ע מותר בגרידה:
והנה דבריו הקדושים צ"ע דהא מצד אין לו צורת אות בעי' גרירת כל האות ולצד יש לו צורת ה"א משום דנקרא ה"א סגי בגרירת הדיבוק וממילא אין היתר בגרירת כל האות ואפי' בגרירת כל הרגל אין היתר וזה הוה ספיקו של הר"י אכסנדרי שהוא היש מי שאומר שהביא. וע"כ צריך לדחוק דמשום שיש לפרש שגם בנגע הרבה סגי בגרירת הנגיעה וכמו שרצ"ל מעיקרא נהי שלא רצה לסמוך ע"ז בנגיעה גמורה מ"מ בנגיעה כחוט השערה סגי לי' בגרירת הנגיעה דהוה כעין ס"ס כמו שאכתוב לקמן בשם שו"ת פנים מאירות ממילא לפמ"ש דלשון הטור המשונה מלשון הרא"ש מורה שדברי הרא"ש מתפרשין דעד שיתקן הס"ת קאמר הרא"ש דפסולה ובעי' בנגיעה ממש גרירת כל האות ממילא בנגיעה כחוט השערה נדחה הממנ"פ שכתב המוהר"ל זצ"ל וחזר ספיקו של הרי"א והרמ"א למקומו:
ובנ"ד לפי האומרים ששני הקוין נוגעי' ממש א"כ בצירוף הטשטוש שביניהם ושבצד ימינם י"ל דהוה כנתקלקל צורת האות ממש אמנם גם לפי ראות עיני בהביטי מקרוב מאוד ונגד השמש שאינו נוגע ממש אפשר לומר כיון דבהיות הס"ת מונחת על השלחן בראי' אמצעות קשה להכיר שאין הקוין נוגעין ממש לא אזלינן בתר ראי' בקרוב מאוד ובתר ראי' בהעמדה נגד השמש. ועיי' במג"א (סי' לו ס"ק א) בשם הרמ"ע שאין ליגע בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל הס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו ולהב"ח השיעור שיכירנו ברחוק אמה. ותו נלע"ד דכ"ה דבכל עניני הס"ת אזלינן בתר תינוק דלא חכים ודלא טיפש ולא בתר הכרת גבר בגוברין ה"נ לא אזלי' בהכרת הנגיע' כ"א בתר רובא דאינשי ולא בתר איש שמראית עינו עזה ביותר. ויש לדחות דגבר בגוברין משער ע"פ ההשכלה וע"פ הענין מש"ה בעי' תינוק דלא חכים ודלא טפש אבל בנ"ד י"ל דסגי במי שעינו עזה דלא נגע ובר מן דין י"ל כיון דתליית כרעייהו הוא להוראת פתח תשובה בעי' שיהא הפתח בדרך ישר ולא בדרך עקלתון ואע"ג דאין הקוים נוגעים ממש צריכים תיקון ותדע דבגטין השטין מעורין ועי"כ נקרא שפיר ספר אחד ואף על גב דאין השיטין מחוברין ממש והיינו משום דע"י שהשיטין מעורין האותיות שבשיטה עליונה מגיעין עד סמוך לשיטה תחתונה והאותיות שבשיטה התחתונה מגיעין עד סמוך לשיטה עליונה חשיב כמחובר וה"נ דכוותה הוה כנוגע ממש ויש לחלק:
ועלה על רוחי דאפשר לתקן על אופן זה לגרד מרגל השמאלי מלמטה למעלה רק שלא יגרד כל הרגל כי אם ישאר מקצת הרגל באופן שישאר מהרגל עם הקוים הנמשכים ויהי' כצורה זו ואחר כך יחזור ויכתוב במקום מקצת הגרד באופן שישאר הפסק מעט בין הנשאר מהרגל בתחלה ובין הנכתב מחדש ועי"כ ישוב לצורה זו ואח"כ יגרד הנשאר בתחלה מהרגל עם הקוים וטשטושים שעי"כ יחזור וישאר כצורה זו ושוב יוסיף לתקן ע"י כתיב' במקום הגרד השני כדי שיחזור וישיב לצורת ה"א כבתחלה מראשית:
ואולי יותר נכון לגרד בתחלה מלמעלה מקצת הרגל עם הקוים וטשטושים וישייר קצה התחתון של הרגל באופן שישיב לצורה זו אלא שנפסל עדיין משום חק תוכות ואחר כך יכתוב במקום הגרד קצה העליון של הרגל ולא יחברנו לקצהו התחתון הנשאר כי אם ישייר הפסק בין שני קצות הרגל ושיהיה בצורה זו ואח"כ יגרד הקצה התחתון שהשאיר בגרידה הראשונה ושוב יחזור ויכתוב במקום הגרד ש ויחברנו לקצה הרגל העליון הנכתב אחר שגרד בראשונה וטעמא נ"ל דנהי שהר"י והרמ"א נסתפקו אם מותר לגרד בכה"ג היינו דוקא היכא שע"י הגירוד יתבטל צורת הה"א לגמרי דבזה הוה מוחק גמור ואע"ג דע"ד תיקון קא מחיק לא מהני אבל בגרידת מקצת רגל ההא דעי"כ לא נתבטלה עדיין צורת ה"א כמבואר באו"ח (סי' לב סעי' טו) דבנשתייר מרגל השמאלי של ה"א כמלוא יו"ד קטנה כשר בכה"ג מותר למחוק ע"מ לתקן ומה שהפוסקים לא נחתי לתקנה זו י"ל דמיירי בס"ת כתובה בכתיבה דקה שא"א לתקן באופן זה וקצת יש להביא ראי' דע"ד תיקון מותר למחוק מדא"ר ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות כו' עי' ברש"י ורמב"ן פ' ראה ואם נאמר דע"ד תיקון נמי אסור בלאו קרא הי' עולה עה"ד להיתר ובעי' קרא לאיסור אע"כ דע"ד תיקון באמת שרי מחיקה ונתיצה ובלאו ע"ד תיקון קשה שפיר וכי תעלה ע"ד כו' ועכ"פ בעי' לומר דת"ק ור"י פליגי בדין מוחק ע"ד לתקן שוב ראיתי בשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' סא) שהמזרחי הרגיש בראיה זו ודחאה. ואולי יש להשוות המחלוקות דהאוסרים מחיקה ע"ד לתקן היינו משום חשש שלא יעלה בידו לתקן אח"כ כמו לא יאמר אדם לה' קרבן רק יקדים קרבן לה' ודוקא באדם א' שייך חשש זה אבל ברבים אין לחוש לזה ואפי' שאחר יתקן שרי מחיקה ע"ד תיקון כעין מילה בשבת דכל כמה שלא פרע הוה כלא מל ושרי שיפרע אחר בשבת (דף קלג:) מתקיף לה ר' פפא וכשמוכני' הרבה בשעת המחיקה או בשל רבים דמדכרי אהדדי בעירובין (דף ג.) יש לומר דלכ"ע שרי מחיקה לתקן וי"ל דלא שייך ברבים בכה"ג קדרה דב"ש לא חמימי ולא קרירי משום שצורך התיקון נראה לכל ולא דמי להא דעירובין (שם) שקשה להכיר הקלקול במהרה:
וראיתי בשו"ת רמ"ע מפאני (סי' לו) שהביא אופן תיקון הראשון שכתבתי בשם סופרים מוחזקי' למומחי' ודוחה דבריהם מג' טעמים א' שהחיוב למחוק ולבטל תמונת הא':
ב' שאם השיור הדבוק לגג אינו מפסיד ואפי' שלא יגררוהו אח"כ כשר. הנה עשו בגרירתם הראשונה מה שאפשר לעשות בגרירת כל הרגל ואם יחזרו לגרור אותו שיור הנם גוררים חלק מתמונת הא' שכבר חלה עלי' קדושה ואם לא יגררוהו הפסידו בהידור מצוה ועשו בגרירתם חלק מהרגל מה שיעשה בגרירת כל הרגל ואם אותו שיור מפסיד הצורה כשחוזר וגוררו הרי זה חקיקה ולא כתיבה שהרי התוך הראשון ששיירו בכתיבתה אחר הגרידה הראשונ' לכרעי' דתליי' לא הוה תוך של ה"א כיון שהדלית מן הה"א לא הוה כהלכתה ועכשיו ע"י גרירה הוא שנעשה תוך של ה"א מה תאמר שאחרי הגרידה יגביהו מעט אותו כרעא דתליי' ויבוא גמר הצורה ע"י קולמוס הרי התוך הזה משוייר חציו בקולמוס וחציו בסכין. ועוד שכיון שהתוך הזה אין לו שיעור למעלה כל שהי' תחלה ההוא כרעא דתלי צורתו מוכחת עליו כשאתה גורר אח"כ הרי אתה מוחק את השם וגומר התוך בסכין כו' והחוזר ומגביה אותו הרגל ע"י קולמוס אינו לא מעלה ולא מוריד עכת"ד:
והנה מה שהחליט שצריך למחוק ולבטל תמונת ה"א לענ"ד אינו מוכרח די"ל דבמחיקת הרגל עם הדיבוק סגי שפיר להכניסו בקדושה אע"ג שלעולם לא נתבטל ממנה צורת ה"א:
ומ"ש עוד דאם השיור אינו מפסיד הצורה אסור לגרור גם בזה י"ל דמ"מ בשביל לייפותו מותר לגררו כיון דלא ע"ד שתחול עליו עתה הקדושה נשתייר שיור זה ובכה"ג מותר למחוק כדי לייפות השם. ועיי' בשו"ת חינוך בית יהודא (סי' עה) שהבאתי גם במ"ש שאם השיור מפסיד הו"ל חק תוכות ואע"ג שיחזור ויגביה את הרגל ע"י כתיבה הרי התוך חציו בסכין וחציו בקולמוס אפשר לומר כיון דנגמר בכתיבה לא קפדינן על חציו שבחקיקה והוה שפיר וכתב דהא גם לפי דבריו מתחלה חיקק כל הרגל עם הדיבוק וחוזר וגומר הרגל בלבד ע"י כתיבה מה אמרת בזה יצא מצורת ה"א קודם כתיבה ובזה לא יצא הלוא ע"ז אנו דנין אם בעי' שיצא מצורת ה"א קודם חקיקה וכתיבה או לא והכל הולך אל מקום א' לטעמו הראשון:
וסוף דבריו שכתב ועוד אני אומר שהתוך הזה אין לו שיעור למעלה כו' כשאתה גורר אח"כ הרי אתה מוחק את השם וגומר התוך בסכין כו' והחוזר ומגביה אותו הרגל ע"י קולמוס אינו לא מעלה ולא מוריד דברים אל אין להבינם דאם השיור פוסל י"ל שהוי גומרו בסכין אבל אין לומר שיש בגרירתו משום מחיקת השם ואם אינו פוסל דהוה בגרירתו משום מחיקת השם הנה אין בגרירה משום גומרו בסכין כיון שגם בלא הגרירה הוא כשר ומ"ש שהחוזר ומגביה ט"י קולמוס לא מעלה ולא מוריד כבר כתבתי שי"ל דמעלה יתירה. עשה כיון שנגמר ע"י קולמוס בכתיבה שאחר גמר הגרירה. ולפ"מ דקיי"ל דסגי בגרירת הרגל דהדרא קושי' מהר"ל שהבאתי לעיל למקומה ועכצ"ל כתי' הג"ה מוה' חנוך שבתשו' חב"י דדיו שנפל לתוך ב' ע"י הגרירה נעשה ב' אבל במ"ם פתוחה ורגלי הא' וקו"ף
האות נגמר ע"י כתיבה ואע"ג דכשנוטל כרעי' דה"א נעשה ד' לא חשיב נגמר האות בגרידה כיון שרוצה לכתוב ה"א עדיין לא נגמר האות לגמרי נקרא וכיון שכותב הרגל לא מיקרי חק תוכות וא"ל שנתקלקל הגג במה שנגע בו הרגל מאחר שעושה גמר האות דהיינו הרגל מחדש ע"ש יש מקום להסתייע קצת לדברינו ולומר שעכ"פ רוצה לגמור הרגל כבראשונה לא חשיב עדיין נגמר האות לגמרי ע"י חק תוכות וכיון שגמרו ע"י כתיבה כשר כי היכא דלא חשבינן שהדלית נגמרה ע"י חק תוכות משום שרצונו לכתוב ה"א ויש לדחות ועכ"פ הדברים שקולים:
וראיתי בס' פתחי תשובה שהביא בשם ס' גנת ורדים דאותיות השם צריכים להיות נכתבין כסדרן לס"ת ומ"מ גם בכתובים שלא כסדרן איכא איסור מחיקה והרמ"א בה"א אחרונה מיירי ולא בראשונה ושכן משמע בשאלת מוה' ידידי' טיאה שבנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' עה) ובאמת גם הנוב"י דנקיט (בס"ס עו) ה"א אחרונה נראה שסובר כן וכ"ה בשו"ת שמש צדקה (חיו"ד סי' נב) בסוף הגהת בן המחבר ד"ה ועוד אני אומר ולדבריהם א"א בנ"ד לתקן כלל ולפום רהיטא רצ"ל דלזה עדיין מהני העברת קולמס על שאר האותיות ול"ד לצריך לכתוב שם וכתב יהודא ולא הטיל בו דלי"ת דלא מהני העברת קולמס לרבנן היינו משום שהכתב התחתון לא נתקדש משא"כ לענין שלא כסדרן ואע"ג דהו"ל מוחק כתב התחתון כמ"ש התשב"ץ (ח"א סי' קכז וח"ג סי' קצ"ג) י"ל כיון שהוא ע"ד תיקון לית לן בה משום דמתקן בשעת המחיקה ממש ובזה לא נסתפקו הרי"א והרמ"א. אמנם שמדברי התשב"ץ נראה דבכה"ג נמי אסור למחוק כתב התחתון ומה"ט דחקו לומר דהרמ"א בה"א אחרונה ולא בה"א ראשונה מיירי דלא מסתבר לה לתקן בהעברת קולמס על שאר אותיות השם. ובע"כ בעי למשכוני נפשין דמ"ש הר"י ברם אכתי איכא למיבעי היכא דחד ה"א מאותיות השם כו' דמשמע אפי' ה"א הראשונה דוקא היכא שעדיין לא כתב שאר האותיות של השם מיירי אבל היכא שכבר נגמר כתיבת השם כולו לא מהני שום ותיקון לה"א ראשונה:
אמנם מדברי ס' פתחי תשובה (סקכ"א) בשם שו"ת השיב ר' אליעזר ביו"ד שהעוקץ השמאלי נמשך למטה ונראה כחית קטנה שהעיקר לקלוף היו"ד או לתקנו בכתיבה ושוב נסתפק אם בעי' העברת קולמס על שאר האותיות וקצת ראי' הביא שא"צ מבואר דס"ל דלא בעי' כסדרן באותיות השם ואפי' תימא בעי' סגי עכ"פ בהעברת קולמס. והמעיין בשו"ת שמש צדקה יראה שדברי השו"ת גינת ורדים על תיקון יו"ד שעוקצה השמאלי נמשך ונראה כחית נאמרו דלא מהני משום דבעי' כסדרן ובעל פתחי תשובה לא הרגיש שיש בזה פלוגתא בין הגנת ורדים ובין בעל השיב ר' אליעזר. גם בשו"ת מאיר נתיבי' שהביא בפתחי תשוב' (ס"ק יט) לא נראה שחולק על השואל אלא על מה שצידד שאין זה חק תוכות אבל לא פקפק מצד שהאלף נכתבת אחר שאר האותיות משמע דלא בעי' כסדרן וס' מאיר נתיבי' לא, זכיתי שיאיר נגד עיני לעיין בו וכ"כ לא נתבאר מאין יצא להגינת ורדים ומוהר"י טיאה ונוב"י שהשם צריך להיות כסדרן ובשו"ת בית יהודא להר"י עייא"ש (חלק יו"ד סי' נא) בדין יו"ד של שם שנראית כלמד קטנה רמז לעיין בגינת ורדים שם ובכ"ז לא אתי עלי' מה"ט כי אם שלא נתקדשו שאר אותיות השם כיון שקדם להם היו"ד שפסולה משמע דלא ס"ל כהגינת ורדים דבעי' כסדרן וטעם הב"י לא שייך היכא שנתדבק אח"כ כמו בנ"ד:
גם בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' סא) חולק על ה גינת ורדים גם בשו"ת חינוך בית יהודא (סוף סי' עד) נראה שחולק על הגנת ורדים וס"ל דלא בעי כסדרן בשם גם בשו"ת סת"ם להגאון מהרש"ק (סי' מא וסי') חולק עליו ושכ"ה בספר יהושע וקצת ראי' נ"ל מיומא (דף ל"ח) דבן קמצר הי' קושר ד' קולמוסים וכותב שם בן ד' אותיות כאחד וקשה הא ע"כ כתיבת ה"א בעי יותר שיהוי מכתיבת יו"ד ווי"ו ועכ"פ נשלמה צורת הוי"ו קודם ליציאה מצורת ד' לצורת ה' ונגמרה כתיבת צורת הוי"ו קודם לגמרה של ה"א הראשונה והו"ל שלא כסדרן אלא ע"כ דכשר ודוחק לומר דבס"ת פסול ולא בשאר כתבי קודש דא"כ הו"ל לבן קמצר התנצלות שלא רצה ללמד דלמא אתי למיכתב כן גם בס"ת ועיין מה שהביאו בשם הירושלמי התנצלות גם לבן קמצר ולא מטעם שכתבתי:
ודע שהעירותי ע"ד הגינת ורדים דאע"ג דבעי' כסדרן אכתי יגרד היו"ד וקודם שיתקננו יגרד שאר האותיות ויחזור לכתוב השם כולו וכ"כ למה לן לדחוקי דהרמ"א בה"א אחרונה קאמר הא גם בה"א ראשונה אפשר לתקן בגרידת הרגל ואחר יגרד שאר האותיות שלאחר הא הראשונה אמנם נתיישב לי ע"פ דברי הרדב"ז (סי' תקצו) שכ' דבאותיות השם כ"ע מודו שמוחק הרגל לבד שהרי שאר חלקי האות נתקדשו ואמאי ימחוק אותם ואם באותו אות עצמו לא התיר למחוק כי אם מה שנכתב בפיסול ולא שאר החלקים מכש"כ שבפסול לאות אחת לא התיר למחוק שאר האותיות שנכתבו בקדושה ואין בהם שום פסול ועדיין צ"ע שא"ה דאפשר להכשיר הס"ת בלא גרירה יתירה וצ"ל דס"ל דע"ד תיקון נמי אסור למחוק השם:.
ודעת הרדב"ז שם דהיכא שנגמרה הכתיבה בהכשר נא ימחוק כי אם מה שנגע ולא הוה חק תוכות. ובשו"ת שמש צדקה הביא בן המחבר בהגהותיו דברי שו"ת זקן אהרן שכתב אבל בה"א שע"כ רגלו השמאלי אינו בקצה הגג כמו בחי"ת אלא נוטה לפנים כו' וכ"ש שהדיבוק לא יהיה אלא כחוט השערה כו' זה עדיין נקרא שמו עליו ולא יקרא תיקונו חק תוכות והנה בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' כ) נשאל בה"א של שם שנדבקה לוי"ו ורגל הה"א נדבקה לגגה כ"ש וכשהתחילו להפריד נגיעת הה"א לוי"ו נקלף דיבוק הכרע לגג. והעלה להקל מכח ס"ס ספק לא הוה נגיעה כלל מכרע לגג וספק פירוד הדיבוק לא חשיב חק תוכות. ובאמת הוה מצי לצרף עוד ספק שמא הלכה כתשב"ץ ופי' א' שבתוס' גטין דנגיעה לא פסלה ויהי' ג' ספיקות דמהני גם ביש לו חזקת איסור כמ"ש הש"ך (בסי' קי), ובנידון דידן נמי י"ל הנהו ג' ספיקות כיון שלפי מראיתי מקרוב ונגד השמש אין כאן נגיעה אע"ג דלשאר בני אדם נראה דנוגע הרי זה נכנס בכלל ספק ונהי שכתבתי לעיל מדברי הפוסקים דאזלי' בתר הראי' של אדם בינוני כשקורא מס"ת שע"ג בימה או ברחוק אמה היינו להקל שבנוגע בדקות כל כך עד שאין ניכר בשיעור זה לא מפסיל אבל היכא שבראי' קרובה באמת אינו נוגע אע"ג דבשיעור זה נדמה לנגיעה לית לן בה וספק הלכה כתשב"ץ. ופי' א' שבתוס' שהרי גם הרי"א והרמ"א חשבי לי' לספיקא להחמיר לאסור הגרידה בשביל ספק הכשר לשיטתם וספק הלכה כר"י שהביא המרדכי דלא הוה חק תוכות בכה"ג ועיין בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' סא) שגם דעת הרשב"א וסמ"ק וכל בו ולבוש וכן העלה הב"א להלכה דלא הוה חק תוכות עכ"פ כשנגמר צורת ה"א בהכשר. ויש מקום להקל בגרירת הנגיעה לבד:
ודע דכל עיקר הספק של הרי"א והרמ"א הוא משום דס"ל דמחיקת השם אסורה אפי' ע"מ לתקן וראיתי בתשב"ץ (ח"א סי' ב) שחולק עליהם בד"ה ואחר שנתפרש הראשון וסובר בפשיטות שע"ד תיקון מותר למחוק ובד"ה נמצא שעלה בידינו כתב שגם בשביל לכתוב שום דברי תורה במקום המחק הי' מותר אנא שקשה להקל באיסור תורה ואע"ג שנראה מדבריו שם שהאזכרות שבלוחות הנערים יש איסור תורה במחיקתם ולוקה עליהם וקשה הרי לא נתקדשו האזכרות כדינם והרי זה סותר למ"ש (בסי' קכ"ז וסי' קעז) דשם שלא נתקדש מותר למוחקו עכצ"ל דס"ל דשם שבלוחות חשיב שפיר נתקדש כיון שע"ד שמו ית' נכתבו ויש איסור תורה במחיקתו אם לא לצורך כתיבה או תיקון ממילא בנ"ד יש ס"ס להקל לגרד הרגל שמא הלכה כתשב"ץ דע"ד תיקון ליכא איסור מחיקה. וכ"ה בשו"ת בית אפרים (חלק יו"ד סי' סא) ואת"ל דאין סלכה מ"מ שמא אין לחוש כלל לדעת המכשירין בנגיעת הרגל בכחוט השערה ומותר למחוק ואפי' תימא לחוש שלא להקל מכח ספק ספיקא זו להקל ולהתיר מחיקה בשמו יתברך אכתי אפשר לעשות באופן שכתבתי ומצאתיו בשו"ת רמ"ע בשם סופרים מוחזקים למומחים. ולמה שהרמ"ע דחה דבריהם הראיתי קצת פנים לחזקם ועכ"פ לזה יש לצרף הספיקות שכתבתי בשם שו"ת פנים מאירות דבכה"ג לא הוה חק תוכות כלל. וכל היכא שמעולם לא יצא מצורת ה"א אפשר דאפי' לשיטת הסוברים דבעי' כסדרן כשר כיון שמעולם לא יצא השם מסידורו הראשון ובפרט שהבאתי הרבה מחברים שחולקים על דבריהם דלא בעי' כסדרן:
ובהיותי בזה לא זכיתי להבין דברי המוהר"ל מפראג שבשו"ת חינוך בית יהודא במ"ש ואי משום מחיקת השם כו' הרי הר"י מתיר לגרור הדיבוק שבין ב' אותיות כו' וה"נ מותר לתקן בגרירת הנגיעה שוב הקשה למה הוצרך להביא ראי' ממס' סופרים דלא שייך בזה מחיקת השם הא במחיקת מקצת אות והשם נשאר לא שייך איסור מחיקת השם תדע דבודאי אין פי' ואבדתם את שמם למחוק מקום שכתוב שם ע"ז דלא מצינו מצוה בזה וע"כ הפי' דבמה שמאבד ע"ז ממקום שעובדין אותה בזה מאבד שמה ועלה קאי לא תעשון כן לה' אלהיכם שלא ימחקו את שמו והיינו דוקא במוחק אות א' מהשם דגורם בזה מחיקת השם אבל למחוק דבר מה ואין השם נמחק לא ודברים אלו סתומים דלמה הוצרך לסתור פי' ואבדתם את שמם שיאבד המקום שכתוב בו שם העו"ג:
ונלענ"ד בביאורם דאם מצות ואבדתם את שמם הי' על אבידת מקום שכתוב בו שם עו"ג ועלה קאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. הי' אפשר לומר דמחיקת דבר מהשם נכנס באיסור כיון דזה הוה עיקר האיסור וה"ה התחלת האיסור אמנם כיון דמצות ואבדתם את שמם לא לא על איבוד הכתיבה קאי כי אם אאיבוד מקום עבודתה קאמר דהיינו איבוד שמה ועלה קאי לא תעשון כן לה' אלהיכם אלא דממילא שמעינן איסור מחיקת שמו דכיון דהציווי שלא לאבד מקום שעובדין בו את ה' שזה נקרא איבוד שמו ממילא שמעינן דאיכא איסור במחיקת שמו דהיינו האיבוד ממילא דוקא עיקר איבוד שמו אסור ולא התחלת מחיקת דבר מה. איברא דלפ"ז מה הוה ק"ל מנותץ אבן מן ההיכל והעזרה והא נתיצת אבן הוה עיקר האיסור. וי"ל דאפי' במקצת דבר אסור משום דאיכא התחלת עיקר האיסור ודוחק לומר דעדיפא מיני' משני עלה:
ואגב אזכיר מש"כ בשו"ת בית אפרים (סי' ס"א) דמותר לגרור כל האות יו"ד וה"ה בנ"ד כל הרגל אע"ג דלרשב"א וסמ"ק בכה"ג לא הוה חק תוכות מ"מ כיון דסה"ת ושאר גדולים פוסלין הוה ספיקא לדידן. ולא מיבעי' אם ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא דפסול מה"ת אלא אפי' להרמב"ם דמדרבנן לחומרא כיון דעכ"פ מדרבנן פסול והמחיקה ע"ד תיקון שרי. ולכאורה צ"ע היכא שייך בזה ספיקא דאורייתא הא משום ברכה אפשר בגניזה ועיקר חיוב הקריאה בספר תורה דרבנן הוא ואי משום אל תשכן באהליך עולה הו"ל דברי קבלה ועי' מש"ל הל' מגילה (פרק א הל' יא) בשם הר"ן דספק דברי קבלה לקולא וצריך לחלק דדברי קבלה של תקנת נביאים כמגלה הוא דהוה לקולא. ועיין בדברי חמודות פ"ק דברכות (סי' לא) דגם בתקנת נביאים אזלינן בספק לחומרא אבל דבר המפורש בדברי קבלה ולאו תקנת נביאים לחומרא כיון דמקמי הכי הלכתא הוה גמירי לה ואסמכוהו אקרא וכמש"כ התוס' ע"ז (דף נב.) ד"ה תנהו ענין דהו"ל ספק הלכה למשה מסיני כמו שכתב הפרמ"ג (סוף סי' קי) דלהלכה לחומרא שוב ראיתי בשו"ת סת"ם להגאון רש"ק (סי' מ"ז) שדחה מ"ש השואל דהוה ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם דמכשיר לקרות בס"ת פסולה ושמא הלכה כהמכשירין דלענין אסור לשהות לא הוה אלא ספק אחד ואין לומר דהוה ספיקא דרבנן כיון דדברי קבלה היא מאל תשכן עולה וכדברי תורה דמיא ויש טעות הדפוס בדבריו וצריך להגיה כמש"כ ומש"כ לדחות דברי התשב"ץ דאפי' כשאין השם עומד להמחק מה"ת מותר לגרום שימחק וליכא כי אם איסורא דרבנן צ"ע מסוכה (דף נ"ג:) דא"כ מה הוה מיבעי' לי' לדוד ואי משום איסורא דרבנן הוה מיבעי' לי' הוה מצי למשדי ע"י קטן וכמו שהמציא הבית אפרים ז"ל אמנם נלע"ד דדוקא בשם שכבר נכתב הוא דס"ל להבית אפרים דשרי גרם מחיקה אפי' אין עומד להמחק אבל לכתוב לכתחלה שם ע"ד למוחקו ע"י גרמא הא לאו גרמא הוא כ"א מעשה בידים שכותב ע"ד שימחק ומדוקדק לשון מה למיכתב שם אחספא ולמישדי כו':