אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן כד
שאלה ס"ת שבצד התחתון נקרעו רוב תפירותיו ובצד העליון נשארו ששה תפירות רק שהתפירות לא היה קשר בסופם ולא החזיר הראש לצד אחר אם מותר לקרות בה כשיעשה קשר בראש התפירות לעשותם של קיימא:
תשובה ביור"ד (סי' רעח סעי' ג) אם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחוברות בחמש או בשש תפירות של קיימא כשר:
והנה פשטות לשון תפירות של קיימא היינו שבסוף התפירות יש קשר או שעשה ראשן לצד תפירה אחרת. באופן שהתפירות שנשארו עומדות להתקיים דהיינו שהס"ת תתקיים כן בחמש או בשש תפירות ולא שע"י התפירות תעמוד הס"ת מחוברות דא"כ העיקר תלוי במה שהיא ה' או ו' תפירות ושל קיימא ל"ל:
ויש לעיין היכא שאין קשר בסופם ולא החזיר ראשם לצד אלא שעתה בא לעשות כן אם הוא כשר ע"י שיתקן כזאת ולענ"ד כיון דעיקר דין זה משו"ת תרומת הדשן ונימוקו עמו דדוקא ס"ת שמתחלתה לא נתפרה עמה יריעה אחת כהלכתה הרי זו פסולה אבל אם אח"כ נפסקו התפירו' כשרה בכה"ג א"כ היינו דוקא היכא שמעולם לא נפסקו התפירות כולם ונשארו שש או חמש תפירות של קיימא או בהחזרת ראשן דבכה"ג לא יצאה מכשרותה וחיבורה הראשון אבל היכא שכבר נפסקו כל התפירות ולא נשארו כדינם וכבר יצאה מתורת חיבורה הראשון. ועכשיו הוא שבא לתקן ולתפור אותה א"כ צריך לתופרה באופן שתהא כשרה לכתחלה דמה מהני לן מה שהיתה תפירה בתחלה כיון שכבר יצאה מתורת תפירתה ועכשיו פני' חדשות באו לכאן כדאיתא שבת (דף) ובגרדומי תכלת נמי דקיי"ל באו"ח (סי' יב סעיף א) דסגי בכדי עניבה היינו דוקא היכא שלא התיר עדיין הציצית מן הבגד אבל היכא שהתירם מן הבגד ובטלה שם ציצית מינה בכה"ג לא אמרינן דסגי בגרדומין בכדי עניבה דאין זו מעלה כלל מה שהי' בראשונה היכא שכבר בטל שמו ממנו ופנים חדשות באו לכאן ומה שהב"י כ"כ (בסי' טו) לענין טלית אחר היא לאו דוקא דהיכא שהתיר הציצית אותו הטלית נמי כאחר דמיא ועדיפא טפי ממה שהעירו התוס' ע"ז (דף לד.) ד"ה שאינו דבהחזירו לכבשן פנים חדשות באו לכאן דאלמא דכל היכא שצריך לעשות שום מעשה בידים אע"ג דאכתי לא נפקע שמו הראשון אמרינן שע"י המעשה באו פנים חדשות מכ"ש בנ"ד שכבר נפקע שם חיבורו ושם ציצית מינה ורק ע"י הקשירה שהוסיף מעשה באו לדין עלי'. וכיון דהוה פנים חדשות לכתחלה בעי':
והנה הטו"ז (סק"ב) תמה על התה"ד דהא לא דמי לשעטנז דצריך שלא יהי' שום צד חיבור בעולם אבל בס"ת בעינן שיהי' ספר אחד ומחובר גמור ועוד דא"כ בב' תפירות ליסגי ליסגי. תו הקשה מטלית שקרע בה רוב טהורה וליכא תו עלי' תורת בגד וה"נ דכוותי' עיי"ש. וראיתי בס' נקודת הכסף דברים של"ז להבין אותם. דמ"ש בודאי אפי' ב' תפירות סגי ולא כתב דומיא דשבת ושעטנז אלא לענין שיהא תפירות של קיימא בענין שחשובים תפירה גבי שעטנז ושבת צע"ג דכיון דס"ל דבאמת בב' תפירות סגי א"כ מה ק"ל תו משבת ושעטנז שכתב דלא כתב דומיא דשבת ושעטנז כו' והא לפום סברא דהשתא הרי זה דומה ממש לשבת ושעטנז ולא הו"ל למכתב אלא דחמש או שש תפירות לאו דוקא הוא. תו כ' הנקודת הכסף ומ"ש בתה"ד ה' או וי"ו הוא לאו דוקא ורצה לאפוקי דלא בעי' שתהא מחוברת ברובא וכן משמע בלשון השאלה שכ' שם וז"ל ס"ת שנקרע תפירה בין יריעה ליריעה רוב התפירות אבל עדיין מחוברת בה' או וי"ו תפירות כו' וידוע שהשאלות שבתה"ד סידר בעל תה"ד עצמו:
הנה דבריו ז"ל מרפסין אגרין דכיון דהתה"ד בעצמו הי' המסדר של השאלות עכצ"ל דס"ל ה"א או וי"ו דוקא דאל"כ למה נקיט הכי דהא ליכא למימר שהמעשה כך הי' וכמ"ש הפרימ"ג בהקדמה ליור"ד ד"ה תה"ד בשם התב"ש זצ"ל. עוד כתב ואפשר נמי דאי אינה מחוברת בה' או וי"ו תפירות לא מינכר חיבורה ואע"ג דלענין שבת ושעטנז סגי בב' תפירות היינו דהוה חיבור לחומרא אבל ודאי לקרות לכתחלה בס"ת כזו לא שפיר דמי למיעבד הכי ודבריו תמוהי' דאם נחתינן לחלק בין ס"ת לשבת ושעטנז א"כ אין שום ראי' לדינו של התה"ד ז"ל דשאני שעטנז ושבת לחומרא ולא לקרות לכתחלה בס"ת כזו אפי' כשיש לה ה"א או וי"ו תפירות. ולענ"ד צריך להגיה ולסדר דבריו זצ"ל וכן צ"ל בודאי אפי' ב' תפירות סגי ומ"ש בתה"ד ה"א או וי"ו הוא לאו דוקא ורצה לאפוקי דלא בעי' שתהא מחוברת ברובא ואפשר נמי דאם אינה מחוברת בה"א או וי"ו תפירות לא מינכר חיבורה ואע"ג דלענין שבת ושעטנז סגי בב' תפירות היינו דהוה חיבור לחומרא אבל ודאי לקרות לכתחלה בס"ת כזו לא שפיר דמי למיעבד הכי ולא כתב דומיא דשבת ושעטנז אלא לענין [שתהא מחוברת] שיהא תפירות של קיימא בענין שחשובין תפירה גבי שבת ושעטנז. וכן משמע בלשון השאלה שם שכתב וז"ל ס"ת שנקרע תפירה בין יריעה ליריעה רוב התפירות אבל עדיין מחוברת בה"א או וי"ו תפירות כו' וידוע שהשאלות שבתה"ד סדר בעל תה"ד בעצמו. והיינו שע"כ דוקא נקיט הכי. ובסידור ההוא דברי הנקוה"כ נכיחים:
אמנם דעוד כתב הנקוה"כ ומ"ש ועוד ק"ל מש"ס דפ' העור והרוטב לק"מ דהתם כל שנקרע רובה בטל מתורת טלית כיון שהית' טלית שלמה ונקרע גוף הטלית אבל הכא לא נקרעו רק התפירות צ"ע דהא כיון שהתפירות הם המחברים את היריעות אפי' שנקרעו רק רוב התפירות ג"כ תו ליכא חיבור שקריעת רוב התפירות הרי הוא כקריעת רוב הבגד דמבטל שם בגד מיני' וה"נ קריעת רוב התפירות מהני לבטל מיני' שם התפירות דמה לי נקרעו חוטי השתי או הערב שמחברים ועושים מחוטים אחדים בגד שלם וכשנקרעו רוב החוטים דהיינו רוב הבגד בטל שם בגד ממנו ה"נ התפירות שעושין ספר שלם מיריעות אחדות שכשנקרעו רובם דהיינו ברוב הספר דמהני לבטל שם ספר מיני':
ולענ"ד גם בטלית אם נקרעו התפירות הרי הוא כאילו נקרע גוף הטלית וחכם אחד רצה לבאר דשם טלית מתבטל בין ע"י קרע שבגופו בין ע"י קרע שבתפירות משא"כ בס"ת אין שם ס"ת מתבטל ממנו ע"י קריעת התפירות ולענ"ד שם ס"ת שפיר מתבטל שנקרא רק יריעות של ס"ת ולא ספר. תו כתב ועוד דהתם כיון שנקרע רובה לא חשיב כמעיקרא דלענין טומאה בעינן כלי כדמעיקרא וכדפירש"י התם:
לענ"ד אין ראי' מרש"י ז"ל דהא התם נהי דנתבטל שם בגד מיני' מ"מ הא ג' על ג' נמי מקבל טומאה ושם בגד עליה מש"ה פירש"י דלא הוה כלי כדמעיקרא כשהי' בשעה שקיבל טומאה שבאותה שעה הי' בגד שלם לא של ג' על ג' אבל שם כלי הראשון נתבטל ממנו לגמרי והה"נ בס"ת שכשנקרע רובה נתבטל שם תפירתה הראשונה לגמרי ולא הוה ספר כלל ובסוף דבריו כתב וגם המעיין בפי' הר"ש (בפכ"ח דכלים משנה ח) יראה דבלא"ה לק"מ:
וראיתי בפי' הר"ש שם שאחרי שלא נ"ל פירש"י חולין פי' שם ג' פירושים:
הא' דהיכא דאיכא עלי' שם כלי כשנתבטל שם כלי מיני' נטהר לגמרי:
הב' שרק טומאת מדרס בטל מיני' משום שאינו ראוי לעיטוף:
הג' דאיירי כשאין בכל קרע וקרע רוחב ג':
והנה לפ"ד לא זכיתי לרדת לעומק דעת הנקוה"כ במה דלפי' הר"ש לק"מ. דלמה שהעלה שאין בכל קרע רוחב ג' הנה מ"מ במה שלא נקרע איכא אורך ורוחב ג' וכדי מעפורת הוא דליכא וההוא נמי מדרבנן הוא וא"כ קשה דכשם שקרע שברוב מבטל שם מחובר מהמיעוט שלא נקרע ה"נ דכוותה ואם כיון למ"ש דהיכא דאיכא שם כלי כשנתבטל נטהר לגמרי אכתי קשה במה נתבטל שם כלי בקריעת הרוב והא איכא עדיין מועט מחובר. ועכצ"ל דמיעוטא כמאן דליתי' דמי' וה"נ בס"ת לענין התפירות והי' נלע"ד שכיון למה שפי' דמשום שאין ראוי לעיטוף בטלה מיני' טומאת מדרס ולא משום דרובו ככולו ואכתי גם לזה צריך להבין במה זה החליט התנא דבקריעת רוב שוב אינו ראוי לעיטוף ובנקרע מיעוטו עדיין ראוי לעיטוף ועכצ"ל משום דאזלינן בתר רובא וא"כ ה"נ קשה דניזול בתר רובא ועוד שהרי הר"ש בעצמו לא החליט פי' זה והק' עלי' מזבחים כמבואר שם.
ומעתה אין בדברי הנקוה"כ כדי ביאור לדחות דברי הט"ז ובלא"ה צ"ע לענ"ד ע"ד התה"ד דהא בכל התורה קיי"ל המיעוט בטל לגבי הרוב. וה"נ מיעוט התפירות ליבטלו לגבי הרוב שנקרעו תפירותיו ובאו"ח (סי' י' סעיף ז) נמי קיי"ל לענין בגד של ד' כנפות דכשהרוב אינו מחובר הו"ל כפתוח לגמרי ואם הרוב מחובר הו"ל כסתום לגמרי דאלמא דאזלינן בתר רובא להחשיב המיעוט כמחובר או לא וה"נ דכוותה:
ונתתי אל לבי לעיין בדברי התה"ד ז"ל (בסי' נ') וממה שהעיר דדוקא במגלה כשרה בהטיל בה ג' חוטי גידין המשולשין והשאר נתפר בפשתן אבל בס"ת פסולה בכה"ג וכיון שפסולה בנתפרה בפשתן עכצ"ל דבג' חוטי גידין המשולשין בלבד פשיטא דפסולה דאויר חמור מדבר הפסול [האמנם שראיית התה"ד ממלאוהו בקרובים דכשר ובהניח חלק דפסול תמוה דשא"ה שמא יזייף את השטר כשנתמלא אפי' בקרובים תו ליכא מקום לזייף אבל בחלק איכא לזייף ולכתוב במקום החלק ובעלמא י"ל דאויר עדיף מדבר הפסול אלא שהראי' מסוכה בסכך פסול ואויר הוא ראי' נכונה] ובסוף דבריו העלה דכשהיתה מתחלה כהלכתה ונקרע ונשאר ה' או ו' תפירות כשרה הנה נראה מזה דלא הכשיר בדיעבד אלא כשהתפירות שנשארו קיימו משולשין דכיון דבכה"ג במגלה כשרה לכתחלה ואפי' לא מלאוהו בפשתן כדמשמע באו"ח (סי' תרצא סעי' ו) במחבר שלא הזכיר שלכתחלה יתפור השאר בפשתן כמ"ש הרמ"א משמע דס"ל להמחבר אפי' לא מלאוה בפשתן כשרה לכתחלה ומש"ה בס"ת נחתינן חד דרגא להכשיר עכ"פ בדיעבד כשהיתה כשרה מתחלתה אבל היכא שהתפירות שנשארו לא קיימו במשולשין והם במקום אחד כמו בנ"ד דפסול אפי' במגלה. הנה בס"ת אפי' היכא שמתחלה היתה כדינה לא מכשרינן ותדע דדוקא במשולשין הוא שהקיל התה"ד דאל"ה למה זה העיר בתחלת דבריו דדוקא במגילה מכשרינן בג' תפירות גידין והשאר פשתן ולא בס"ת והא בלא משולשין אפי' במגילה פסולה אלא ודאי דבמשולשין קאי:
ובזה דברי התה"ד מיושבין דל"ק תו כיון דלשבת ולשעטנז מדמינן לה ליסגי בב' תפירות דהא כיון דאיירי שהתפירות קיימו במשולשין א"כ בכל מקום של המשולש ליכא רק ב' תפירות וכשם דהוה חיבור לענין שבת ושעטנז הוה נמי חיבור לס"ת ובין כולם ו' תפירות ובכל א' רק ב' תפירות ומה שכ' ה' או ו' נלע"ד ליישב דהנה עכצ"ל דס"ל כהסוברים (בסי' ש) דלכלאים בעי' ב' תפירות וקשר בראשן ולא סגי בתפירה א' וקשר דא"כ ליסגי בג' תפירות משולשין וכן צ"ל נמי עפ"מ שהבין הט"ז בדבריו והק' עליו דליסגי בב' תפירות ולא הק' דליסגי בתפירה א' דהא כבר התנה התה"ד שהתפירות יהיו של קיימא דהיינו בקשר בראשן או בהחזרת ראשן לצד אחד וכמש"ל וא"כ גם קשר א' הוה חיבור ועכצ"ל דלקושיא זו הי' הט"ז משני דס"ל לתה"ד דבעי' ב' תפירות וקשר. מעתה י"ל נהי דס"ל להחמיר בס"ת דבעי' ב' תפירות וקשר בראשן היינו רק שיהיה בב' מקומות של המשולשים ב' תפירות וקשר אבל במקום א' של הג' משולשים אפי' לא נשאר רק קשר א' של קיימא דהיינו תפירה א' וקשר בראשה נמי כשרה בדיעבד ומש"ה כתב ה' או ו' אבל כל זה דוקא כשאותן ה' או ו' תפירות שנשארו קיימו במשולשין בג' מקומות ולא במקום אחד:
ועפ"ז מיושב קו' הט"ז די"ל הא דאזלינן תמיד בתר רובא היינו כשהמיעוט הוא במקום אחד ובכה"ג אזלינן נמי בתר רובא להחשיב כמאן דליכא מיעוט כלל גבי טלית שנקרע בה רוב ובאו"ח (סי' י' סעיף ז) אבל היכא שהמיעוט הוא בג' מקומות אין המיעוט מתבטל נגד הרוב וכה"ג מצינו בסוכה (דף צה:) לענין אתרוג דעל מיעוטו כשר היינו רק במקום א' אבל בב' וג' מקומות מיעוטו נמי פסול וה"נ י"ל בנ"ד אע"ג שהוא להקל דנהי דמיעוט תפירה הרי הוא כאילו אינו וכלא תפור היינו רק מיעוט שבמקום א' אבל המיעוט שבב' וג' מקומות הו"ל שפיר כמחובר לגמרי ומה"ט במגלה ג' חוטי גידין המשולשין הו"ל כתפירה לכתחלה ואפי' שלא נתפר השאר בפשתן ואע"ג שהרוב אינו תפור וכמש"ל לדעת המחבר דכיון שהמיעוט הוא באיזה מקומות אינו מתבטל נגד הרוב וא"כ בנ"ד שהיו התפירות שנשארו במקום א' פסול לכ"ע ועיין הגהת ד"מ על הב"י שנראה דעתו ג"כ דאיירי במשולשין דהיינו ממה שהוסיף להביא דברי התה"ד דלכתחלה אינו כשר בס"ת כמו שכשר במגלה ג' תפירות גידין במשולשין:
עוד רגע אדבר הנה באו"ח (סי' קמ"ג סעי' ד) בהג"ה אי' דאם חומש א' פסול אינו מגרע לשאר החומשין ומינה למד הגאון בעהמ"ח ס' דרך חיים בנקרעו התפירות ולא נשארו כשיעור בחומש א' שג"כ אינו מעכב לשאר החומשין ולענ"ד צ"ע דהא בגטין (דף ס.) מבואר ס"ת שחסרה אפי' יריעה א' פסולה לקרות בה ומשמע בין שהיריעה מאותו חומש ובין שהוא מחומש אחר מדפשטינן מינה על שאין קורין בחומשין ואפי' למה דדחינן שאני ס"ת דמחסר במילתא מ"מ איכא למפסל אפי' בחומש אחר לדידן דהא בס"ת קיימינן ועכצ"ל דלמסקנא דאין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור לא קיי"ל האי שינוייא דמחסר במילתי' ואפי' ס"ת שחסרה יריעה נמי משום כבוד ציבור הוא דפסולה וי"ל דוקא היכא שמעולם לא נתחברה כולה ואפי' חסרה רק יריעה א' מתחלתה כבר ליכא כבוד לציבור לקרות בה אבל כשהיתה מחוברת כהלכתה מתחלה ואח"כ נפסקו תפירותיו לית בי' משום כבוד ציבור וה"נ לענין שאר פסולים י"ל נהי דיריעה הפסולה הו"ל כחסרה היינו דוקא היכא שפסולה מתחלתה אבל נפסלה, אח"כ לא איכפת לן היכא שהוא בחומש אחר דליכא תו לחוש משום כבוד ציבור ואפי' היכא שפסולה מתחלתה נמי א"ל כיון דלהרמב"ם מותר לקרות בס"ת פסולה ולדידן נמי קיי"ל בשעת הדחק שמותר לקרות בה ועכצ"ל דאין בזה צד כבוד ציבור ומש"ה כשאין הפסול באותו חומש מותר לקרות בה לכתחלה. ומעתה י"ל כיון שעיקר הוכחת התה"ד מדברי הרא"ש גטין אינה מוכרחת כמו שעמד עליו הט"ז ואפי' יהיבנא לתה"ד שיטתי' אכתי אפשר לומר מה שהרא"ש מחלק בין אינה תפורה מתחלה ובין אם נתקלקלה התפירה. אח"כ היינו רק היכא כשאין הקלקול בחומש שקורין בו כעת בגונא דליכא תו משום כבוד ציבור אבל באותו חומש אין בזה שום חילוק כלל א"כ אפשר לומר שגם התה"ד לא צידד להקל בנשאר ה' או ו' תפירות ואפי' משולשין כי אם על חומש אחר ולא על אותו חומש וצ"ע על שלא התעוררו בזה המחברים ז"ל ה' יזכני לכוין לאמתה של אורה הקדושה ויאיר עיני במאורה: