אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן יח
באו"ח סי' תקנט סעי' ד' בהג"ה וא"א כו' ולא פטום הקטורת ועי' במג"א סק"ז וז"ל דלא מקרי סהד"י שאין כל אדם א"א ומכ"ש סדר הקרבנות הכתובים ססי' א' וק"ל טובא וכי מי גרע ברייתא דפטום הקטורת ממשנת איזהו מקומן וברייתא דר"י והחזרת הפרשה (שבסי' תקנ"ד) וגם מבואר שם שמותר לקרות סדר הקרבנות ודברי המג"א מ"ש ליישב ולהשמר מקושיא זו אין להם הבנה. וז"ל הרמב"ן בתוה"א ופרשת התמיד ואיזהו מקומן כנגד תמידים תקנום ופשיטא טפי שפטום הקטורת ניתקן כנגד התמיד והקטורת ממה שנתקן משנת איזהו מקומן ועיין סי' א'. ונ"ל דהא שכתב ולא פטום הקטורת היינו על מה שהרבה אנשים נוהגין לומר בחול אחר תפלת י"ח ואותה לא יאמרו בע"ב. ועיין תוס' מגילה (דף ד.) ד"ה פסק שאחר שסדרו כל סדר תפלת השחר דפורים כ' ואומר פיטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול והיינו פטום הקטורת שאחר כל סדר תפלה והה"נ פטום הקטורת שבט"ב היינו שאחר סדר תפלה:
והנה אהא דולא פטום הקטורת ציין המרשים בהג"ה בשם המרדכי ועיינתי ולא נמצא דין זה לא במרדכי תענית ולא במרדכי מ"ק ולא בהגהות. אמנם ראיתי בד"מ אות ו' הביא דין זה בשם המנהגים. וראיתי בס' המנהגים שחיבר הגאון מוה' אייזיק טירנא והגאון מוהר"א טירנא הי' בשנת ה' אלפים ר"ל. וז"ל למחר אומרים כל סדר תפלת היום בנחת בלחש כו' ואח"כ כתב דיני ענינו ונ"א ואא"א ולמנצח וסדר קה"ת וסדר קינות וקדושת ובלצ"ג ואח"כ כתב וא"א אין כאלהינו ופטום הקטורת אפי' במקום שאומר אותו בחול עלינו קדיש יתום כו' ומבואר בדבריו שכוונתו על פטום הקטורת שאומרין אחר תפלת י"ח [וטעמו דלפי שהוא כדי להבריח הקליפות שלא יהיה להם אחיזה בתפלה וכמבואר בספרים ואינו בכלל סדר תפלת היום ע"כ אין לאומרו] ונראה שהרמ"א שהי' בשנת של"ב לאלף הששי יותר ממאה שנים אחר הגאון מוה' אייזיק טירנא הביא דבריו הקדושים בד"מ. ועיין ט"ז (סי' תקנז סק"ב) שהביא בשם המנהגים והלשון שם הוא במנהגים של הגאון מוה' אייזיק טירנא ושמחתי כעל כל הון שהנחני ה' בדרך אמת וה' יאר עיני בתוה"ק אמן:
עיין בט"ז (סי' תקנז סק"ב) שכ' שהר"ב שכותב וענינו בש"ת קאי אשחרית וכ"ה במשמעות דברי הגהות המרדכי במ"ק שכתב וברומי א"א שירת הים ומתפלל י"ח ברכות ויחיד מתפלל ענינו בש"ת וש"צ בין גואל לרופא וכן הוא בלשון הזה בחידושי אנשי השם למרדכי מס' תענית. ונראה שיש לחלק בין שאר תעניות לט"ב דבשאר תעניות כיון שאם מצטער הרבה מאוד רשאי לאכול מש"ה אין לומר ענינו בשחרית משום שמא לא ישלים להתענות אבל בט"ב שאפי' מצטער הרבה מחוייב להשלים אם לא במקום סכנה כדמשמע מהחילוק שבין ט"ב לשאר צומות לענין עוברות ומניקות ליכא למיחש להכי ומש"ה שפיר י"ל ענינו בשחרית. אולם צ"ע דא"כ גם בלילה י"ל שהרי כבר הוא יושב בתענית שהפסיק מבעוד יום ועי' בסי' תקסה בב"י אולם במרדכי דתענית ובהג"ה מיימוני לא ביארו מיחיד בשחרית אם יאמר ענינו: