אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן יז
בבואי פ"ק לוביטש בין יוהכ"פ לסוכות תרכ"ה הי' עת קור מאוד והי' קשה להשיג מהנהר קנים די צורך לסכך ובא לפני נער אחד עם חתיכה ממחצלת של קנים בערך אמה ארכה וג' רבעי אמה רחבה ושאלני בהיות שנחסר להם קנים לסכך הסוכה אם מותר להניח חתיכה מחצלת הזו על הסוכה והנה מצאתי בה כערך רבע אמה שתי בלא ערב וראיתי שהאורך הזה שבלא ערב הוא שוה גמור בלא עולה ויורד כלל באופן שלא הי' מאמצע המחצלת ושיצאו מתוכה קני הערב וקני השתי נשארו רק שחתיכה זו היתה מסוף המחצלת וקני השתי שבלא ערב הם שנשתיירו בה בסוף האירוג. וראיתי עוד שמעולם לא נעשו קשרים בקני השתי האלו שבסוף האריגה וע"כ ע"פ דעת הרע"ב הרמב"ם הר"ש והרא"ש כלים (סוף פ"כ) שעושי מחצלאות גודלים בכל ב' טפחים של המלל וקושרים שלא יסתור האריג ואם ניתר נתבטלה מתורת כלי וטהורה וממילא במחצלת הזו שמעולם לא בה קשרים אלו לא הי' עליה שום קבלת טומאה מעולם [והא דתוספתא שאם מתחלה עשאה לכך טמאה היינו כשאין בה ששה טפחים ולא באין בה שום קשר מתחלה דקשירה בעי' לכ"ע] ומסככים בה והקלתי להניח החתיכה זו על הסוכה. ובראשון דחוה"מ בא אלי איש א' ושאלני אם הקלתי לסכך בחתיכה מחצלת ואמרתי שכן הקלתי בחתיכה א' והאיש אמר שכל הסוכה מסוככת באלה ואמרתי שלסכך כל הסוכה לא הקלתי כי זילתא מילתא טובא ותיפוק מינה חורבה ושלחתי השמש להודיע שהסוכה פסולה אמנם האיש לא שקט והרעיש כל אנשי המקום כי התרתי להם עורבא. ע"כ אמרתי להעלות הענין על הספר וזולת הטעם שהי' לי בשעת ההוראה שכיון שנראה שלא נקשרו מעדני המחצלת הזאת מעולם לא ירדה עליה קבלת טומאה מעולם:
וד נלע"ד שהנה ידוע שהמחצלאות במדינתינו ובימינו אין עיקר עשייתן לשכיבה ולקבלת שום דבר רק לכסות בהן מיני סחורות לבל יתקלקלו בירידת הגשם והשלג ואין טומאתם כי אם מדרבנן כדין פשוטי כלי עץ (או"ח סי' תרכ"ט) בפרמ"ג בא"א (אות כ"א) וע"ש בפרמ"ג במ"ז אות א' די"ל שגם ראוי, למדרס אין פסול מה"ת כ"א מדרבנן ובעי' שכבר נטמא אלא דקיי"ל דכל שמקבל טומאה מדרבנן נמי פסול וממילא בנשברו מסככים בהן דהוה גזרה לגזרה כמ"ש בפרמ"ג במ"ז אות ה' ואות ו' וע"ע בפרמ"ג שם במ"ז דהרא"ש שחולק על רבינו ישעי' דאזלי' בתר המנהג ולא בתר דעת הקונה היינו נמי משום דמדרבנן אסור משום דמי יודע דעתו ומה"ט אפי' אם הי' עיקר עשייתם לשכיבה כיון שאלו המחצלאות הבאות לפה נקנו לכיסוי ולא לשכיבה אין פסולין כ"א מדרבנן ובנשברו הוה גזרה לגזרה מיהו שלזה י"ל דהוה פסולין מב' טעמי דרבנן משום מי יודע שאינם לשכיבה ומשום דעכ"פ לכיסוי עבידי וכל שני פסולי דרבנן חשיבי כפסול דאורייתא כמו שכתבתי במקום אחר והבאתי דברי הרע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) והאבן העוזר בחי' עירובין שם ובחי' ביצה (ד') ואאמ"ו הגאון ז"ל פתח להם מקור נאמן מסוגיא נזיר (ד' כט:) מתקיף לה ר' אחא ברי' דר' איקא ודלמא מחייב עליה משום דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן.