אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אורח חיים › סימן יד

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן יד

סימן יג

לכאורה בקנין אגב דחמץ בעי' דוקא צבורין שהרי מה דמהני בלי ציבורין צריך למימר לך חזק וקני שיהיה דעת אחרת מקנה ועי' קצוה"ח (סי' ער"ה סק"א) וא"כ בעכו"מ דלא מהני דעת אחרת מקנה כמ"ש הקצוה"ח (סי' ער"ה סק"ד) בשם הרמב"ם שהביא (בסי' רל"ה) א"כ ממילא בעי' דוקא ציבורין דלא ניבעי דעת אחרת להקנות וצ"ע כעת. ואכתי יש לחלק בין דעת אחרת מקנה (שבסי' ער"ה סק"א) לדעת אחרת מקנה (שבסק"ד) דבסק"א בעי' דעת אחרת מקנה ר"ל שירצה שיקנה עם הקרקע אע"ג דלא הוה צבורין בקרקע אבל בסק"ד בעי' דעת אחר מקנה ר"ל שיכוין להקנות לו אע"ג שהקונה לא יתכוין לקנות מש"ה בסק"ד לא מהני בכותי אבל בסק"א מהני גם בכותי ולא בעי' ציבורין דוקא. ובדברי הקצה"ח (סי' ער"ה) היה מקום ליישב קו' הנה"מ (סי' רע"ג סק"א) שהק' בהפקיר עבדיו קטנים יהיו ב"ח שיזכו בעצמם כמו בכל דעת אחרת מקנה שזוכה הקטן והפקר הו"ל דעת אחרת מקנה לדברי הרשב"א גיטין והנ"י פ' חזקת שהובא בקצה"ח (סי' קפ"ג סק"ט) משמע דהפקר לא הוה דעת אחרת מיהו יש לחלק בין הפקר דנכסי הגר להפקיר נכסיו ועי' תוס' עירובין דף ע) דזוכה בנכסי הגר הו"ל כרעא דגר ונראה דעדיף משאר הפקר וי"ל דאע"ג דהו"ל כרעא דגר מ"מ לא הוה דעת אחרת מקנה ולדברי הקצה"ח בעבד לא מהני דעת אחרת מקנה אמנם עיין גטין (דף) דזוכין לעבד את גט שיחרור מיד רבו ומשמע שיש לעבד יד לזכות ועיי' אחרוני' (סי' קפ"ב) אם השליח והזוכה הוא מכח האדון או מכח העבד וכעת צע"ג:

ויש לעיין בדברי הקצוה"ח (סי' קפ"ג סק"ט) דבדבר שיש לו קצבה שלרש"י הוא משום מתנה אפי' לא ידע ממנו השליח עד שנתנו למשלח אפ"ה חולקים משום דהא איכא דעת אחרת מקנה. וקשה דהא במזכה עכו"ם לא מהני מה שאיכא דעת אחרת מקנה לדבריו (בסי' רל"ה סק"ד ובסי' ער"ה סק"ד) דמה לי אם הזוכה כותי או המזכה וצ"ע וע"כ נראה שדברי הש"ך נכונים:

וראיתי שמקנים להא"י עליה שע"ג הבית ואגבה מקנים החמץ. ויש לעיין אם בתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע להקנות מטלטלין ע"ג או לא דלפעמים מצינו שתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע ולפעמים כמטלטלין. והנה מקרא דויתן להם אביהם כו' עם ערים בצורות ביהודה אין הכרע י"ל דאגב קרקע העיר נתן המתנות ולא אגב הבתים ובחו"מ (סי' ר"ב) לא מצאתי הכרעה לדין זה. דבמה שהביא בהג"ה (ס"ז) שקונין אגב מקומות ביהכ"נ בין בקבוע לו מקום ובין שיושבין כ"א על מקום בלתי קבוע עי' שו"ת הרשב"א (סי' תתקל"ד ל"ה) אין הכרע דשאני מקומות ביהכנ"ס שלא קנה המקום שיושבין עליו בלחוד רק שקנה מקום בקרקע ממש ומה"ט האריכו המחברי' דבנשרף הביהכ"נ דינו דמי שהיה לו מקום חוזר לבנותה והמקו' שלו כבראשונה. עיי' בס' דברי חיים:

והא דסעי' יב דזרעים שבעציץ נקוב דינם כקרקע לפי יונקים מקרקע נמי אין להכריע דאע"ג דהזרעים היו תלושים קודם שנזרעו וינקי מהקרקע די"ל דבאמת כל זמן שלא הוסיפו מאתים אין להם דין קרקע לפי שהותלשו מקודם ועיקר הדין דין זרעים כקרקע היינו להיכא שהוסיפו מאתים שהתוספות לא היה לעולם בתלוש ומופלג אחד הראני ברש"י ב"ק (דף ק"ד) ד"ה חסיפא דביתא דללשון ששמע מהני אגב תלוש ולבסוף חברו וללישנא בתרא לא מהני אגב תלוש ולבסוף חברו:

איברא דהיכא שמוכר העלי' באופן שהקרקע משועבדת להעלי' ואם נפלה העלי' חוזר ובונה אותה ואם בעה"ב מסרב לבנות ביתו שמבואר בפ' הבית והעלי' שבעל העליה בונה הבית ודר בתוכו ובאיפחית מעזיבה בעל העלי' יורד ודר למטה דבכל הנהו גווני הקרקע של הבית משועבדת להעלי' ליכא לספוקי דהו"ל כאילו מקנה לו הקרקע מיהו להפוסקים שמחלקים דאם המטלטלין ציבורין לא בעי' לשון אגב לזה י"ל דבציבורין בעליה לא הוה כציבורין ע"ג קרקע כיון דתלוש ולבסוף חיברו הוא ונהי שמקנין ע"י לפי שגם בקרקע קנה חלקו אבל אין להחשיבו כציבורין ע"ג הקרקע וצ"ע וליכא לספוקי אלא היכא שמקנה בעלי' בגונא שאין לו חלק כלל בקרקע או בשכירות עני' דקיי"ל המשכיר בית זה ונפל אזדא ליה דבכה"ג י"ל שאין לו חלק בקרקע ותלוש ולבסוף חברו לא קנה באגב:

והנה מה שהבעל מוכר קרקע המשועבדת לכתובת אשתו והאשה מוציאה מיד הלוקח ע"פ דתה"ק ליכא להקפיד בקנין החמץ אג"ק דהא על המכירה אינה יכולה למחות רק שחוזרת להוציא מהלוקח ועי' בחלקת מחוקק (סי' צ ס"ק מ"ז) וכיון שהמכר קיים רק שיש להאשה שיעבוד על הקרקע ואי אקדיש לוקח הקרקע נפקע שיעבודה מש"ה יש להקנות מטלטלין אגב מכירת קרקע ולא בעי' לכתוב שמכירת הקרקע היתה באשה והדר בעלה ואע"ג דלמכור לא"י יכולה למחות מ"מ אם מכר מהני המכירה והמטלטלין נקנים להקונה. ולענ"ד דעל מכירה זו אפי' אם עומדת ומוחת לא משגחי' בה דהא ידעי' דהוא דרך הערמה ועי' בתב"ש מ"ש מענין מכירת חמץ בחי' למס':

ודע דקרקע דאשה מנכסי מלוג אין הבעל יכול למכור בלי רצון האשה ובאשה והדר בעלה איברא שיכול להשכירה להא"י דשכירות הרי היא בכלל הפירות שהם של בעל:

ומה שיש לחקור לענ"ד עם מ"ש המק"ח (סי' ת"מ סק"ג) דלהשכיר הקרקע ל"מ משום דאחריות אלם עליו רק היכא שהקרקע אצלו בשכירות שנסתלק מכל זכות שיש לו מהני שכירות והנה בעל בנכסי אשתו מבואר בב"ב (דף קלט) דהוי לוקח או יורש וא"כ בחיי האשה שכבר יש לו בגוף הקרקע דין לוקח להיכא דליכא פסידא ולא יועיל מה שמשכירה דהא לא נסתלק מכל זכות שי"ל והו"ל אחריות אלם בביתו של ישראל:

אמנם אם ישכירה בחיי האשה ויקנה להא"י במכירה לשאם תמות האשה בחייו י"ל דנסתלק בכה"ג מכל זכות שי"ל דנהי במה שאירש מאבא מכור לך לא מהני דהוה דבר שאינו ברשותו עיי' ב"מ (דף ט"ז) מ"מ לגבי בעל שי"ל דין לוקח מהני ואפי' נימא דלענין זה מיהדר דיניה כיורש די"ל דזה נקרא ליכא פסידא לאחרינא דלא איבעיא להו למיקני מא"י ע"י תוס' ב"מ (דף ט"ז):

ד"ה אלא לוקח הוה ולא מהני המכירה על לאחר מיתה מ"מ אם נדמהו ליורש כבר נסתלק מכל ומועיל שכירות. ואם נאמר שדינו כלוקח הדר מועיל מכירה ועוד שיכול למכור עכ"פ במעכשיו ולאחר מיחה כדרב הונא אמר רב בב"מ (דף ט"ז:) ואע"ג דלאו בידו שתמות האשה בחייו וצ"ע בכ"ז:

והנה אשה שבעלה נשתטה ויצא מדעתו ואינו מפרנסה ולא נוהג עמה מנהג אישות והאשה השכירה עצמה כמה שנים ואח"כ עוסקת במו"מ לפי שברבות הימים ממעשי ידיה צמצמה וקמצה. עד שבאה לסך מה באה לפני לשאול איך תתנהג במכירת החמץ שלכאורה החמץ שייך לבעלה. שאע"ג שאינו זנה מה שמצמצמת ממעשי ידיה הרי הוא לבעל' ואע"ג שאינו נותן לה מעה כסף והא דמבואר (בסי' פ' סעי' א) בהג"ה דמותר שלה באינו נותן לה מעה כסף י"ל דוקא בבר דעת כשאינו זנה ואינו נותן מעה כסף איבד זכותו אבל מי שנשתטה לא איבד זכותו ע"י שאינו נותן לה כפי תקחז"ל והמותר שלו ונהי דקי"ל דיכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ואיני נוטלת מעה כסף ולא אתן המותר כמ"ש החלקת מחוקק (סי' פ' סק"ד) בשם הר"ן (ובסי' ע' סק"ז) היינו דוקא כשאמרה כן בפירוש אבל היכא שלא אמרה כן ואנן סהדי דטפי הוה ניחא לה להיות ניזונת משל בעלה וליקח מעה כסף משתשכיר א"ע ותשרת את אחרים ומדינא חיוב המזונות והמעה כסף הם על בעלה, ואין בידו לומר לה איני זנך ואיני נותן מעה כסף כמבואר (סי' פ וסי' ס"ט) ובח"מ שם (סק"ז) דדוקא צאי מעשה ידיך מהני לבעל מש"ה כל שלא אמרה בפי' המותר של בעלה:

והא (דסו"ס פ') בהג"ה שהמותר שלה היינו בבר דעת שאינו זנה ולא נתן מעה כסף אבל נשתטה לא איבד זכותו והמותר של בעלה ואפי' נימא שהמותר שלה כתבו התוס' והובא בב"ש סי' פ' סק"ב) שלוקחים בהם קרקע והוא אוכל פירות ודין המותר כנכסי מלוג ואין לה רשות למכור שלא מדעת בעלה כמבואר בב"ש (סי' פו ס"ק י"ז) ואם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות פירות מחיים וקרן לאחר מיתה ועיין היטב (בסי' צ' סעי' ט) ורפויא קא מרפי' מכירתה. ואם תמות בחייו הדר איגלאי שהחמץ היה של ישראל שעבר עליו הפסח והנה היכא שאינו נוהג עמה מנהג אישות שדעת המרדכי באהע"ז (סי' צ סעי' ה) בהג"ה שאינו יורשה דעת הח"מ והב"ש שהמרדכי יחידאה הוא לגבי כל הפוסקים ולית הלכתא כוותיה:

איברא דאשה שנושאת ונותנת בתוך הבית מה שעשתה עשוי כמ"ש הב"ש (סי' צ"א סק"ז) שצריך לשלם מה, שנדרה (ובסוף סי' פו) שאין הבעל מוציא מיד הלוקח אלא שי"ל דדוקא בבריא משום שי"ל שברשות בעלה עשתה אבל בנשתטה לא מהני מעשי' כלל דלאו בר מיהב רשותא הוא:

והנה באו"ח (סי' תמ"ג סעי' ב) בחמץ של ישראל שהיה ביד ישראל אחר שמוכרו בשעה ה' ואפי' מכרו קודם שעה ה' מותר לאחר הפסח עי' מק"ח שם בחי' ובביאורים (סק"ה) (ובסו"ס תל"ד) שאשתו מבטלת החמץ. והגם שהמק"ח שם בחי' כתב שהאשה אינה יכולה לבטל י"ל דלמכור מודה המק"ח דלא בעי' לומר שהקנה לה:

אמנם בכל אלה י"ל דוקא בבר דעת יכול הנפקד או אשתו למכור מתורת שליחות וזכי' אבל בנשתטה אין לאשתו רשות למכור אולם כיון דחמץ אחר הפסח קנסא הוא וי"ל דלנשתטה לא קנסוהו רבנן ובהצטרף הסניפים שכתבתי הקלתי למכור החמץ:

אמנם אופן הקנאת החמץ היה קשה בעיני דלפי שקשה להגביה החמץ אי אפשר למצוא בו קנין משיכה ועי' בחו"מ (ס"ס קצ"ד) ויור"ד (סי' שך סעי' ו) ולהקנות בכסף אינו מבורר לרוב הפוסקים ומהאי טעמא אפי' להתנות שיקנה בכסף לבד לא מהני דלא מיבעיא להש"ך (סי' קצ"ח ס"ק י) דלא מהני תנאי לקנות מטלטלין בכסף בלבד אפי' בישראל דפשיטא דלא מהני תנאי בנכרי אלא אפי' לפמ"ש במקום אחר שי"ל דמהני תנאי בישראל משום דהוי כאומר אי אפשי בתקנת חכמים מ"מ בנכרי להסוברים דאינו קונה בכסף ודאי לא מהני תנאי כמש"כ הש"ך בשם הריטב"א ושתמכור החדר ולהקנות החמץ שבתוכו אג"ק הנה בכל המקומות שהבאתי לעיל לא שמיע לן שיכולה האשה למכור קרקע של בעל ולהקנות החמץ באג"ק ע"פ אודיתא כבר כתבתי דבמכירת חמץ באג"ק בעי' ציבורין על גבי קרקע שמקנה ותו דכ"ע יודעים שאין לה שום קרקע להקנות על גבה. ולהקנות החמץ ע"פ אודיתא או סיטומתא כבר כתבתי דלא מהני ובר מן דין אחר שאין למצוא נכרי שיסלק כל דמי החמץ ובעי' למכור החמץ ע"פ כסף עירבון. ואפי' תימא שיתנה שיקנה העירבון הכל כמבואר (בסי' קץ סעי' י) וכ"כ אפי' תימא דמהני אודייתא או סיטומתא למכירת חמץ או אודייתא שבאגב קרקע מכרה ודלא בעי' שיהיה צבור בקרקע שמקנה ואע"ג שידוע שאין לה קרקע להקנות מהני:

הנה נתבאר בספר מקור חיים (סי' ת"מ סק"ג) דבשביל אחריות אלם צריך שלא יהיה החמץ בבית הישראל המוכר ובנ"ד א"א להוציא החמץ מן החדר ע"כ הוריתי שתמכור החמץ לאחי בעלה שדר ג"כ בבית הזה והוא יתן לה כל דמי החמץ או תפרש שבעד הערבון יקנה הכל ונהי דלשיטת הש"ך לא מהני תנאה לקנות בכסף לבד ומשיכה אי אפשר הכא הנה בנ"ד שהלוקח ג"כ דר בבית שהחמץ מונח בו דמבואר (בסי' קצ"ח סעי' ה) ובסמ"ע וש"ך שם שי"ל שכיון שהלוקח מצוי בצד המקום שמונחים בו המטלטלין טרח ומציל וקונה בכסף לחוד י"ל דאפי' להחולקים בזה מ"מ אם התנה שיקנה בכסף בלחוד מהני תנאה אפי' להש"ך ואחר שתתנה האשה שיקנה בכסף או מקצת כסף לחוד תפרש דבריה שאינה מקבלת על עצמה שום אחריות מזה החמץ וכל דבר שיארע בו יהיה על הקונה. ובכה"ג אם זה הישראל ימכרנו לנכרי ע"י קנין כסף ואגב קרקע וכדומה אע"ג שיהיה על הישראל הקונה אחריות אלמות דכותי על זה החמץ הנה אין החמץ ברשותו וכמ"ש ג"כ המק"ח שם לענין אם ימכור החדר לא"י באם החדר קנוי לו וגבי קרקע בשכירות שדי אם ישכירנה הישראל לפי שאין הרשות שהחמץ בתוכו של ישראל המוכר לא"י ליכא קפידא שהוא עליו באחריות אלמות והישראל שהחמץ מונח ברשותו אין עליו שום צד אחריות והו"ל כחמצו של א"י בבית ישראל בלי אחריות שמותר דהוה כיחד לו בית דאיננו זקוק לו:

ורגע אדבר שנכון לענ"ד לפרש בשטר מכירת החמץ שנכתב בי"ד בניסן בשעה טית בבוקר קודם חצות היום בכדי שיתחיל לחול בהתחלת השעה החמישית דכשכותב סתם שנכתב כשטר ביום י"ד ניסן אין השטר חל עד הרגע האחרונה של כלות היום י"ד בניסן כמבואר בסמ"ע (סי' ק"ד סקכ"ד) דכל שאין מוכח מתוך השטר לא חל השיעבוד עד כלות היום וקודם כלות היום כבר נאסר החמץ בהנאה היכא שלא נמכר ע"כ צריך שיהיה מוכח מתוך השטר שענין המכירה מתחיל מהתחלת שעה ה' של י"ד ניסן. ואין לומר שמצד איסור הנאת החמץ מוכח מתוכו שחלות השטר היה קודם שעת האיסור דהתינח אם לא היה נצריך רק שטר ראיה על הקנאת החמץ הוה מצינן לומר דלענין החמץ ע"כ מוכח מתוך השטר שעת חלותו אמנם כיון דבעי' גם הקנאת הקרקע ולענין הקנאת הקרקע לא הוה מוכח מתוכו רק על שבכלות היום הוא חל ולא קודם וכיון דאין קונה הקרקע עד כלות היום גם החמץ לא נקנה לו עד כלות היום היכא שהקנה לו החמץ במטלטלין אג"ק והיכא שהחדר שהחמץ בתוכו הוה שלו ממש שמצריך רבינו מק"ח למוכרו משום ספק בהלכה אולי שכירות לא קני' והוה באחריות אלם בביתו של ישראל אפי' בלא הקנה לו החמץ במטלטלין אג"ק ג"כ יש לדון בזה על מכירת הקרקע דלא חיילא עד כלות היום י"ד ניסן ממילא עד אותה השעה הוה באחריות אלם בביתו. וכעת לא נתבאר לי אם איסור קבלת אחריות חמצו של נכרי בביתו של ישראל דנפק מקרא דשבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם התחיל מחצות יום י"ד או דלא הוה עד ליל ט"ו וכבר מצינו מחלוקת בזה בענין איסור לאו דבל יראה וממילא אם נאמר שאיסור קבלת אחריות לא הוה עד הלילה יש לומר דמהני שיכתוב סתם בלא פרישת השעה היכא שא"צ להקנות החמץ באג"ק. שוב שמעתו מבני הרב שי' שראה נוסח שטר מכירה מהגאון רבינו חת"ס זי"ע שהיה מפורש בו השעה שנכתב ותלמידו הרב אשר הביא הנוסח של הגאון לבית הדפוס ביאר דעת קדושת רבו זי"ע מטעם שכתבתי גם אני בעז"ה ונתנה שמחה בלבי שכוונתי לדעתו הק':

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה