אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אורח חיים › סימן יג

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן יג

סימן יב

נשאלתי בא' שביטל את חמצו ומכרו קודם פסח ואחר הפסח ראה שלא בא על החתום על השטר מכירה והנה נוסח השטר מכירה הי' בזה"ל. חתימת ידי תעיד עלי כו' איך שאני ח"מ מכרתי להנכרי ואג"ק הקניתי לו המטלטלין שבתוכו כו' וקבלתי עירבון שקורין זדאטיג ט"ו גדולים והמותר כל המעות עד תשלום דמי המכירה זקפתי עליו במלוה כו' ומסרתי לידו המפתח וכו' כ"ז נעשה באופן היותר מועיל מכירה גמורה ושרירא וקיימא דלא כאסמכתא ודלא כט"ד ולהיות לראי' ביד הקונה כו' ושם הקונה הי' מפורש בו אבל שם המוכר לא נתפרש בתוכו ושטר מכירה זו כתבו בן המוכר על פי פקודת אביו:

א תשובה הנה יש לראות במה קנה הנכרי החדר והחמץ שאין לומר שקנה הקרקע בתורת שטר דנהי דאי' בחו"מ (סי' קצ"א) דשטרי דידן לקנין הם אע"ג שכתב בהם לשון מכרתי דמשמע לשעבר מ"מ בנ"ד שמתחיל חת"י תעיד עלי ומסיים כ"ז נעשה וכו' ולהיות לראי' ביד הקונה הרי מפורש בתוכו דשטר ראי' הוא ולא שטר קנין ובפרט בשטר שאינו מפורש בו שם המוכר דאינו מועיל כי אם בעדי מסירה או כשהי' כת"י המוכר או חת"י כמובא בספר מקור חיים (סי' תמ"ח) בשם הסמ"ע (סי' ס"ו) ובנ"ד דהו"ל כתב יד אחר בלי חת"י המוכר ונמסר בלי עדי מסירה דאינו מהני כלל כיון דאין מוכח מי הוא המוכר. וגם אין לומר דמה שכתבו בן המוכר בפקודת אביו הו"ל כאילו הי' בכת"י המוכר כיון שנכתב בשליחות אביו שכבר העלה בס' מק"ח דלא מהני שליח לענין שליח שמכר ביתו של משלח בשטר דאינו מועיל משום דבעי' מוכיח מתוך השטר בלבד וה"ה דלא מהני שליח לכתיבת השטר שהרי מזה למד המק"ח לענין מכירת השליח מדלא מהני כת"י השליח בגט כמו כתב בכ"י:

ב גם אין לומר שקנה בכסף העירבון את הקרקע חדא שאינו מבורר בתוך השטר אם הי' נתינת העירבון על קניית הקרקע או על קניית המטלטלין. לפי שנתינת העירבון מוזכר אחרי מכירת המטלטלין ואם היה נתינתו על הקרקע איבעי' ליה למיכתב אחר מכירת הקרקע ואע"ג שנאמר דלפי שהקנה המטלטלין אג"ק מש"ה קא מסמיך מכירת המטלטלין למכירת הקרקע ומפסיק בין מכירת הקרקע ונתינת העירבון אע"ג שהי' העירבון על הקרקע או שנאמר שנתינת העירבון הי' על הקרקע ועל המטלטלין באופן שי"ל שהקנה הקרקע בכסף העירבון מ"מ בעירבון שע"פ דינא דמלכותא הוא שאם הלוקח חוזר ערבונו מחול ואם המוכר חוזר כופל לו ערבונו לא קנה אלא כנגד מעותיו כמבואר (בסי' ק"צ סעי' י' ובסמ"ע סקי"ד) וא"כ בכותי דאינו קונה בכסף לבד עד דמטא שטרא לידי' כמבואר (בסי' קצ"ד) אפי' אם הי' השטר כתב יד המוכר או שהי' בחת"י או במפורש שם המוכר מ"מ לא הי' קונה דכיון דאינו קונה אלא כנגד מעותיו והשטר נכתב אכולי' הרי השטר בטל. לגמרי כמבואר (בסי' ק"צ סעיף ט"ז) ובהג"ה ובסמ"ע אלא שבזה הי' אפשר לומר כיון שסיים והשאר זקפתי עליו במלוה שבכה"ג קנה הכל כמבואר שם (בסי' ק"צ סעי' י') א"כ נהי דכ' ב' לשונות דסתרי אהדדי בתחלה וקבלתי עירבון ובסוף והשאר זקפתי עליו במלוה אזלינן בתר לשון אחרון כדאי' (בסי' מ"ב) וכה"ג כתב הרמ"א בתשובה (סי' צ"ב) הובא בנתיבות המשפט (סי' סקט"ו) ואין לומר דיד בעל השטר על התחתונה שאם נאמר שהי' רק עירבון יהא השטר בטל לגמרי דלא אמרי' בי' יד בעל השטר על התחתונה כדאי' (בסי' מ"ב ס"ט) אמנם כ"ז לא הועיל כלום דכיון דבנ"ד מכח שטר לא קנה א"כ בכסף לחוד נמי לא קנה דהא כותי אינו קונה בכסף עד דמטי שטרא לידי' וא"כ לא קנה קרקע זו ולא אדע מנהג מקומינו אם קונין בכסף לחוד בישראל מישראל (שבסי' ק"צ סעי' ז):

ג וגם אין לומר שקנה הקרקע במסירת המפתח דלתי' הא' בסמ"ע (סס"י ר"א סק"ו) מהני רק לקנין מטלטלין ולא לקנין קרקע ואפי' לתי' הב' שאפי' בקרקע מהני מסירת המפתח אם נהגו כן וכן אם הי' הכותי נועל שמהני מכח חזקה ויעויין בסמ"ע (סי' קצ"ב ס"ק ה' ו) אם מהני להרמב"ם בנעל בלי שיפתח מ"מ נ"ל דבנ"ד לא קנה דודאי לא עדיף מסירת המפתח שקונה ממנהגא מקנין נעל שקונה מן הדין מכח חזקה וכיון דנכרי לא קנה בחזקה לחוד בלא שטר א"כ ממילא לא קנה במסירת המפתח ובנעל במנעול:

והנה בח"י (סי' תמ"ח סקי"ד) כ' בפשיטות דקונה במסירת המפתח לחוד וכתב שבתשו' נחלת שבעה מבואר דלא קנה ובח"י כתב דמטעם מסירת מפתח נתפשט המנהג שלא למכור החדר רק החמץ שסומכין על מסירת המפתח ולענ"ד נראה דודאי מהני מסירת המפתח לקנות החמץ כמו שמהני לקניית מטלטלין מכח משיכה ע"פ מנהג וכתי' הא' שבסמ"ע (סס"י ר"א) אבל לקניית הקרקע לא מהני ואפי' לתי' הב' שגם בקרקע קונה מ"מ בנכרי לא קנה מסירת המפתח דלא עדיף מקנין חזקה שקונה ע"פ הדין ולא מהני בנכרי בלי שטר וכה"ג הביא הקצוה"ח (סי' ר"א) בשם המרדכי דסיטומתא לא קני בדבר שלא בא לעולם שאין המנהג מועיל בו להחשיבו כקנין גמור וא"כ גם ע"י מסירת המפתח לא קנה הנכרי את הקרקע:

אמנם לפמ"ש הח"י בשם הנ"ש במסירת המפתח לא בעי' שנכתוב שטר או שיתנה שיקנה בכסף בלבד אם נאמר שנתינת העירבון הי' על הקרקע שפיר קנה הנכרי את הקרקע וצ"ע ע"ד הנ"ש שלכאורה י"ל הא דהעלו הפוסקים שמועיל תנאי שיקנה בכסף בלבד היינו בישראל שקנה מכותי דסגי בגלוי דעת דסמיך אקנין כסף שקנה מן הכותי מש"ה מהני תנאי אבל בכותי מישראל דבאמת הי' קונה בכסף וחזקה בלי שטר וכבר סמכה דעתי' דכותי אלא שלפי שהכותי אלם חששו שיקח הקרקע מישראל באלמות ובשטר שאני דכולי האי לא עבדי כמ"ש המ"מ הובא בסמ"ע (סי' קצ"ד) א"כ מה"ת יועיל תנאי והא אכתי ע"י אלמותו יאמר שהתנה שכסף יקנה וה"ה נמי שלא יועיל מסירת המפתח משום חששא דאלמות וס' נ"ש אינו עמדי לעיין בו:

ד והנה נוסח חת"י תעיד עלי נ"ל שהוא מכח אודיתא וז"ל הקצוה"ח (סי' קצ"ד סק"ד) וכאשר שמתי אל לבי מצאתי קטן אודיתא דהיינו שיכתוב. חת"י תעיד עלי כו' איך שמכרתי את כל החמץ לפלוני באופן המועיל ובס' מק"ח (סי' תמ"ח סק"ה) חולק על הקצוה"ח בדין אודיתא ויש לעיין במה שהקצה"ח המציא קנין אודיתא דוקא לחמץ שאינו ברשותו וכמו שנראה מתחלת דבריו ומסיומא שכתב וא"כ אם אין החמץ בביתו יכול למוכרו באודיתא ולא אישתמיט לכתוב דגם לחמץ שבביתו מהני קנין אודיתא ולפום רהיטא אפשר לומר דס"ל להקצוה"ח דאודיתא מועיל רק לענין הקנין של מטלטלין שהקנה אג"ק שכל שהודה שיש לו קרקע ומכר מטלטלין אג"ק או באודיתא על הקנאת מטלטלין לחוד הרי הוא כמודה שמכר מטלטלין באופן המועיל וכמ"ש הקצוה"ח ז"ל אבל שישאר הקרקע בחודיתא של הלוקח ויסתלק ממנה רשות המודה המוכר לגמרי לזה לא מהני אודיתא וטעמא דמלתא דלענין מטלטלין דסגי במשיכה ומסירה ובזיכה ע"י אחר מש"ה מועיל אודיתא שעשה קנין המועיל אע"ג דידעי' שלא עשה שום קנין אבל בקרקע דבעי' שיאמר בשטר שדי קנוי' לך לא מהני אודיתא וכמ"ש התשב"ץ הובא בקצה"ח שם ונהי דמצינו אודיתא לענין קרקע בתוס' פ' הגוזל קמא ובפ' הזהב ובשאר דוכתי שהביא הקצוה"ח היינו לענין שיקנה המטלטלין שהקנה לו אג"ק שכיון שהודה שהקנה מטלטלין אג"ק קנה מטלטלין שנקנים בכל קנין אבל קרקע לא קנה באודיתא שיהי' של הקונה לגמרי כיון דבעי' דוקא קנין שטר או חזקה וא"כ בחמץ שבביתו לא מצי להקנות באודיתא שאסור משום קבלת אחריות חמצו של נכרי בביתו של ישראל וכמ"ש המק"ח דלא כהח"י (בסי' תמ"ח) ויעויין בשו"ת חמדת שלמה (סי' א' ב') ומש"ה לא המציאו הקצוה"ח רק בחמץ שאינו ברשותו דליכא משום אחריות שהרי אינו בביתו של ישראל אמנם דוחק הוא ונראה דגם לענין שיקנה הקרקע לגמרי מהני אודיתא להסוברים דאודיתא קנין דאל"ה הו"ל מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא דסתרי אהדדי לומר שהקרקע שהקנה לו לא קנה והמטלטלין שאמר שהקנה לו אג"ק זו קנה וכעין זה איתא בעירובין (דף ע"ו.) גבי ב' בתים שבין ב' חצרות דלא הוי לגבי דהאי בית ולגבי דהאי בית שער [ועיין שו"ת חתם סופר (סי' שי"ד) דל"מ על הקרקע אודיתא לקנות מטלטלין אגב קרקע]:

ה ויש לעיין כשמקנה לו הקרקע באודיתא דהוא דרבנן או במסירת המפתח בסיטומתא דלא עדיף מקנין דרבנן שתיקנו חז"ל כמ"ש בנתיבות המשפט (סס"י ר"א) שקונה רק מדרבנן והחמץ מקנה לו אגב קרקע זו היכא מהני והא מה שקנין דרבנן מועיל בחמץ הוא משום דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי וביעור הוא ג"כ מדרבנן לחוד כמ"ש המק"ח וקצה"ח ושאר אחרונים והנה בכל דוכתי קיי"ל דאין תרי דרבנן מוציא חד דרבנן והיינו משום דחד דרבנן מיקרי דבר שיש לו עיקר מן התורה ותרי דרבנן דבר שאין לו עיקר מן התורה והדברים עתיקין וה"נ היאך מועיל קנין תרי דרבנן להפקיע איסור חמץ במצות ביעור חד דרבנן וכן בקנין אודיתא שכ' הקצוה"ח שיכתוב לו בשטר חת"י תעיד ויש לראות להסוברים דעדות בשטר הוא דרבנן ואפי' בראוי להגיד בב"ד נמי הוא דרבנן א"כ ממילא אודיתא בשטר מסתבר לומר דהוא דרבנן אפי' אם הי' קנין אודיתא דאורייתא דנהי דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ועדיף מעדים היינו להכחיש העדים אבל אם עדות בשטר הוא מדרבנן לכאורה מסתבר לומר דהודאת בע"ד בשטר גם כן דרבנן הוא וא"כ קנין אודיתא דהוא דרבנן והודאת בע"ד בשטר ג"כ דרבנן נמי הו"ל תרי דרבנן והיכא מפקיע איסור חמץ חד דרבנן ויש לראות בנ"ד שהק' לו באודיתא ובשטר והחמץ באג"ק דנראה דלא מהני לאיסור חמץ:

ו עוד יש לעיין באודיתא בא"י דל"ק קרקע בכסף וחזקה עד דאיכא שטרא ואע"ג שכסף וחזקה קונים קנין גמור מ"מ משום אלמות הכותי הפקיעו קנינו והצריכוהו שטר כמ"ש דברי המ"מ שהוא בסמ"ע וא"כ מה מועיל אודיתא שהקנה לו הקרקע בקנין גמור והא קנין כסף וחזקה קנין גמור הוא גבי כותי וחכמים הפקיעוהו משום אלמות וה"נ קנין אודיתא אע"ג שקנין גמור הוא ולגבי עצמו נאמן שאומר אמת בהודאתו שהקנה מ"מ מהראוי שחכמים יפקיעוהו משום אלמות הכותי ואפשר לומר דכיון שהאודיתא א"א להיות באלמות מש"ה מהני וקונה בלי שטר כמו שקונה שטר כיון דכולי האי לא עבדי באלמות והה"נ באודיתא דא"א להיות באלמות גם י"ל דאודיתא כאילו אמר שהקנה לו וכתב לו שטר:

ז ויש להעיר עוד באודיתא כיון דכל קנין בעי' דעת קונה ומקנה כמ"ש המק"ח (סי' תמ"ח סק"ה) ועיין בתשו' חמדת שלמה (סי' א' וב') אם כן תינח אודיתא לגבי ישראל דידע שקונה אודיתא לבד אבל אודיתא לגבי נכרי דלא ידע שהודאה הוא קנין בפ"ע ולא קמכוין לקנות באודיתא [ולהתחייב בתשלומין ע"י ההודאה דישראל] וגם קנין אחר ליכא מה מהני מה שישראל מכוין להקנות והא הקונה כותי לא קא מכוין לקנות ע"פ האי אודיתא [ואפי' באודיתא שנתנו במתנה יש לעיין בדברי הקצוה"ח (סי' ער"ה סק"ד) דבכותי דלית לי' זכי' לא מהני דעת אחרת מקנה ובעי' כונה לקנות] ואולי כיון שמכוין לקנות ע"פ שום קנין מהני ולא דמי למכוין לקנות במכירה והישראל מקנה לו בהפקר שבס' מק"ח שם מיהו בנ"ד כיון דלא חתם א"ע בשטר מכירה אפי' אודיתא לא הוה וכמ"ש הקצוה"ח דבעי' שיהי' על פי השטר המועיל או בפני עדים כשרים:

ואכתי יש לראות נהי דאין כותי קונה קרקע מישראל כ"א בשטר מ"מ כיון דהטעם משום אלמות כותי י"ל התינח כשהפקעת הקנין הוא לטובת הישראל אבל לענין חמץ שלטובת הישראל הוא שיקנה הקרקע והחמץ שפיר קונה בכסף וחזקה לחוד אפי' בלי שטר וכעין סברא זו הביא והעלה המק"ח (סי' תמ"ח סק"ה) לענין קנין דרבנן להסוברים דאינו קונה [בכותי דעכ"פ קונה הוא כשהוא לטובת הישראל ואף שיש לחלק דאם הקנין הוא רק על החמץ מהני כשהוא לטובת הישראל אבל כשהוא גם על הקרקע דבזה כבר איכא צד טובת כותי לחוד לא מהני אע"ג דגבי החמץ הו"ל טובת ישראל מ"מ נ"ל דקנין הקרקע לא מיחשב טובת כותי דהא באמת אין הנכרי מכוין שתשאר הקרקע אצלו לחלוטין וכבר כתב כעין סברא זו בשו"ת חמדת שלמה (סי' א) דלא קפיד לקנות כל מה שמכר לו ועוד דא"כ לא יועיל קנין דרבנן לגבי הקרקע לשיטת הסמ"ע והאחרונים החליטו סתמא דקנין דרבנן מועיל בחמץ ומשמע בין בקנין החמץ בין בקנין הקרקע שהיא לצורך מכירת החמץ ויש לחלק בין קנין דרבנן לחשש אלמות באמת יש לעיין בקנין קרקע לצורך חמץ שברור לן שאינו מכוין שתשאר הקרקע אצלו למה לן צורך לכתיבת השטר והא לא שייך חששא דאלמות וצ"ל דלא פלוג רבנן בתקנתם:

והנה מלישנא דשטרא משמע קצת שהקנה החמץ בתורת אג"ק בלבד וכסף העירבון הי' על הקרקע וא"כ אם יבטל מכירת הקרקע ממילא לא מכר החמץ ואף שנאמר שהי' הערבון על החמץ ועל הקרקע ג"כ לא מהני חדא דלדעת רוב פוסקים כסף בלא משיכה או עכ"פ חצר לא קנה בנכרי ואף שנסמוך על הפוסקים דסגי בכסף כמו שהעלה הח"י ע"פ שו"ת

משאת בנימן מ"מ אסור משום אחריות החמץ שעל הישראל וכמ"ש המק"ח לחלוק על דברי הח"י והסכים עמו בשו"ת ח"ש (סי' א) ואפי' באחריות אלם ג"כ אסור:

איברא יש לצדד לקולא כיון שביטל חמצו קודם פסח ונהי דאסור אפי' בטלו כדאי' (בסי' תמ"ח סעי' ה) מ"מ בכעין נ"ד שהי' אונס שסבר שמכר כבר האריכו האחרונים והעלו בח"י שמותר אמנם במק"ח (סק"ט) אוסר ועיי' בתשו' ח"ש:

והנה לענ"ד יש לעיין במה שהתירו בסבור שמכר לפי שביטל וכן במה שכ' האחרונים דסגי בקנין דרבנן לפי שמבטל והא לגי' הספרים ברמב"ם דלחמץ ידוע לא מהני ביטול ועיין בשו"ת פני יהושע שמאריך בראיות לגי' זו א"כ בחמץ זה אין הביטול מועיל כלל ועוד יש לראות היכא שאיהו סבור שמכרו או שמכר ע"פ קנין דרבנן תו לא קא מכוין לבטל חמץ זה ואין כאן ביטול כלל ואדרבה במה שמכרו מכוין שלא לבטלו שהרי נהנה בו במכירתו קודם איסורו ולענ"ד גרע טפי מיאוש שלא מדעת דמהני משום דאמדינן דמעיקרא הוה ניחא לי' אילו היה יודע אבל הכא הרי מעיקרא גילה דעתו שאינו רוצה לבטל חמץ זה וחס עליו ומכרו ומהיכי תיתי נסמוך אחר כך לומר שביטל אותו מיהו קנין דרבנן י"ל דשאני שהוא הפקר כמ"ש המק"ח אבל בנ"ד קשה ועיין נו"ב מהד"ק או"ח (סי' י"ח) ולענ"ד צ"ע וכבר מצאתי בתשו' חמד"ש (סי' א) ד"ה והנה מ"ש כו' להתיר מטעם פלוגתא דרבוותא (בדף ד:)

ויש להסתפק בעכו"ם שקנה קרקע בכסף וחזקה ואח"כ כתב לו שטר אם קונה למפרע משעת הקנין כסף וחזקה כמו במקום שנהגו בשטר (בסי' ק"צ סעי' ז) כמ"ש רב"י כשדרך לכתוב שטרא לראי' לחוד ולכאורה ה"נ כיון דבעי' שטר רק לראי' שלא הי' באלמות אם קונה למפרע ומיהו בנ"ד ליכא נ"מ שכבר החזירו להקונה מעותיו ונתבטל המקח כנהוג ויש לעיין אם כבר נתאכלו המעות קודם כתיבת השטר:

והנה במ"ש המק"ח בחי' (סק"ח) שכשנותן לו מקצת דמים הו"ל קנין כסף שמבואר דס"ל דלאו לענין מי שפרע בלבד איתא (בסי' ר"ד) דאפי' נתן לו מקצת מקבל מי שפרע אכולי' מקח אלא שבכל מקום שכסף קונה מקצת הכסף קונה את הכל:

נ"ל שיצא לו כן מהא (דסי' ק"צ סעי' י) דקנה הכל כשל עייל ונפיק אזוזי שמזה מבואר דמשמע אף ע"ג שהקנין נגמר ע"י כסף לבד דהא רבותא נקטי הטור ומי בר אע"פ שכתב שטר או החזיק ועיי' ב"י שם שמתבטל המקח בעייל ונפיק אזוזי אבל בלא עייל ונפיק נקנה כל המקח אפי' אם קנה ע"י הכסף והיינו טעמא שהטור ומחבר הביאו הנך דינים (בסי' ק"צ) ששם מקום דיני קנין כסף לפי דשם איירי שהכסף עושה קנין רק עייל ונפיק מבטל וא"כ בלא עייל ונפיק נקנה כל המקח ע"י מקצת הכסף:

עוד נשאלתי באחד שמכר וביטל חמצו ונוסח השטר הוא כנוסח הראשון וסיים כ"ז נעשה באופן היו"מ דלא כאסמכתא ודלא כט"ד וחתם א"ע רק ששכח לפרוט בשטר את כל המינים של החמץ שלא פרט אלא מקצתו ואיזה מינים שכח לפרט לפי שלא זכר אם יש לו אותם המינים וגם הקונה לא ידע מהם אלא שהיו מונחים בתוך החדר הנמכר והמטלטלין שבתוכו הקנה לו בשטר מכירה:

והנה לענין נוסח השטר מכירה הוא כעין נדון הראשון אלא דעדיפא מיני' דמהני קצת מדין שטר ומדין אודיתא שבקצוה"ח ולענין ביטל ושכח לבער הוא ג"כ נידון א' אלא שיש לראות בענין הקנאת מטלטלין בכלל שלא בפרטות כתב המק"ח (סי' תמ"ח סק"ט) ונובע מחו"מ (סי' ר"ט) דלא מהני לפי שאין ידוע מה מכר וא"כ המינים שלא פי' אינם מכורים ובר מן דין בחמץ שלא ידע ממנו המוכר והלוקח כבר הובא באחרונים בשם השו"ת חינוך בית יהודא (סי' י"ג) דאסור:

והצעתי הדברים האלו לפני הגאון מוה' יוסף יוסקי שפירא זצ"ל האבד"ק לעסלא והשיב וז"ל ע"ד השו"ת בענין מכירת חמץ:

א נראה לי שבמכירת חמץ באג"ק היא בשכירות להנכרי לימי הפסח לחמצו שקנה שנקנית בכסף אף לישראל כמבואר בחו"מ בהג"ה (סי' קצ"ה סעי' ט) (וברס"י ר"ב) בהג"ה ובש"ך שם ולא במכירה ובשטר כדכתב הח"י (סי' תמ"ח סקי"ד) ואף שאין קונה הקרקע אלא בשטר כו' עכ"ל דז"א דמבואר בתוס' פ"ק דקידושין (דף י"ד ריש ע"ב) ד"ה הואיל ובפ' חזקת (דף נד:) ד"ה נכרי וכו' כתבו דאין קנין לכותי בשטר:

ב איני רואה הקפד בקנין קרקע מהא דכתב המק"ח בחי' (סי' תמ"ח סק"ח) דאם לא מכר החדר רק החמץ ולא קיבל אלא מקצת דמים וידוע שאם יאבד החמץ לא ישלם לו הכותי הוי באחריות אלם עליו וצריך ביעור בפסח ואפי' אחר הפסח אסור החמץ עכ"ל דהא אחריות לא מצינו אלא היכא דצריך לשלם מכיסו אבל לא היכא דיפסיד ועוד דהתינח לעבור בפסח על בל יראה אבל בעבר עליו הפסח הוא הדין עצמו המבואר בח"י (סי' ת"מ סק"ד) וכ"כ הפני יהושע [ואף שמדברי הרמב"ם פ"ד מהל' חו"מ סוף הל' ג' לא משמע כן] ואינו דומה למ"ש המג"א (ברס"י תמ"א) בשם הרא"ש דהתם שייך לקנוס לישראל שישלם מעות וכמ"ש המג"א שם (בסק"ג) בד"ה ואם משא"כ במכירה

שאומר להנכרי הקונה הרי שלך לפניך וממילא מותר החמץ לישראל כמ"ש הח"י והפ"י הנ"ל:

ג אלא דבענין שאלתו יש לדון במה קנה הנכרי את החמץ אם נאמר בקנין כסף וכמ"ש המג"א (בסק"ד) בשם המ"ב מלבד שהח"י (בס"ק י"ד) חילק הא הכא גרע דלפי הנראה לא היתה פסיקת דמי החמץ ביניהם בעל פה

אלא בהשטר וכיון שלא חתם עליו המוכר אין בו ממש ואין כאן מכירה בפסיקת דמים וא"כ אין כאן לא קנין כסף ולא קנין אגב שהרי בשטר מפורש חת"י דלמטה וכו' וכיון שלא בא על החתום אין בו ממש וחספא הוא:

ואפי' אם היתה ביניהם פסיקת דמים בעל פה יש לדון דכיון דכתב לו שטר לא גמר להקנות אלא בחתימת השטר אף דאין השטר במטלטלין אלא לראי' וכההיא דאיתא בב"ב (דף קל"ה) שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה כו' ובחי' שם ביארתי פירשב"ם שם עפ"ד הרא"ש פרק מי שמת (סי' נ"א) יע"ש דבמטלטלין דאין השטר אלא לראיה סגי בכתבו מחיים משא"כ בקרקע דבזה א"ש דברי הרשב"ם והרמב"ם דלא כהריטב"א שמביא השמ"ק לכתובות פרק אע"פ (דף נ"ה סוף ע"ב) ד"ה ואין שמה שהעתיק מפירש"י וכיון דמית תו לא מצינו למיכתב שטרא בשמי' ליתא בפירש"י שלפנינו ודלא כהנימוקי יוסף פרק יש נוחלין שם שהבין דהרשב"ם חולק על הר"י:

ד אלא דבזה י"ל דחמץ שאני כמ"ש האחרונים דבגילוי דעתא סגי ואף שהמק"ח שדא ביה נרגא (בסי' ק"ה) דהא דעת קונה בעינן וכדבריו כתב הרא"ש בפ"ב דכתובות (סי' מד) מ"מ יש לסמוך על האחרוני':

ה אבל אם לא היתה פסיקת דמים בע"פ ביניהם כי אם בהשטר כיון דלא נחתם השטר אין כאן מכירה כלל והחמץ אסור בהנאה כדין חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח כנ"ל:

ו ובנדון השאלה השני' הדין פשוט לאיסור וכמ"ש המק"ח בחי' (סק"ח) וכמבואר בח"מ (רסי' רט) עכ"ל הגאון זצ"ל וזה אשר השבתי על דבריו:

א (א) מ"ש באות א' שבמכירת חמץ באג"ק היא בשכירות נ"ל דודאי לשון מכרתי לא משמע שכירות וא"כ כשלא קנה מצד מכירה א"ל שקנה בשכירות

ב גם מה דפשיטא ליה דנכרי קונה בשכירות בכסף בלבד הנה (מסי' קצ"ה ס"ט ובסי' ר"ב) בהג"ה אין הכרע די"ל דאיירי בישראל מישראל וגם (מסי' קצ"ד) אין הכרע די"ל ישראל מנכרי קונה בשכירות בלא שטר ס ס משום דסמכה דעתיה אבל כותי ששכר אין הכרע. וראיתי שגם הגאון מק"ח (בסי' תמ"ח) בחי' (סק"ח) ובביאורים (סק"ט) כתב שהכותי קונה בכסף בלבד בשכירות. וצ"ל כמו שבשכירות מכותי כיון שהיא לימים מועטים סמכה דעתיה דהישראל כששכר מכותי ועכצ"ל דכיון שהיא לזמן קצר לא חיישינן לאלמותו וסומך הישראל על הכותי המשכיר והה"נ דבכותי ששכר סגי בכסף דלא חיישי' שהכותי למען זמן מועט יתנהג באלמות לשכור מישראל ומה"ט לא הפקיעו קנין כסף וחזקה בשכירות ששוכר הכותי מישראל:

ג אמנם בעיקר דברי המק"ח שנראה דאם שכר הכותי הרשות סגי הוה תמיהא לי והא הביא שם המק"ח בביאורים (סק"ט) דבעי' מכירה דוקא משום דשכירות לא קני כמ"ש המג"א (בסי' ת"מ סק"א) וכ"ה במק"ח (סי' ת"מ סק"ב) וצ"ל שמה שהעלה לענין שכירות היינו רק בבית המושכר דבכה"ג סגי בשכירות כמ"ש (בסי' ת"מ סק"ג) וכמ"ש הגאון חמדת שלמה (סי' א) וא"כ בשהקנה לו באג"ק אם החדר הוא שלו ממש לא מהני לומר מטעם שכירות:

ד ומה שהביא ראיה לדבריו ויצא לדחות דברי הח"י ושאר אחרונים דאין כותי קונה בשטר

הנה לא

על האחרונים תלונתו כי אם על המחבר והרמ"א שלא השיגו (בסי' קצ"ד) שכ' אלא בשטר הוא שקונה והוא לשון הרמב"ם (פ"א הל' י"ד מהל' זכי') אבל הקרקע אינו קינה אותו מישראל כ"א בשטר כו' והנה הראיות שהביא מתוס' קידושין ופ' חזקת יש לדחות שלא כתבו רק לענין שלא יקנה בשטר לחוד בלא כסף וחזקה אבל כשקונה על ידי כסף ושטר או חזקה ושטר דכסף וחזקה הם קניינים טובים רק שהפקיעוהו משום אלמות היכא דהשטר מסייע קונה קנין גמור אפי' במכירה. ועוד אני מסופק אם המנהג בישראל מישראל שצריך שטר ראי' שאז קינה ע"י השטר למפרע כמ"ש הב"י (בסי' קצ) הובא בנה"מ (סק"י) בחי' וביאורים וא"כ אם קנה נכרי מישראל בכסף או חזקה ואח"כ כתב לו שטר יש לדון אם קונה ג"כ למפרע כיון שהטעם משום אלמות וכשנתברר ע"י השטר יש לדון שיקנה למפרע באופן שי"ל שאין הקנין ע"י השטר כ"א ע"י הכסף וחזקה ומ"מ אף שנאמר שקונה רק משעת השטר אין סתירה מדברי התוס' שלא כתבו רק דשטר לחוד אינו קונה והכי שניהם כסף ושטר ויש לראות אם נתאכלו המעות קודם כתיבת השטר:

ב (א) ומ"ש באות ב' לחלק בין אחריות שיצטרך לשלם לאחריות שיפסיד מעותיו מאן חכים למימר כי הא מלתא אם לאו גברא רבה כי"ב ומצד הסברא א"א לחלק דהא מה שלא ישלם לא היה הנאה כל כך כמו

מה שיקבל דמים כמבואר בתוס' ע"ז (דף י"ג) ד"ה יניח ומש"ה מסתברא שאחריות הפסד לא גרע מאחריות פרעון ושניהם בכלל אחריות הם:

ב ומה שדחה דברי המק"ח (בסי' תמ"ח) בחי' (סק"ח) מכח דברי הח"י (סי' ת"מ סק"ד) והפ"י וכבר הרגיש בזה הגאון מק"ח בביאורים (סק"ט) וכתב דמשכון גרע וכ"כ בשו"ת חמדת שלמה (סי' ב) במה שהשיב המק"ח וכתב דמשכון גרע משאר חמץ נכרי שקיבל עניו הישראל אחריות וכ"כ ע"ד הרא"ש (בסי' תמ"א סק"א) יעויי"ש בביאורים:

ג אמנם בעיקר דברי הח"י והפ"י הוה תמיהא לי טובא ממה שהביא הח"י (בסי' תמ"א סק"ב) מה שהביא המג"א (סק"א) בשם הש"ג שאם הקנה לכותי בקנין או אג"ק אע"פ שלא מסרו לנכרי עד אחר הפסח שרי והוא שלא יהיה באחריות הישראל ומשמע שאם הוא באחריות הישראל אסור אע"ג שהקנה לו לו לנכרי החמץ וה"ה חמצו של נכרי מבואר דחמץ של נכרי שקיבל עליו הישראל אסור באכילה ובהנאה לאחר הפסח ואסור ליתנו לנכרי ולא הו"ל להח"י להביא דברי הש"ג כלשונו כיון שחולק עליהם וי"ל דלהתירא בלא אחריות נקיט אכילה נמי מותר ובאחריות ישראל ס"ל להאחרונים דאסור אפי' בהנאה. והנה המעיין בש"ג יראה דלענין היתר ואיסור אכילה קאי תנאו דלא יהיה באחריות הישראל אבל מ"מ מבואר שחולק על הח"י והפ"י וא"כ לא הו"ל להח"י להביא דבריו בפשיטו' וצ"ל כיון דאכתי הוא תלוי ברצון הישראל שאם ירצה יפדנו מן הנכרי ויסלק את הנכרי אע"ג שהקנהו לו ואמר לו מעכשיו [כנ' משמעות הש"ג דאיירי במלוה לישראל על חמצו אלא שהקנהו לו וא"ל מעכשיו אפ"ה אסור בקיבל אחריות] שכיון שאם יתייקר יוכל הישראל לפדותו א"כ לא דמי לישראל שקיבל אחריות חמצו של נכרי ואסור אפי' לפ"ד הח"י והפ"י אבל בלא קיבל עליו אחריות לא מיתסר משום שיוכל הישראל לפדותו אע"ג שהחמץ אצל ישראל שהאי טעמא שיוכל הישראל לפדותו הו"ל רק כאילו הו"ל לישראל קצת שיעבוד על החמץ וכשלא קיבל אחריות לא מיתסר מכח השיעבוד בלבד דבשיעבוד בלא קבלת אחריות לא נאסר כמו בהלוה ולא א"ל מעכשיו ולא קבל אחריות ואכתי יש לראות דבנידון הש"ג משועבד אל הישראל וכאילו א"ל הנכרי אם תפדנו הוא שלך מעכשיו דמי אחר שמשועבד לישראל ול"ל קבלת אחריות כמו בישראל שהלוה לנכרי וצ"ל כיון שאכתי מחוסר מעשה הפדיון מותר בלא קבלת אחריות אבל בקיבל אחריות כיון שיש לו קצת שיעבוד אע"ג שמחוסר מעשה נאסר אפי' להח"י והפ"י וא"כ ה"ה נמי במשכן או תפיס ליה אחובי' דמודה הח"י שהרי יש לו קצת שיעבוד עליו ואסור בקבלת אחריות:

ד ומ"ש ואינו דומה למש"כ המג"א (בר"ס תמ"א) בשם הרא"ש דהתם שייך לקנות להישראל שישלם מעות וכמש"כ המג"א שם (סק"ג) ד"ה ואם משא"כ במכירה שאומר להנכרי הקונה הרי שלך לפניך לא זכיתי לרדת לכונת הראי' מדברי המג"א (סק"ג) ולא אדע היכן רמיזא ואולם מצאתי כן במק"ח (סי' תמ"א) שכ"כ ע"ד הרא"ש ואולם לדבריו זצ"ל גם במכירה כיון שהוא משועבד אצל הישראל על הכסף שנשאר חייב לישראל ותפיס ני אחובי' לא מצי למימר הרי שלך לפניך כמ"ש במק"ח במקומו' שהבאתי באות ב':

ובנידון שאלתי יש להסתפק במה דאמרו דבעי' כ"י המוכר אם כל השטר צריך שיהיה כ"י המוכר או סגי שהמוכר יכתוב שם הלוקח בלבד ובגט שם האיש בלבד שבכה"ג כבר מוכח שהוא היה המוכר אחר שעיקר השטר שם הקונה והאשה הם בכת"י ובפרט בנ"ד שי"ל שנכתב בשליחותו אלא דל"מ משום דלא מוכח כמו שהבאתי דברי המק"ח יש לעיין אם לא מהני בהאי גונא שהמוכר עצמו כתב שם הלוקח בשטר מכירה ובגט שם האשה:

עוד יש לראות ע"פ דבריו דבעי' פסיקת דמים בע"פ אם היה פסיקת דמים בע"פ על מין אחד ובשאר לא היה פסיקת דמים בע"פ אם לא נתבטל קנין כסף לגמרי שהרי הכסף ניתן לקנות הכל מה שנפסק בע"פ ומה שנפסק ע"פ הכתב וכיון שנתבטל השטר ונתבטל הקנין כסף במקצת י"ל שנתבטל לגמרי (שבסי' ק"צ) גבי עירבון משמע דבקנין כסף לא אמרי' הכי כי אם בשטר כדאיתא שם (סעי' טז) בהג"ה ומחלוקת הרמב"ם והרשב"ם שבט"ז (סי' רט"ז ס"ה) וראיית הט"ז (בסי' קפ"ב ס"ח) יש לפרש כשמכר בשטר מ"מ י"ל לענין שיתבטל ממילא בעי' דוקא שטר אבל אם אומר הלוקח שמקפיד אפי' בכסף מתבטל הקנין והא (דסי' קפ"ב) ומחלקותם י"ל דאיירי אפי' בכסף וממילא בחמץ אסור אפי' לא הדר לוקח כיון דמצי הדר לא יצא מרשות ישראל כנראה ממק"ח (סי' תמ"א סק"ט) בביאורי'. מיהו מדברי המק"ח נראה דכל היכא דמצי להשלים המקח לא נתבטל ויש לראות כיון דהשאר אסור אם כן לא מצי לקיים המקח אם נתבטל כולו או לא אכן בשו"ת חמדת שלמה (סי' א) כ' דלא נתבטל המכיר' דגבי חמץ ודאי אינו מקפיד:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה